קווין ראד

קווין ראד
Kevin Michael Rudd
	קווין ראד, 6 ביוני 2010
לידה	21 בספטמבר 1957 (בן 67); נמבור, קווינסלנד, אוסטרליה
שם לידה	Kevin Michael Rudd
מדינה	אוסטרליה
השכלה	Yale-China Chinese Language Center; National Taiwan Normal University ;
מפלגה	מפלגת הלייבור האוסטרלית
בת זוג	תרז ריין
	www.kevinrudd.com
	27 ביוני 2013 – 18 בספטמבר 2013; (84 ימים)
	→ ג'וליה גילארד טוני אבוט ←
	3 בדצמבר 2007 – 24 ביוני 2010; (שנתיים)
	→ ג'ון הווארד ג'וליה גילארד ←
	26 ביוני 2013 – 13 בספטמבר 2013; (80 ימים)
	→ ג'וליה גילארד כריס בואן ←
	4 בדצמבר 2006 – 24 ביוני 2010; (3 שנים)
	→ קים ביזלי ג'וליה גילארד ←
	14 בספטמבר 2010 – 22 בפברואר 2012; (שנה)
	→ סטיבן סמית' בוב קאר ←
	4 בדצמבר 2006 – 3 בספטמבר 2007; (274 ימים)
	→ קים ביזלי ברנדן נלסון ←
פרסים והוקרה
	חבר במסדר אוסטרליה (10 ביוני 2019)
חתימה

קווין מייקל ראד (באנגלית: Kevin Michael Rudd; נולד ב-21 בספטמבר 1957) הוא פוליטיקאי אוסטרלי שכיהן כראש ממשלת אוסטרליה ה-26, בשנים 2007–2010 ובשנית בשנת 2013, מטעם מפלגת הלייבור האוסטרלית. היה שר החוץ בממשלתה של ג'וליה גילארד בשנים 2010 - 2012. כמו כן, ראד היה גם יו"ר מפלגת העבודה האוסטרלית וכן חבר הפרלמנט האוסטרלי בין השנים 1998–2013.

תחילת דרכו

ראד נולד ב-1957 בעיירה נמבור (Nambour) שבמדינת קווינסלנד באוסטרליה וגדל בחווה של בקר לחלב ביישוב סמוך. כמה מאבות-אבותיו הוגלו מאנגליה לאוסטרליה כעונש על עבירות רכוש שונות בשנים הראשונות להתיישבות הבריטית ביבשת, עת שימשה כמושבת עונשין.^[1] אביו, שהיה חוואי, נפטר כאשר מלאו לו 11, והמשפחה פונתה מחוותה וידעה מצוקה. ראד התחנך בפנימייה קתולית בבריזביין, והצטיין בלימודיו. הוא המשיך ללימודים גבוהים באוניברסיטה הלאומית האוסטרלית, וסיים בהצטיינות תואר בלימודי אסיה, תוך התמחות בשפה והיסטוריה סינית. ראד רכש בלימודיו שליטה במנדרינית.

ב-1981 נישא לתרז ריין, שאותה הכיר מפעילות בארגוני סטודנטים. לזוג שלושה ילדים, וריין היא אשת עסקים בתחום משאבי אנוש.

קריירה ציבורית

ראד הצטרף למפלגת הלייבור כבר בגיל 15, ב-1972. ב-1980 נכנס ראד לשירות במשרד החוץ האוסטרלי, ושירת בשגרירויות בבייג'ינג ובסטוקהולם. בני הזוג ראד שבו לאוסטרליה ב-1988 וראד החל לעבוד כראש מטהו של ווין גוֹס, מנהיג מפלגת הלייבור בקווינסלנד, שהייתה אז באופוזיציה. לאחר שהלייבור זכו בבחירות בקווינסלנד ב-1989 המשיך ראד בתפקידו כראש מטהו של גוס, כמושל קווינסלנד, וב-1992 מינה אותו גוס למנהל כללי של משרד הקבינט. ב-1995 הפסידה מפלגת הלייבור את השלטון בקווינסלנד, וראד עזב לזמן-מה את החיים הציבוריים והועסק כיועץ לענייני סין בתאגיד לראיית חשבון. ב-1996 התמודד על מקום בבית הנבחרים הפדרלי של אוסטרליה, אך הפסיד. בניסיון שני, ב-1998, נבחר לבית הנבחרים. מפלגתו הייתה אז באופוזיציה.

לאחר בחירות 2001, שבהן שוב נוצחה מפלגת הלייבור, קודם ראד לספסלים הקדמיים של האופוזיציה ושימש שר חוץ בממשלת הצללים של הלייבור. הוא מתח ביקורת על תמיכת הממשלה בפלישה האמריקנית לעיראק, אם כי הדגיש שהוא תומך בברית הקרובה שבין אוסטרליה לארצות הברית. התנגדותו למלחמה הפכה אותו לאחת הדמויות הבולטות במפלגה, ושמו עלה כמועמד אפשרי לתפקיד מנהיג המפלגה, שבו התחלפו באותן שנים שלושה מנהיגים. ב-2003 הופקד בידי ראד גם נושא הביטחון הלאומי בממשלת הצללים, וביוני 2005 נעשה גם שר המסחר של ממשלת הצללים.

ראד הציג את מועמדותו להנהגת המפלגה בדצמבר 2006, לאחר שסקרים הראו שהתמיכה הציבורית בו גדולה משמעותית מזו של היושב ראש המכהן, קים ביזלי. ב-4 בדצמבר ניצח ראד בהתמודדות הפנימית ברוב של 49 מול 39.

מערכת הבחירות באוסטרליה יצאה לדרך ב-14 באוקטובר 2007, ביוזמת ראש הממשלה המכהן (מאז 1996) ג'ון הווארד. במוקד מערכת הבחירות עמדו נושאי כלכלה, ובפרט מיסוי, ואיכות הסביבה - ובפרט שאלת ההתחממות הגלובלית והתמודדות עמה. לאורך כל מערכת הבחירות הובילה מפלגת הלייבור בהפרש גדול בסקרים. בבחירות הכלליות, שנערכו ב-24 בנובמבר 2007, זכתה מפלגת הלייבור בראשותו של ראד לניצחון גדול, עם 43.7 אחוז מכלל הקולות בבחירות לבית הנבחרים, שהקנו לה 83 מתוך 150 מושבים בבית. היה זה הניצחון הראשון לאחר ארבעה הפסדים של המפלגה, בבחירות 1996, 1998, 2001 ו-2004.

ראש ממשלה

ראד הושבע לתפקידו על ידי המושל הכללי של אוסטרליה (המייצג את מלכת בריטניה, ראש המדינה הסמלית) ב-3 בדצמבר. באותו יום, כצעדו הראשון בתפקיד, חתם על צו המאשרר את פרוטוקול קיוטו.

צעד נוסף שראד ביצע עם תחילת כהונתו היה הבעת ההתנצלות בפני האבוריג'ינים על פרשת "הדור הגנוב" במסגרתה רבבות ילדים אבוריג'ינים נלקחו בכפייה על ידי השלטונות ממשפחותיהם והועברו לבתי יתומים ולמשפחות מאמצות. עם כינוס הפרלמנט החדש, ב-13 בפברואר 2008 נשא ראד נאום בפרלמנט, במעמד ראשי ממשלות קודמים ונציגים של "הדור הגנוב", בו הוא הביע את התנצלות ממשלת אוסטרליה על יחסה לאבוריג'ינים ועל העוול שבפרשה. האופוזיציה הליברלית הצטרפה לבקשת הסליחה והפרלמנט הצביע פה אחד בעד הבעת ההתנצלות^[2].

ממשלתו של ראד הצליחה למנוע מאוסטרליה להיכנס למיתון בעת המשבר הכלכלי העולמי ב 2008, וראד זכה לפופולריות רבה בשל כך. ב-2009 הוא ניסה להעביר חוק להפחתת פליטת גזי החממה באוסטרליה, אולם החוק לא עבר בסנאט, וב-27 באפריל 2010 הוא הודיע שהוא דוחה את החקיקה בנושא בלפחות עד 2013. הוויתור בנושא שהיה כל כך עקרוני לו גרם לאיבוד דרסטי של הפופולריות שלו בציבור.

ב-24 ביוני 2010 איבד ראד את אמון מנהיגי מפלגתו והתפטר מתפקיד ראש הממשלה ויושב ראש מפלגת הלייבור, לאחר שהבין כי יפסיד בבחירות לראשות המפלגה. ג'וליה גילארד נבחרה פה אחד במקומו והושבעה באותו יום לתפקיד ראש הממשלה. בכך היה ראד לראש הממשלה הראשון והיחיד עד כה מטעם הלייבור, שלא סיים את הקדנציה הראשונה בתפקיד.

למרות ההדחה ראד לא פרש מהחיים הפוליטיים. בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-21 באוגוסט הוא התמודד על המושב שלו בפרלמנט ולאחר שהתבקש על ידי מחליפתו גילארד השתתף גם במסע הבחירות הארצי של הלייבור. אחרי הבחירות שהסתיימו ללא רוב לאף אחת מהמפלגות, השתתף במאמץ לשכנע את חברי הפרלמנט העצמאיים לתמוך בממשלת לייבור. בממשלה שגילארד הצליחה להקים הוא מונה לשר החוץ. ב-22 בפברואר 2012 התפטר מתפקידו לאחר חילוקי דעות עם ראש הממשלה.^[3]

ב-26 ביוני 2013 חזר להיות ראש ממשלת אוסטרליה לאחר הפסדה בהצבעת אי אמון של ראש הממשלה ג'וליה גילארד. לאחר פרק זמן קצר מאוד הקדים את הבחירות הכלליות באוסטרליה. עם תום הבחירות הכלליות וכאשר תוצאות ההצבעה התבררו כתבוסה מוחלטת של מפלגת הלייבור תחת הנהגתו למפלגה הליברלית של טוני אבוט מצאה עצמה מפלגת הלייבור בראשותו באופוזיציה.

עמדותיו

ראד הציג עמדות כלכליות מרכזיות, והביע תמיכה ברעיון "הדרך השלישית", התומכת בשוק חופשי, אך לא באופן בלתי-מוגבל, ואינה רואה התערבות ממשלתית בכלכלה כדבר רע בהכרח.

כשר החוץ של ממשלת הצללים, קרא ראד למדיניות חוץ הנשענת על "שלושה עמודים" - היחסים עם האומות המאוחדות, היחסים עם אסיה, והברית עם ארצות הברית. ראד תמך בהמשך נוכחותם של חיילים אוסטרלים באדמת עיראק, אך לא בהמשך פעילותן של יחידות לוחמות. הוא תמך גם בהמשך המעורבות הצבאית באפגניסטן. בנושא הסכסוך הערבי-ישראלי, הביע ראד תמיכה במפת הדרכים, ובמהלך מלחמת לבנון השנייה הביע תמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה וגינה את התקפות חזבאללה, בניגוד לעמדתם של כמה מחברי מפלגתו, אשר קוממה כנגדה את הקהילה היהודית באוסטרליה.

ראד הוא נוצרי מאמין, שלא הסתיר את השקפותיו הדתיות. הוא גדל כקתולי, אך לאחר מכן הצטרף לכנסייה האנגליקנית. לדעתו, יש לאפשר לנציגי כנסייה להשתתף בדיונים ציבוריים בסוגיות פוליטיות שונות, ולתת משקל להשקפה הנוצרית בקבלת החלטות. בכהונתו הראשונה התנגד ראד לנישואים חד-מיניים, אולם כשחזר לראשות הממשלה שינה את דעתו, והחליט לתמוך בזכותם של זוגות חד-מיניים להנשא.^[4].