קז'ימייז' השני
 | |||||
| לידה | 1138 קרקוב, ממלכת פולין (1025–1385)  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 5 במאי 1194 (בגיל 56 בערך) קרקוב, ממלכת פולין (1025–1385) | ||||
| מדינה | פולין | ||||
| מקום קבורה | קתדרלת ואוול | ||||
| בן או בת זוג | הלנה מזנוימו (1185–?) | ||||
| |||||
  | |||||
קז'ימייז' השני ובכינויו: "הצדיק" (בפולנית: Kazimierz II Sprawiedliwy; 28 באוקטובר 1138 – 5 במאי 1194) היה דוכס וישליצה (אנ') של פולין קטן בשנים 1166–1173, ושל סנדומייז' לאחר 1173. הוא הפך לשליט של הפרובינציה הבכירה (אנ') הפולנית בקרקוב ובכך לדוכס העליון של פולין ב-1177; תפקיד בו כיהן עד מותו, אם כי הופסק פעם אחת על ידי אחיו הבכור וקודמו מיישקו השלישי (הזקן) (אנ'). בשנת 1186 ירש קז'ימייז' גם את דוכסות מזוביה (אנ') מאחיינו לשק (אנ') והפך לאב הענף המזובי של שושלת פיאסט המלכותית, ולסבא רבא של המלך הפולני לעתיד ולדיסלב הראשון (ארוך האמה). תואר הכבוד "הצדיק" לא היה בן זמנו והופיע לראשונה במאה ה-16.
תחילת חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קז'ימייז', בנו השישי, אך הרביעי שנותר בחיים, של בולסלאב השלישי, עקום הפה, דוכס פולין, מאשתו השנייה סלומאה (אנ'), בתו של הרוזן היינריך מברג, נולד ב-1138, לאחר מות אביו, אך באותו היום. כתוצאה מכך, הוא לא הוזכר בצוואת אביו (אנ'), וכך נותר ללא קרקעות.
במהלך שנותיו הראשונות חיו קז'ימייז' ואחותו אגנס (אנ') (ילידת 1137) עם אמם סלומאה באחוזתה בלנצ'יצה. שם, הנסיך הצעיר נשאר רחוק ממאבקיהם של אחיו בולסלאב הרביעי (המתולתל) (אנ') ומיישקו השלישי (הזקן) (אנ') עם אחיהם למחצה הבכור הדוכס העליון ולדיסלב השני, שניסה לאחד מחדש את כל פולין תחת שלטונו (בניגוד לצוואת אביו המנוח) ושלבסוף גורש בשנת 1146.
סלומאה מברג מתה בשנת 1144. קז'ימייז' ואגנס טופלו על ידי אחיהם הבכור בולסלאב הרביעי, שקיבל את התואר הדוכס העליון שנתיים לאחר מכן. אף על פי שתחת הדרכתו הנסיך הצעיר יכול היה להרגיש בטוח, לא הייתה לו ערובה לקבל חלק מהירושה האבהית בעתיד. כאשר בשנת 1151 הוא הגיע לגיל המתאים (גיל 13 באותה תקופה) לקבל שליטה על חלק מאדמות המשפחה, הוא לא קיבל דבר. שלוש שנים מאוחר יותר (1157), מצבו החמיר כתוצאה ממסע הכיבושים המוצלח של הקיסר פרידריך ברברוסה בפולין, שנחלץ לעזרת ולדיסלב השני ובניו. כחלק מההסכם שבולסלאב הרביעי נאלץ לקבל עם ברברוסה, נשלח קז'ימייז' לממלכת גרמניה כבן ערובה על מנת להבטיח את נאמנות אחיו לקיסר. גורלו של קז'ימייז' בחצר הקיסר אינו ידוע. הוא חזר לפולין בוודאות לפני 21 במאי 1161, כי באותו יום הוא מוזכר במסמך יחד עם שניים מאחיו, בולסלאב הרביעי והנריק מסנדומייז' (אנ').
דוכס וישליצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1166, אחיו של קז'ימייז' הנריק נהרג בקרב במהלך מסע הצלב הפרוסי. הוא מת ללא צאצאים, ובצוואתו מינה את קז'ימייז' ליורש היחיד של דוכסות סנדומייז' הפולנית הקטנה שלו. עם זאת, הדוכס העליון בולסלאב הרביעי החליט לחלק את הדוכסות לשלושה חלקים: את הגדול ביותר (שכלל את הבירה, סנדומייז') הוא לקח לעצמו; חלק שני ללא שם הוא העניק למיישקו השלישי הזקן, ורק החלק השלישי, המחוז הקטן של הדוכס מווישליצה, ניתן לקז'ימייז'.
כעוס ומאוכזב מהחלטת הדוכס העליון, קז'ימייז' מרד בו, בתמיכת אחיו מיישקו, המגנאט יקסה ממייחוב (אנ'), סוויאטוסלב בנו של פיוטר ולוסטוביץ' (אנ'), הארכיבישוף יאן מגנייזנו והבישוף גדקו מקרקוב. לקז'ימייז' גם הייתה תמיכת של כמעט כל פולין קטן. תגובה מהירה של בולסלאב הרביעי עצרה את המרד, ובסופו של דבר, קז'ימייז' הצליח רק לשמור את וישליצה. בשנת 1172, מיישקו השלישי שוב מרד בדוכס העליון, וניסה לשכנע את אחיו הצעיר להצטרף אליו. מסיבות לא ידועות, קז'ימייז' סירב הפעם להשתתף.
בולסלאב הרביעי מת ב-1173 ועל פי עקרון הוותק האגנאטי ירש אותו כדוכס העליון מיישקו השלישי הזקן, האח המבוגר ביותר ששרד. מיישקו החליט לתת את כל דוכסות סנדומייז' לקז'ימייז', וכך קיבל קז'ימייז' לבסוף את תואר הדוכס שאחיו המנוח גזל.
המרד נגד מיישקו השלישי הזקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלטונו העריץ והרודני של הדוכס העליון החדש גרם לחוסר נחת עמוק בקרב האצולה הפולנית הקטנה. הפעם למרד החדש שהתחיל ב-1177 היה סיכוי אמיתי לנצח. המרד הסתמך על המגנאטים, ותמיכתו של גדקו, בישוף קרקוב; בנו הבכור של מיישקו אודון (אנ'); הדוכס בולסלאב הראשון (הגבוה) (אנ') משלזיה, בנו של הדוכס העליון לשעבר ולדיסלב השני; וקז'ימייז'. הסיבות לשילובו במרד זה, לאחר שהשלים עם מיישקו, אינן ידועות.
הקרב על המנהיגות החדשה עבר מסלול מוזר למדי: מיישקו השלישי, שהופתע לחלוטין מהמורדים בדוכסות פולין הגדולה (אנ') שלו, נסוג לפוזנן, שם שהה כמעט שנתיים תוך כדי קרבות קשים עם בנו אודון. לבסוף, הוא הובס ונאלץ לברוח. הדוכס בולסלאב הגבוה לא הצליח לכבוש את קרקוב ואת הפרובינציה הבכירה, שכן הוא עצמו היה תקוע בסכסוך פנימי-שלזי עם אחיו מיישקו הרביעי עקום הרגליים (אנ') ובנו שלו ירוסלב (אנ'); כשהוא עתיד להיות מובס, הוא ביקש עזרה מקז'ימייז'. לאחר פעולה מוצלחת בשלזיה, צעד קז'ימייז' לקרקוב, והשתלט עליה במהירות. קז'ימייז', כעת דוכס קרקוב, החליט לחתום על הסכם שבמסגרתו בולסלאב הגבוה קיבל שלטון על שלזיה התחתונה בוורוצלב, ובתמורה העניק קז'ימייז' את המחוזות בפולין קטן של ביטום (אנ'), אושוויינצ'ים (אנ') ופשצ'ינה (אנ') למיישקו הרביעי עקום הרגליים שהודח אז כפייף לבן הסנדק של קז'ימייז' והקרוי על שמו קז'ימייז' הראשון מאופולה (אנ'), בנו היחיד של מיישקו הרביעי עקום הרגליים.
הדוכס העליון של פולין
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרד ב-1177 נגד הדוכס העליון מיישקו השלישי הזקן היה הצלחה מוחלטת עבור קז'ימייז', שלא רק כבש את קרקוב (כולל מחוזות שייראדז ולנצ'יצה) והשיג את התואר הדוכס העליון, אלא גם הצליח להרחיב את ריבונותו כמלך פולני על שלזיה (שאז חולקה בין שלושת בניו של ולדיסלב השני: בולסלאב הגבוה, מיישקו הרביעי עקום הרגליים וקונרד ארך שוקיים (אנ'), וכן בנו של בולסלאב ירוסלב מאופולה), פולין גדול (בשלטונותיו של אודון), ומזוביה וקויאוויה (בשליטתו של לשק, דוכס מזוביה (אנ'), אז קטין ותחת חסותה של אימו ושל הרוזן זירונה, אחד מחסידיו של קז'ימייז'). בחוף הבלטי, דוכסות פומרניה (אנ') (גדנסק) נשלטה על ידי סמבור הראשון, דוכס פומרניה (אנ') כוואסל פולני.
עם זאת, מיישקו השלישי הזקן פעל באינטנסיביות לשובו; בתחילה בבוהמיה ואחר כך בגרמניה ובדוכסות פומרניה (אנ'). על מנת לממש את שאיפותיו ולתת את הזכות לירושה של כס המלכות בקרקוב (ואיתה גם הפרובינציה הבכירה) לצאצאיו, כינס קז'ימייז' אספת אצילים פולנים בלנצ'יצה בשנת 1180. הוא העניק זכויות היתר הן לאצולה והן לכנסייה, הסיר מס על רווחי הכמורה וויתר על זכויותיו על אדמות הבישופים שנפטרו. על ידי מעשים אלה, הוא זכה לקבל את עקרון הירושה התורשתית לקרקוב, אם כי עדיין ידרשו יותר ממאה שנה להשיב את המלוכה הפולנית.
עם זאת, במחצית הראשונה של 1181 (ופחות משנה לאחר עצרת לנצ'יצה), כבש מיישקו השלישי הזקן, בסיוע אחיו של הדוכס סמבור, משצ'יבוי הראשון, דוכס פומורניה (אנ'), את האדמות המזרחיות של פולין הגדולה של גנייזנו וקאליש והצליח לשכנע את בנו אודון להיכנע (לפי כמה היסטוריונים, אודון קיבל אז מאביו את אדמות פולין הגדולה מדרום לנהר אוברה (אנ')). במקביל, החליט הדוכס לשק ממזוביה להשתחרר ממחויבותו לקז'ימייז'. הוא מינה את בנו של מיישקו השלישי, מיישקו הצעיר (אנ'), כמושל מזוביה וקויאוויה, ובכך הבטיח הבטחה בשתיקה לגבי הירושה של אדמות אלו.
יחסי חוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסיבות לא ידועות, קז'ימייז' בחר שלא להגיב לאירועים הללו והחליט רק להבטיח את סמכותו על פולין קטן. פגישה דיפלומטית התקיימה בשנת 1184 בחצר הקיסר פרידריך ברברוסה. במטרה לבלום את פעולותיו של מיישקו השלישי הזקן ולשמור על השלטון כדוכס העליון של פולין, נשבע קז'ימייז' אמונים לקיסר ושילם לו סכום גדול.
הנושאים החשובים ביותר בתקופת שלטונו של קז'ימייז', מלבד הסכסוכים עם אחיו מיישקו, היו המדיניות הדיפלומטית כלפי הנסיכויות הרוסיות השכנות במזרח. המשימה הראשונה שעמדה בפניו כדוכס עליון הייתה ליצור קשרים עם הנסיכים הגדולים משושלת רוריק בקייב, שהיו קשורים מאוד לדוכסים העליונים הקודמים דרך נישואיהם לנסיכות מקייב (בולסלאב הרביעי המתולתל עם ויאצ'סלבה מנובגורוד (אנ') ומיישקו השלישי הזקן עם יבדוקיה מקייב (אנ')). למטרה זו, בנובמבר 1178 ארגן קז'ימייז' את נישואי בתו עם הנסיך וסבולוד הרביעי מקייב (אנ').
ההתערבות הגדולה הראשונה שלו בענייני רוס של קייב התרחשה ב-1180, כאשר הדוכס העליון תמך בווסילקו, נסיך שומסק ודרוהיצ'ין (וחתנו של בולסלאב הרביעי המתולתל המנוח), ובאחיינו לשק ממזוביה בסכסוך עם ולדימיר ממינסק על אזור וווהלין בלודמיר. המלחמה הסתיימה בהצלחתו של ולדימיר, שכבש את לודמיר ואת ברסט, בעוד וסילקו החזיק מעמד בדרוהיצ'ין.
עם זאת, מלחמה זו לא סידרה באופן סופי את עניין השלטון בברסט, שהוענק כפייף לנסיך סביאטוסלב, בן דודו של וסילקו ואחיינו של קז'ימייז' (בנה החורג של אחותו אגנס). בשנת 1182 פרץ מרד נגד שלטונו של סביאטוסלב, אך הודות להתערבותו של קז'ימייז' הוא הושב על כס המלכות. למרות זאת, זמן קצר לאחר מכן ראה קז'ימייז' שהמצב לא יציב, ולכן החליט לבסוף לתת את השלטון לאחיו למחצה של סביאטוסלב, רומן (אנ').
בשנת 1187 מת הנסיך ירוסלב אוסמומיסל (אנ') מהאליץ' (אנ') (גליציה), ולאחר מכן החל מאבק ארוך על הירושה. בתחילה, נלקח השלטון על הנסיכות על ידי בנו הבלתי חוקי הצעיר, אולג, אך עד מהרה הוא נרצח על ידי הבויארים. השלטון בהאליץ' עבר אז לבנו הבכור של ירוסלב, ולדימירקו (אנ'). גם שלטונו של ולדימירקו היה רחוק מלהיות יציב, מצב אותו ניצל הנסיך רומן מברסט, שבעזרת דודו קז'ימייז' הדיח אותו והשתלט על האליץ'.
ולדימירקו המובס נמלט לממלכת הונגריה בחסותו של בלה השלישי, מלך הונגריה (קרוב משפחתו; סבתו מצד אבא של ולדימירקו הייתה נסיכה הונגרית), שהחליט לשלוח את צבאו להאליץ'. רומן ברח לקרקוב, וולדימירקו, כמעשה נקמה, פלש לפולין קטן. עם זאת, המלך בלה השלישי החליט עד מהרה לצרף את האליץ' להונגריה, ושוב הדיח את ולדימירקו, והחליף אותו כנסיך האליץ' בבנו שלו, אנדראש. המלחמה נמשכה עוד שנתיים, עד שקז'ימייז' השיב את שלטונו של ולדימירקו על האליץ' בעקבות הנחיות של הקיסר פרידריך ברברוסה, שהחליט לעזור לוולדימירקו לאחר שהכריז על עצמו כנתין שלו.
פוליטיקה פנימית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1186 מת הדוכס לשק ממזוביה. לפני מותו החליט הדוכס החולה לתת את כל אדמותיו לדוכס העליון קז'ימייז'. אף על פי שלשק הבטיח בעבר את הירושה לדודו הבכור מיישקו השלישי, ההליכים הרודניים שלו גרמו ללשק לשנות את דעתו ולהחליט לטובתו של קז'ימייז'. אולם זמן קצר לאחר מותו של לשק, מיישקו השלישי כבש את אדמות קויאוויה עד נהר הוויסלה, וקז'ימייז' יכול היה להשתלט רק על מזוביה עצמה. אף על פי כן, בזכות הירושה של מזוביה, קז'ימייז' שלט ישירות על חלקה הגדול של פולין.
מעורבותו של קז'ימייז' בענייני רוסיה נוצלה בשנת 1191 על ידי מיישקו השלישי, שהצליח להשתלט על טירת ואוול בקרקוב, תוך שהוא תפס את התואר הדוכס העליון ואת השליטה בפרובינציה הבכירה. מיד הוא הכריז על קרקוב כפייף תורשתי לצאצאיו שלו, והציב את בנו מיישקו הצעיר (אנ') כמושל. הסכסוך הסתיים בשלום, כאשר קז'ימייז' - עם שובו מרוסיה - החזיר לעצמו את הבירה ללא קרב, ומיישקו הצעיר נמלט לצד אביו.
המלחמה האחרונה בתקופת שלטונו של קז'ימייז' הייתה בתחילת שנת 1194, כאשר ארגן משלחת נגד היוטווינגים (אנ') הבלטים. המשלחת הסתיימה בהצלחה מלאה, ולקז'ימייז' הייתה חזרה כמנצח לקרקוב. לאחר שנערך משתה כדי לחגוג את שובו, קז'ימייז' מת במפתיע, ב-5 במאי 1194. כמה היסטוריונים האמינו שהוא הורעל. כדוכס העליון ירש אותו בנו הבכור ששרד לשק הראשון הלבן (אנ'), שכמו אביו נאלץ להתמודד עם ההתנגדות העזה של מיישקו השלישי הזקן. קז'ימייז' נקבר כנראה בקתדרלת ואוול.
קז'ימייז' תכנן להקים אוניברסיטה בקרקוב וכבר החל לבנות את הבניין, אך מותו הפתאומי עצר את תוכניותיו. האוניברסיטה היגלונית של ימינו הוקמה רק ב-1364 על ידי המלך קז'ימייז' השלישי הגדול כאוניברסיטה השנייה העתיקה ביותר במרכז ומזרח אירופה (אחרי אוניברסיטת קארל בפראג).
יחסים עם הכנסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת שלטונו היה קז'ימייז' נדיב מאוד לכנסייה, בייחוד עם המנזרים של הציסטרציאנים: וונחוצק, ינדז'יוב, קופשיווניצה וסולייוב; עם מסדר הנזירים של הקבר הקדוש (אנ') של מייחוב והנזירים של צ'רווינסק על נהר ויסלה וצ'משנו (אנ') ומסדר האבירים ההוספיטלרים בסטרה זגושץ' (אנ'). הוא גם ניסה להרחיב את פולחן פלוריאן הקדוש (אנ'), ששרידיו הובאו לקרקוב על ידי הבישוף גדקו.
נישואים וצאצאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 1160–1165 (אך לא יאוחר מ-1166), קז'ימייז' התחתן עם הלנה (אנ') (בערך 1140/42 – 1202/06 לערך), בתו של הדוכס קונרד השני (אנ') מזנוימו (אנ'), נצר לשושלת הפשמישלית (אנ') ממוראביה. ילדיהם:
- בת (שם לא ידוע) (נולדה לפני 1167), נישאה בין 11 באוקטובר ל-24 בדצמבר 1178 לנסיך וסבולוד הרביעי מקייב (אנ').
- קז'ימייז' (בערך 1162 - 2 בפברואר או 1 במרץ 1167), על שם אביו.
- בולסלאב (בערך 1168/71 - 16 באפריל 1182/83), כנראה על שם סבו מצד בולסלאב השלישי, עקום הפה, אם כי ייתכן שהוא נקרא לכבוד דודו בולסלאב הרביעי (המתולתל) (אנ'). הוא מת בטעות, לאחר שנפל מעץ. הוא נקבר כנראה בקתדרלת ואוול.
- אודון (1169/84 – נפטר בינקות). הוא נקרא כנראה על שם אודון (אנ') או על שם אודו הקדוש מקלוני (אנ').
- אדליידה (אנ') (בערך 1177/84 - 8 בדצמבר 1211), מייסדת מנזר יעקב הקדוש בסנדומייז'.
- לשק הראשון הלבן (אנ') (בערך 1184/85 - 24 בנובמבר 1227)
- קונרד (אנ') (בערך 1187/88 - 31 באוגוסט 1247)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קז'ימייז' השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
