קולט M1911
 | |
| תמונה של הגרסה המקורית של האקדח (מסביבות 1912) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | אקדח חצי אוטומטי |
| נגזרות | M1911A1 M1911A2 RIA Officers |
| תכנון | ג'ון מוזס בראונינג עבור חברת קולט |
| מדינה מייצרת |  ארצות הברית |
| יצרן | קולט  |
| מעצב | ג'ון בראונינג |
| תקופת השימוש | 1911–הווה (כ־113 שנים) |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות של אינדונזיה, מלחמת המפרץ, מלחמת אפגניסטן, מלחמת עיראק, מלחמת העצמאות של אירלנד, מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת האזרחים בסוריה |
| יחידות שיוצרו | מעל 10 מיליון |
| מידע טכני | |
| קליבר | 0.45 ACP 0.45 אינץ' (11.43 מ"מ) |
| פעולה | רתיעת קנה קצר |
| חירוק קנה | Lands and Groves |
| הזנה | מחסנית של 7 כדורים |
| כוונות | כוונת ברזל |
| אורך כולל | 210 מ"מ |
| אורך קנה | 127 מ"מ |
| משקל ריק | 1,105 גרם |
| מהירות לוע | 251 מטרים לשנייה |
| טווח אפקטיבי | עד 50 מטר |
  | |
אקדח הקולט Colt M1911 (ידוע גם בשם Colt 1911 או Colt Government במקרה של דגמים שיוצרו על-ידי קולט ) הוא אקדח חצי-אוטומטי בעל פעולה יחידה, נשק בעל מנגנון טעינה חוזרת#מנגנון פעולת רתע, היורה כדורי סנטרפייר מסוג 0.45 ACP אקדח הקולט M1911 הוא מהאקדחים המפורסמים בעולם, המנגנון ודרך ההפעלה השפיעו על כל האקדחים שהופיעו אחריו, השימוש הנרחב ומספר הווריאציות המיוצרו אל תוך המאה ה-21 מאששות את המעמד האייקוני של האקדח. [1]
האקדח תוכנן על ידי ג'ון בראונינג, וה-M1911 ומבוסס על עקרון הרתיעה הקצרה, האקדח הועתק באופן נרחב, ושיטת הפעולה שלו שימשה את רוב האקדחים החצי אוטומטיים שתוכננו ויוצרו במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21. האקדח תוכנן לשימוש צבאי ושימש את צבא ארצות הברית על זרועותיו השונות וצבאות אחרים ברחבי העולם וכן סוכנויות לאכיפת חוק, במקביל, וגם לאחר שצבאות וממשלות החליפו את האקדח באקדחים מודרניים, האקדח נותר פופולרי בקרב אזרחים גם כנשק להגנה עצמית וגם כנשק באירועים תחרותיים.
צבא ארצות הברית רכש כ-2.7 מיליון אקדחים M1911 ו-M1911A1 והאקדח שימש כנשק צד סטנדרטי עבור הכוחות המזוינים של ארצות הברית מ-1911 עד 1985. נעשה בו שימוש נרחב במלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם . ה-M1911A1 בסיכומו של דבר הוחלף על ידי אקדח Beretta M9 בשנת 1985. עם זאת, צבא ארצות הברית לא החליף רשמית את ה-M1911A1 בברטה M9 עד אוקטובר 1986; עיכובים בייצור ורכש החזיקו את 1911A1 בשירות עם כמה יחידות לאחר 1989. גרסאות נגזרות מודרניות של ה-M1911 עדיין נמצאות בשימוש על ידי חלק מהיחידות של הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית, חיל הנחתים האמריקאי והצי האמריקני .
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 החל צבא ארצות הברית בסדרת מהלכים שמטרתה לבחור באקדח שירות חדש בעל יכולת לירות ולטעון כדורים באופן חצי אוטומטי שיחליף את מגוון האקדחים שהיו בשירות באותה תקופה. החיפוש אחר אקדח שירות שיתאים לדרישות הצבא נמשך גם אל תוך המאה העשרים והסתיים בבחירת הקולט M1911 לאחר סדרת מבחנים רשמית.
יחידות אמריקאיות שנלחמו במהלך מלחמת הפיליפינים-אמריקאים היו מצוידים באקדח השירות הסטנדרטי Colt M1892 והתלוננו שהאקדח איננו מתאים ללחימה מודרנית ובעיקר ללוחמה בשטחים קשים כגון לוחמת ג'ונגל, עיקר התלונות נגעו לתחמושת של אקדח השירות שלכאורה לקתה בכוח עצירה, שהוא היכולת של נשק לעצור את המטרה מלהמשיך ולהוות איום על היורה. צבא ארצות הברית חזר לזמן קצר להשתמש באקדח M1873 בפעולה יחידה בקליבר .45 קולט, שהיה סטנדרטי בסוף המאה ה-19; הכדור הכבד יותר התגלה כיעיל יותר בפגיעה ועצירה של תוקפים. הבעיות הובילו לאשר בדיקות נוספות לאקדח שירות חדש. במהלך סוף שנת 1899 ועד שנת 1900, נערך מבחן של אקדחים בעלי טעינה עצמית, ובהם אקדחים של חברת הנשק הגרמנית מאוזר C96 "Broomhandle", Manlicher M1894 ו אקדח ה Colt M1900 וכן גרסת 9 מ"מ של אקדח הלוגר הגרמני. לאקדחים השונים נערכו מבחנים בשנת 1904 שזכו לשם "תומפסון-לגארד" קולונל ג'ון טי תומפסון אחד ממנהלי המבחנים קבע הצהירהאקדח החדש "לא יכול להיות בקליבר של פחות מ-0.45" ורצוי שיהיה חצי אוטומטי בפעולה. זה הוביל לניסויים ב-1906 של אקדחים משש חברות לייצור כלי ירייה. מתוך ששת האקדחים שהוגשו למבחן שלושה נשרו בשלב מוקדם, והותירו רק את האקדחים, Co Savage Model 1907 לוגר שהוצג במבחן בגרסה מיוחדת בקליע בקוטר .45 ACP. בשלבים הבאים התברר כי לכל שלושת היו בעיות שדרשו תיקון, אבל רק קולט וסאבאג' הגישו מחדש את העיצובים שלהם. סדרה נוספת של בדיקות שדה נערכה מ-1907 עד 1911 כדי להכריע בין הפיינליסטים. אחת מהסיבות הסופיות לבחירה באקדח הקולט היה מבחן בסוף 1910 במהלכו נורו ששת אלפים כדורים מאקדח בודד במהלך יומיים. כשהאקדח התחיל להתחמם, הוא פשוט הוטבל במים כדי לקרר אותו. אקדח הקולט עבר ללא תקלות מדווחות, בעוד שלאקדחי הסאבאג' היו 37 תקלות שונות.[2]
היסטוריית שירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות הצלחתו בניסויים, אקדח קולט אומץ רשמית על ידי הצבא ב-29 במרץ 1911, כאשר הוא זכה לכינוי "דגם של 1911", מאוחר יותר שונה ב-1917 ל"דגם 1911", ובאמצע שנות ה-20 ניתן לאקדח השם "M1911" והאקדח נכנס לשירות הצי האמריקאי וחיל הנחתים ב-1913 ושימש גם את חיילי הפרשים של צבא ארצות הברית וגם את חיילי הרגלים במהלך משלחת פנצ'ו וייה של ארצות הברית למקסיקו נגד פנצ'ו וילה ב-1916.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד תחילת 1917, סך של 68,533 אקדחי M1911 נמסרו לחיילות שונים וזרועות שונות של צבא ארצות הברית אקדחים אלו יוצרו הן על ידי קולט והן על ידי וספרינגפילד ארמורי עבור ממשלת ארצות הברית. עם זאת, הצורך להרחיב מאוד את כוחות צבא ארצות הברית והעלייה בביקוש לנשק מכל סוג כולל אקדחים במלחמת העולם הראשונה הביא להתרחבות הייצור ומתן רישיונות ליצרנים אחרים אחרים מלבד קולט וספרינגפילד.
שינויים בין מלחמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניסיון שנצבר בשדות הקרב במלחמת העולם הראשונה הוביל לעוד כמה שינויים חיצוניים קטנים באקדח שהוכנסו לדגמים שיוצרו החל ב-1924. הגרסה החדשה קיבלה סיווג סוג שונה, M1911A1, בשנת 1926 השינויים כללו הדק קצר יותר, חריצים בצינת האקדח מאחורי הדק, בית קפיץ ראשי מקושת, כוונת קדמית רחבה יותר, דורבן פטיש מקוצר יותר. תבנית חריטה פשוטה יותר מתבנית "היהלום הכפול" המקורית על קתות האקדח שינויים אלו היו מינוריים ונועדו במידה רבה להקל על הירי של האקדח עבור בעלי ידיים קטנות יותר. לא בוצעו שינויים פנימיים משמעותיים, וחלקים נותרו ניתנים להחלפה בין ה-M1911 ל-M1911A1.
בשנת 1931 פותחה גרסת מיוחדת לצורכי אימון שהשתמשה בתחמושת רימפייר מסוג 022 לונג רייפל, שהיא התחמושת הזולה ביותר, עבור אקדחי ה-M1911 תוך שימוש בתא צף כדי לדמות רתיעה של ירי בתחמושת 0.45 לאקדח היורה תחמושת 0.22. האקדח ידוע בשם Colt Service Ace, במקביל נמכרה ערכת המרה עבור אקדחי .45 M1911.
לפני מלחמת העולם השנייה, יוצרו 500 אקדחי M1911 ברישיון על ידי מפעל הנשק הנורווגי Kongsberg Vaapenfabrikk, כאקדח "אוטומטי מדגם 1912" . לאחר מכן, נקרא אקדח דגם 1914 או " קונגסברג קולט "' לאחר שבוצע שינוי במנגנון העצירה של צינת האקדח. 22,000 אקדחים יוצרו בין 1914 ל-1940 אך הייצור נמשך לאחר הכיבוש הגרמני של נורווגיה ב-1940 ו-10,000 יוצרו עבור הכוחות המזוינים הגרמניים בגרסה זו קיבל האקדח את השם "פיסטול 657" (Pistole 657).
בין 1927 ל-1966, יוצרו בארגנטינה תחת רישיון 102,000 אקדחי M1911 וקיבלו את השם Sistema Colt Modelo 1927 בארגנטינה. גרסה שונה במקצת וזולה יותר יוצרה ונמכרה בארגנטינה תחת השם בלסטר-מולינה
אקדחי M1911 ו-M1911A1 הוזמנו גם מקולט או יוצרו באופן מקומי לעיתים בשינויים קלים המתחייבים מדרישות רגולטיביות או דרישות השוק, אקדחים אלו נמכרו בברזיל (M1937) ומקסיקו שם יוצר גם אקדח מקומי המתבסס על ה בשם Obregón, וספרד על ידי יצרני הנשק סטאר בוניפאציו אקווריה ולאמה-גבילונדו
מלחמת העולם השנייה והשנים שקדמו לה יצרו ביקוש רב לכלי נשק בכלל וגם לאקדחי ה M1911. במהלך המלחמה, כ-1.9 מיליון יחידות נרכשו על ידי ממשלת ארצות הברית עבור כל זרועות הצבא, הייצור נעשה על ידי מספר יצרנים, העיקריים שבהם היו חברות רמינגטון ראנד שהתמחתה בימי שלום בייצור מעונות כתיבה וייצרה כ 900,000 אקדחים, חברת איתקה גאן קומפני שייצרה 400,000 אקדחים, חברת יוניון סוויץ אנד סיגנל שהתמחתה בייצור ציוד למסילות רכבת וייצרה 50,000 אקדחים ותאגיד סינגר אף הוא יצרן מכונות תפירה שייצר 500 אקדחים. בקרב האספנים, האקדחים שיוצרו על ידי סינגר זוכים להערכה רבה, וזוכים למחירים גבוהים גם אם האקדח המוצע למכירה הוא במצב גרוע.
אקדחי M1911A1 החדשים זכו לגימור מתכת מגלוון במקום הציפוי הכחול, ולוחות אחיזת העץ הוחלפו בלוחות עשויים מפלסטיק חום. ה-M1911A1 היה האקדח המועדף על אנשי צבא ארצות הברית ושל בעלות הברית במהלך המלחמה. האקדח זכה להערכה על ידי כמה יחידות קומנדו בריטיות ומנהל המבצעים המיוחדים החשאיים ביותר של בריטניה, כמו גם כוחות חבר העמים של דרום אפריקה כאקדח אמין מדויק ויעיל.
בתום פעולות האיבה הממשלה ביטלה את כל החוזים לייצור נוסף ועשתה שימוש במלאי נשק קיימים כדי לענות על הדריה לאקדחים בימי שלום. רבים מכלי הנשק הללו חזרו למחסני הצבא לאחר ששימשו בשדות הקרב והיה צורך לבנותם מחדש ולחדש אותם לפני ההנפקה החוזרת.
דגם הגנרלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מ-1943 עד 1945 הונפק סט חגורת אקדח מעור אדום מדגם M1916 לכמה גנרלים בצבא ארצות הברית. הוא הורכב מחגורת עור, נרתיק דש מעור הנסגר על ידי רצועה נרתיק למחסנית מעור עם שני כיסים ושרוך. אבזם המתכת והאביזרים היו מפליז מוזהב. לאבזם היה החותם של US על החלק המרכזי (או ה"זכר") וזר דפנה על החלק העגול (או ה"נקבה"). האקדח היה מסוג M1911A1 מהדורה רגילה שהגיע עם ערכת ניקוי ושלוש מחסניות.
מ-1972 עד 1981 הונפק דגם M1911A1 שונה בשם RIA M15 General Officer's Model לקצינים בכירים בצבא ארצות הברית ובחיל האוויר האמריקאי. מכנית אין כל הבדל בין האקדחים אך דרגת הגימור גבוהה יותר.
שימוש לאחר מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת העולם השנייה, ה-M1911 המשיך להיות אקדח הישרות העיקרי של צבא ארצות הברית על כל זרועותיו, הן במלחמת קוריאה ובמלחמת וייטנאם, שם הוא זכה לפרסום מחדש כנשק של חיילים ששימשו בתפקיד חולדת מנהרות שנכנסו למחילות ומנהרות מסתור של הוייטקונג. האקדח המשיך בשירות תוך שהוא מתחרה באקדחים מודרניים יותר ושימש במהלך סערת המדבר ביחידות מיוחדות של צבא ארצות הברית וזכה לשירות הן במלחמת עיראק והן במלחמת אפגניסטן (2001–2021) עם קבוצות כוחות מיוחדים של צבא ארצות הברית וחברות סיור של חיל הנחתים, ביחד עם האקדח שהחילף אותו הברטה M9 שאומץ על ידי צבא ארצות הברית כאקדח השירות ב-1985.
עם זאת, בסוף שנות ה-70, ה-M1911A1 הוחלט בצבא ארצות הברית כי האקדח כבר לא עומד בסטנדרטים של אקדחים מודרניים, הזרוע הראשונה של הצבא שפעלה לריענון האקדח שירות היה חיל האוויר האמריקני שניהל סדרת מבחנים לבחירת אקדח חצי אוטומטי חדש בדרישה העיקרית לשימוש בתחמושת מסוג 9 מ"מ Parabellum הסטנדרטית של נאט"ו. לאחר ניסויים, נבחרה Beretta 92S-1 . חייל היבשה ערער על תוצאה זו ולאחר מכן ערך תחרות משלו ב-1981, שבסופו של דבר הביאה לאימוץ הרשמי של הברטה 92F ב-14 בינואר 1985.
למרות החלטת הצבא והמעבר לאקדח שירות חדש ותחמושת חדשה לא פסק השימוש באקדחי M1911 ביחידות שונות ולא נפסקה הדרישה לאקדחים בקליבר 0.45 כך הוציא פיקוד המבצעים המיוחדים של ארצות הברית (USSOCOM) דרישה לאקדח מודרני בקליבר 0.45 ובסיכומו של דבר הכניס לשירות של יחידות מיוחדות בצבא את אקדח MK23 Mod 0, הן יחידות הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית והן SFOD-D ממשיכות להשתמש בגרסאות מודרניות של אקדח ה M1911 ובהם אקדח ה M45 MEU(SOC) וגרסה של M1911 עם מסילת פיקטיני משולבת בצד התחתון של המסגרת.
תכנון ותכונות האקדח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיצוב ה-M1911 הבסיסי של בראונינג ראה מעט מאוד שינויים לאורך תקופת הייצור שלו. העיקרון הבסיסי של האקדח הוא פעולת רתיעה. כאשר גזי הבעירה הנוצרים בעת היריה מתרחבים ודוחפים את הקליע במורד הקנה, הם נותנים מומנטום הפוך לצינה ולקנה הנעלים יחדיו במהלך חלק זה של מחזור הירי. לאחר שהכדור עזב את הקנה, הצינה והקנה ממשיכים אחורה מרחק קצר. בשלב זה, חוליה מסובבת את החלק האחורי של הקנה כלפי מטה, מתוך שקעי הנעילה בצינה, והקנה נעצר על ידי יצירת מגע עם זיזי הקנה התחתונים כנגד המסגרת. כאשר הצינה ממשיכה בתנועה לאחור, חולץ מושך את התרמיל הריק מבית הבליעה חולץ פוגע בחלקו האחורי של התרמיל ודוחף אותו החוצה דרך פתח הפליטה. הצינה מפסיקה אז את התנועה לאחור ונדחף קדימה על ידי קפיץ הרתיעה תנועה זו גם מוציאה כדור חדש מהמחסנית וטוענת אותו לתוך בית הבליעה, הקנה ננעל אל הצינה והאקדח מוכן לירייה נוספת. עם זאת, אם הכדור שנורה היה האחרון במחסנית, הצינה תינעל במצב אחורי, היורה צריך לטעון מחדש את הנשק על ידי הוצאת המחסנית הריקה והכנסת מחסנית מלאה. שחרור הצינה מנעילתה במצב אחורי נעשה על ידי משיכה לאחור או לחיצה על מנוף שחרור, הצינה נעה קדימה בלחץ קפיץ ומכניסה כדור מהמחסנית אל תוך בית הבליעה. מלבד ברגים המהדקים את לוחות הקת אין מחברים מכל סוג בגוף אקדח ה־1911. המרכיבים העיקריים של האקדח מוחזקים במקומם בכוח הקפיץ הראשי. ניתן "להפשיט" את האקדח על ידי משיכה חלקית של הצינה, הסרת מעצור ההחלקה והסרת תותב הקנה. הצבא הורה על שילוב 2 התקני בטיחות באקדח, ראשון הוא משבת המורכב על הקת ונצרה המופעלת ידנית וממוקמת בצד שמאל של הצינה. בנוסף התקנים אלו האקדח מתוכנן עם התקן המנתק את הפטיש, עצירת הצינה, ונעילת הדריכה במצב ביניים בכל מכשירי M1911A1 הסטנדרטיים.[3]
דגמים מייצור מאוחר יותר של האקדח נוספו התקני בטיחות נוספים ובהם בלוק הנועל את הנוקר עד לרגע הלחיצה על ההדק, סדרת ה-80 של אקדח ה־M1911 ודגמים המיוצרים על ידי כמה יצרנים אחרים, כולל Kimber ו-Smith & Wesson, משתמשים נצרה הנועלת את הנוקר ומופעלת על ידי משבת המורכב על הקת.
גרסאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
M45 MEU(SOC)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1986, מדור הנשק המדויק בבסיס חיל הנחתים קוונטיקו החל להתאים אישית את אקדחי M1911A1 עבור יחידות האקדח סומן כ-M45 MEU(SOC). אקדחי Colt M1911A1 שנבחרו במיוחד, פורקו לגורמים ושופצו ולאחר מכן הורכבו עם התקני בטיחות חדשניים מיצרנים שונים, כולל נצרות דו-צדדיות, משבתים משופרים, הדק התכנון מודרני, כוונות עם ראות גבוהה, קנים שעברו טיפול המשפר את הדיוק בעת הירי, קתות נוחות לאחיזה ומחסניות משופרות.
M45A1
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2012, חיל הנחתים של צבא ארצות הברית העניק לקולט חוזה של 22.5 מיליון דולר להחלפת אקדח M45 MEU(SOC). ב 12,000 אקדחי M45A1 הידוע גם בשם "Close Quarters Battle Pistol" CQBP עם הזמנה ראשונית של 4036 אקדחים חיל הנחתים הנפיק את ה-M45A1 לפלוגות סיור, פיקוד מבצעים מיוחדים של חיל הנחתים (MARSOC) וצוותי תגובה מיוחדים . ה-M45A1 כולל מכלול קפיצי רתיעה כפול, מסילות Picatinny וציפוי קרמי הכולל צבע הסוואה.
בשנת 2019, ה-USMC בחר ב־SIG Sauer M18 להחליף את ה-M45A1. ההחלפה הושלמה עד אוקטובר 2022.
מודלים אזרחיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קולט קומנדר Colt Commander : בשנת 1949 החלה קולט בייצור של אקדח קומנדר. האקדח כלל מסגרת אלומיניום קנה 4.5 אינץ' ופטיש מעוגל. הוא פותח בתגובה לדרישת הצבא שהוצאה ב-1949, לתחליף קל יותר לאקדח M1911, להנפקה לקצינים. בשנת 1970 הציג קולט את "Colt Combat Commander" עשוי פלדה, עם דגם אופציונלי בניקל סאטן. כדי להבדיל בין שני הדגמים.
- קולט ממשלתי Mk. IV סדרה 70 (1970–1983): הציג את תותב קנה מפוצל (תותב קולט).
- קולט ממשלתי Mk. IV סדרה 80 (1983-הווה): הציג שורה של שיפורי והתקני בטיחות. דגמים לאחר 1988 חזרו לתותב הקנה המוצק עקב חששות לגבי שבירה של תותבי קולט
- Colt 1991 Series (1991–2001 ORM; 2001–הווה NRM): הכלאה של הדגם הצבאי M1911A1 שעוצב מחדש לשימוש בצינה של ה-Mk. IV סדרה 80; דגמים אלו נועדו לספק אקדח שיימכר במחיר נמוך יותר מדגמי 1911 האחרים של קולט כדי להתחרות באקדחים מיצרנים אחרים כולל אקדחי ייבוא.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולט M1911, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הדף של האקדח באתר World Gun (באנגלית)
- אתר שמוקדש כולו לאקדח M1911 (באנגלית)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Thompson, Leroy The Colt 1911 Pistol. Weapon 9. Osprey Publishing ( 2011) ISBN 9781849084338
- Jean Huon The Colt M1911 . 45 Automatic Pistol: M1911, M1911A1, Markings, Variants, Ammunition, Accessories Schiffer Publishing, 2019 ISBN 0764358251
- Robert K. Campbell Gun Digest Shooter's Guide to the 1911 Krause Publications, 2011 ISBN 1440214344
- U.S. Army The Manual Of The Automatic Pistol, Caliber .45, Model Of 1911 Paladin Press, 2007 ISBN 1581605609
- Frances Kane, with R.T. Budd Michael Gunn: The Autobiography of an M-1911 Colt .45 ACP Strategic Book Publishing & Rights Agency, 2020 ISBN 1951530195
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Roberts, Tom. "Why the M1911 is the most dominant pistol of the 20th century." (2018). Roberts, Tom. "Why the M1911 is the most dominant pistol of the 20th century." (2018).
- ^ Thompson, Leroy The Colt 1911 Pistol. Weapon 9. Osprey Publishing ( 2011) pp 7-10
- ^ Russell C. Tilstra Small Arms for Urban Combat: A Review of Modern Handguns McFarland, 2014 pp 11-12