קונסטנטינוס השישי, קיסר האימפריה הביזנטית
.png) | |||||
| לידה | 14 בינואר 771 קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 798? (בגיל 26 בערך) קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית | ||||
| מדינה | האימפריה הביזנטית | ||||
| בן או בת זוג | מריה מאמניה תאודוטה | ||||
| |||||
  | |||||
קונסטנטינוס השישי (ביוונית: Κωνσταντῖνος Ϛ; נולד ב-771, נפטר בתאריך לא ידוע בסמוך לשנת 805). היה קיסר האימפריה הביזנטית משנת 780 לשנת 797.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קונסטנטינוס היה בנם היחיד של לאון הרביעי הכוזרי, קיסר האימפריה הביזנטית, ואשתו, אירנה האתונאית. הוא נולד ב- 14 בינואר 771[1]. באוגוסט 775 נפטר סבו הקיסר קונסטנטינוס החמישי, ולאון הרביעי עלה לשלטון.[2]
עלייתו לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-14 באפריל 776, הכתיר לאון את בנו הקטין לקיסר בשם קונסטנטינוס השישי - תופעה נפוצה בביזנטיון, בה הוכתר יורש העצר בעודו ילד לקיסר, כדי להבטיח שאכן הוא יעלה לשלטון בבוא העת. שלטונם המשותף של האב והבן נמשך עד לפטירתו של לאון בשנת 780, אז התמנתה אירנה, המלכה האם, להיות העוצרת בשמו של קונסטנטינוס הקטן, שהיה בן תשע בלבד.
שלטון תחת עוצרות אירנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיד לאחר מותו של לאון התרחש ניסיון הפיכה מצד אחיו למחצה, אך הוא סוכל, הקושרים נענשו והוגלו, והאימפריה נותרה בניהולה של אירנה, בעוד בנה הקיסר לא מעורב בשלטון. כדי לבסס את שלטונה, אירנה השאירה בעמדות מפתח רבים מנושאי המשרות ששירתו בתקופתו של בעלה המנוח לאון, אך גם העלתה לתפקידים בכירים סריסים רבים מאנשי שלומה. שלטונה דה פקטו של אירנה יצר קרע בין הכנסייה הביזנטית לכס הקדוש, שהתנגד לשלטון של נשים, והאפיפיור לאו השלישי הכתיר את קרל הגדול לקיסר "הכתרה בחסד האל" (gratia dei rex); זה היה היסוד להקמת הקיסרות הגרמנית של ימי הביניים, שכונתה האימפריה הרומית הקדושה. הכתרתו כקיסר קראה תיגר על מעמדה של האימפריה הביזנטית כיורשת רומא החוקית.
בשנת 787 כינסה אירנה, בחסות הפטריארך של קונסטנטינופול, את ועידת ניקיאה השנייה בעיר ניקאה. הוועידה החזירה את מנהג כיבוד האיקונין, אשר בוטל וגונה בועידת האיקונוקלסטים בשנת 754, וסיימה את מלחמת האיקונין (איקונוקלאזמוס) הראשונה. במקביל, חל שינוי לרעה ביחסים בין האימפריה הביזנטית לאימפריה הקרולינגית, בעקבות כיבושיו של קרל הגדול בדרום איטליה. עקב כך ביטלה אירנה את אירוסי קונסטנטינוס עם בתו של קרל הגדול, רוטרודיס (אנ'), ובנובמבר 788 נישא קונסטנטינוס למריה מאמניה. אירנה יזמה גם מהלך צבאי על מנת להגן על האינטרסים הביזנטיים באיטליה, ושלחה כוחות צבאיים לדרום איטליה; אך המערכה נסתיימה בתבוסה, שהחלישה את מעמדה של אירנה.
נישואים ראשונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 784 התארס קונסטנטינוס עם רוטרודיס, בתו בת ה-6 של קרל הגדול. אירוסים אלו, שאורגנו על ידי אירנה, נועדו לשמור את האינטרסים הביזנטיים באיטליה מול הכוח העולה של האימפריה הקרולינגית. הידרדרות היחסים בין שתי האימפריות עקב ההשתלטות של קרל הגדול על חלקים מאיטליה וההתרחקות של הכנסייה הביזנטית מהכס הקדוש הביאו לביטול האירוסים בשנת 788.
באותה שנה הכריזה אירנה על תחרות בין שלוש-עשרה מועמדות, שנבחרו מבתי-אצולה שונים לשמש כאשתו של קונסטנטינוס. בתחרות זכתה מריה מאמניה, שנבחרה על ידי אירנה, והזוג נישא כדת וכדין בנובמבר 788. לבני הזוג נולדו שתי בנות, אך לאחר שש שנים עלו הנישואים על שרטון. ככל הנראה הסיבה העיקרית הייתה כישלונה של מריה ללדת יורש עצר, אבל היסטוריונים ביזנטיים בני התקופה טוענים כי אירנה הייתה הגורם העיקרי והכוח מאחרי הקלעים שהביא לפרוד. את שארית חייה העבירה מריה כנזירה.
שליט יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-790 היה קונסטנטינוס בן 19 ומאס בשלטון אמו. בתמיכת הצבא הוא תפס את השלטון, ובאוקטובר 790 הוכר כשליט היחיד של ביזנטיון. עם עלייתו לשלטון יחיד, פעל קונסטנטינוס לבסס את שלטונו ולהתרחק מהשפעתה וצילה של אימו. הוא הוציא לגלות את סריסי החצר, ואת אימו הוא כלא בארמון אלתריוס (Ελευθέριος).
קונסטנטינוס לא הצליח לבסס את מעמד האימפריה הביזנטית מול אויביה. לאחר כישלון צבאי להדוף את כוחות בית-אומיה, הובס הצבא הביזנטי בשנת 792 בקרב מָרְקָלַה מול השבטים הבולגריים, תבוסה שחייבה אותו לשלם מס שנתי לבולגרים ולהכיר דה-פקטו בשליטתם במזרח הבלקן. כישלונות אלו הביאו לתסיסה בצבא, שניסה לקדם את ניקופורוס, דודו של קונסטנטינוס, כשליט. קונסטנטינוס הגיב באכזריות, וציווה שעיני דודו ומשפחתו ייעקרו ולשונם תכרת. גזר דין דומה ציפה לגנרל ארמני שהוביל מרד כנגד קונסטנטינוס.
בשנת 795 התחתן קונסטנטינוס בפעם השנייה עם תיאודוטה, מנשות הלוויה של אירנה, והעניק לה את התואר אוגוסטה. הנישואים לא היו מקובלים על הכנסייה, בגלל הגירושים ממריה שלא קיבלו את ברכת הכנסייה ונעשו למרות התנגדות אנשי הדת; הנישואים לתיאודוטה התקבלו כניסיון לתת מעטה של כשרות למעשה ניאוף. ההתנגדות הייתה כל כך עזה, שהפטריארך של קונסטנטינופול, שנאלץ לתת את הסכמתו בדיעבד לגירושים, סירב לערוך את טקס הנישואים, ובסופו של דבר הטקס בוצע על ידי אחד הכמרים של כנסית איה סופיה. האירוע הרחיק מקונסטנטינוס את מעט התמיכה שנותרה.
ב-796 הצליחה אירנה לקרב אליה את מתנגדיו של קונסטנטינוס, והיא גייסה לצידה קציני צבא על ידי שוחד. קונסטנטינוס, שהבין כי נותר ללא בני ברית וללא תמיכת מוקדי הכוח, החליט לברוח מקונסטנטינופול, אך נתפס, נאסר ועיניו נעקרו בפקודת אימו, השליטה החדשה של האימפריה, והוא נעלם מעל דפי ההיסטוריה. ההשערה היא שהוא נפטר, ככל הנראה, זמן קצר לאחר שהתעוור, ולא מאוחר משנת 805.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קונסטנטינוס השישי, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קונסטנטינוס השישי, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קונסטנטינוס השישי, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
