קוף ובבואת הירח במים

קופים מנסים להגיע לבבואת הירח בציור יפני מן המאה ה-19
גיבון מושיט יד אל המים בציור של הסגאווה טוהקו מן המאה ה-16

קוף המנסה להגיע אל בבואת הירח במיםיפנית: 猿猴捉月図, בתעתוק לעברית אנקו סוקוגטסו) הוא דימוי ומוטיב בספרות ובאמנות בודהיסטית במזרח הרחוק, ובעיקר בציור זן ביפן. הדימוי משמש בדרך-כלל כמשל אלגורי לנהייה אחר אשליות שווא ותשוקות רגעיות בעת החיפוש אחר ההארה.

בבודהיזם מסורתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורים בהם קופים מנסים להגיע אל בבואת הירח נפוצים בפולקלור של עמים שונים במזרח הרחוק, ואף סווגו כתת-טיפוס 1335A בסיווג סיפורי הפולקלור של ארנה-תומפסון-אותר, הרחבה של סיווג ארנה-תומפסון. הדוגמה המתועדת המוקדמת ביותר שחוקרים מצאו נמצאת ב"טאישו-טריפיטאקה" (אנ'), התרגום הפופולרי ביותר לסינית של הטריפיטאקה (הטקסט המרכזי הקדוש לבודהיזם). הסיפור מובא שם בשמו של הבודהה, אשר מספר אותו לחסידיו כביקורת על בן-דודו, המתקנא בבודהה ומנסה להתנקש בחייו. בסיפור 500 קופים חושקים בבבואת הירח המשתקפת במי באר עמוקה. מנהיג הקופים מארגן שרשרת קופים ארוכה שבה כל קוף נתלה בזנב חברו, במטרה להגיע אל הבבואה במעמקי הבאר. ואולם עקב משקל השרשרת כל הקופים נופלים אל תוך הבאר וטובעים. הסיפור מפורש בדרך-כלל כמשל לשגייה באשליות ולשאיפה לתאוות חסרות-ממשות, אשר בסופו של דבר מוליכות לכישלון. בטריפיטאקה נפילת הקופים לבאר מסמלת את נפילת בן-דודו של הבודהה לגיהנום כעונש על חטאיו[1].

באמנות הזן היפנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוף מקוק יפני מושיט את ידו לבבואת הירח בחיתוך עץ יפני מראשית המאה ה-20

קופים בכלל, וקופים הנתלים מענף תוך הושטת יד אל בבואת הירח במים, הם נושא מסורתי בציור היפני, המושפע מן הזן-בודהיזם. בציורים כאלו נראים בדרך-כלל רק קוף אחד או שניים, והבאר מן הסיפור המקורי מוחלפת בתפאורה פסטורלית של בריכה או נחל. בבואת הירח תכופות נרמזת על ידי צביעת רקע המים תוך השארת עיגול נקי מצבע, כדי לגרום לה להראות כזוהרת ואולי גם לרמוז על היותה אשליה.

דוגמאות מייצגות מופיעות כבר בציורים של הסגאווה טוהקו, צייר יפני בעל שם מתקופת אזוצ'י-מומויאמה במאה ה-16, אשר צוירו בדיו מונוכרומטי באמצעות מכחול על מסכים ודלתות הזזה. הדוגמה המפורסמת ביותר היא קרוב לוודאי בציור ובשיר של מורה, צייר ומשורר זן מן המאה ה-17, הקואין אקאקו (מחבר הקואן "קול מחיאת כף יד אחת"). בדומה לציורים אחרים של הקואין הוא פשוט מאוד ודמוי קריקטורה, ונראה בו גיבון הנתלה ביד אחת מענף תוך שהוא מושיט את ידו השנייה אל המים. בראש הציור כתב הקואין בקליגרפיה שיר בן ארבע שורות (בתרגום חופשי):

הקוף נכסף אל הירח שבמים

עד יום מותו הוא לא יוותר

לו אך הרפה מן הענף

וזרח כל העולם בטוהר מסנוור

בהתאם למסורת הזן היפנית מדגיש הקואין את נחישותו של הקוף במאמץ להגיע אל בבואת הירח, כמשל לנחישות האדם בחיפוש אחר ההארה. את ההרפיה מן הענף ניתן להמשיל לוויתור על הקשר למציאות החומרית, אשר לפי תורת הזן יכולה להוביל להתפכחות מן האשליה, ובעקבות כך להארה אמיתית. תפיסה דומה ניתן למצוא בציור זן אחר של קוף המנסה להגיע לבבואת הירח במים, מאת מורה וצייר הזן סנגאי גיבון[1].

סוג הקוף הנראה בציורי זן יפניים רבים, דוגמת ציוריהם של הסגאווה והקואין, הוא הגיבון, קוף אדם המצטיין בזרועותיו הארוכות מאוד, והוא חסר זנב לחלוטין. גיבונים אינם נמצאים כלל באיי יפן, והציירים היפנים ראו אותם בציורים סינים, בעיקר ציוריו של נזיר הזן הסיני בן המאה ה-13 מוקי פאצ'אנג (אנ'), שהובאו למקדש זן בקיוטו, נחשבו ליצירות מופת ביפן[2], וידועים באמנות היפנית במונח "מוקיי זרו" ("הקופים של מוקי" ובהשאלה "ציורי קופים בסגנון מוקי"). זרועותיו הארוכות של הגיבון לעיתים קרובות משמשות כמרכיב גרפי עיקרי בציורי קוף וירח, הממחיש את השאיפה לגשר בין האשליה (בבואת הירח) לבין המציאות (הענף). ציירים יפנים אחרים ציירו קופי מקוק יפני, הקוף היחיד המצוי באופן טבעי באיי יפן, וניכר בזרועות פחות ארוכות ובזנב קצרצר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Galit Aviman (2010) "On monkeys, illusion and the moon in the paintings of Hakuin Ekaku and Sengai Gibon” Japan Studies Association Journal Vol. 8: 209-228
  2. ^ Geissmann, T. (2008). Gibbon paintings in China, Japan, and Korea: historical distribution, production rate and context. Gibbon J, 4, 1-38.
גיבונים בנוף, ציור של נזיר הזן ססון שוקיי(אנ') על מסך הזזה מתקפל, יפן, המאה ה-16.
גיבונים בנוף, ציור של נזיר הזן ססון שוקיי(אנ') על מסך הזזה מתקפל, יפן, המאה ה-16.