קליפורד הנסן

קליפורד הנסן
Clifford Hansen
	דיוקן רשמי, 1977
לידה	16 באוקטובר 1912; מחוז טיטון, ויומינג, ארצות הברית
פטירה	20 באוקטובר 2009 (בגיל 97); ג'קסון, ויומינג, ארצות הברית
שם מלא	קליפורד פיטר הנסן
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות של הכנסייה האפיסקופלית סנט ג'ון, ג'קסון, ויומינג, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ויומינג
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	3 בינואר 1967 – 31 בדצמבר 1978; (12 שנים)
	3 בינואר 1967 – 31 בדצמבר 1978; (12 שנים)
	7 בינואר 1963 – 2 בינואר 1967; (4 שנים)
	→ ג'ק גייג' סטנלי האת'אווי ←

קליפורד פיטר הנסן (באנגלית: Clifford Peter Hansen;‏ 16 באוקטובר 1912 – 20 באוקטובר 2009) היה פוליטיקאי אמריקאי מוויומינג, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל ויומינג ה-26 בשנים 1963–1967, ולאחר מכן ועד 1978 כסנאטור מטעמה.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפורד הנסן נולד ביישוב הקטן זנית (שכבר לא קיים, אז בתחומי מחוז טיטון, כיום בתחומי מחוז לינקולן) שבוויומינג, כבנם של סילביה אירן (לבית ווד) ופיטר כריסטפורסון הנסן. השניים היו חוואים שבמקום הגיעו מאיידהו, פיטר, שהיה ממוצא דני, הגיע מהעיר סודה ספרינגס, וסילביה, ממוצא אנגלי, נולדה בעיר בלאקפוט. פיטר הנסן, שלמד בקולג', היה איש טכני שעסק בעבודות מדידה וחפירה באזורי החוות.

קליפורד הנסן גדל בג'קסון הול (Jackson Hole), עיירה בעמק באזור ההרים הגבוהים שכוללים את שטחו של הפארק הלאומי גרנד טיטון, שם הוא למד בבתי ספר ציבוריים. כילד הוא התגבר על הפרעות דיבור שהטרידו את מוריו, שחלקם סברו בראשונה שהוא היה בלתי ניתן לחינוך. הבעיה שלו לא הייתה אי יכולת ללמוד, אלא גמגום שתוקן באמצעות לימודיו בבית ספר מיוחד. לאחר שהתגבר על הליקוי, הביע הנסן עד יומו האחרון את חשיבותו של החינוך, כפי שייעץ פעם לנכדו, "זהו הדבר האחד שאף אחד לא יכול לקחת ממך".

ב-1934 השלים הנסן תואר בוגר אוניברסיטה באוניברסיטת ויומינג בלימודי ביולוגיה לחיות משק. בעת לימודיו באוניברסיטה הוא היה חבר אחוות סיגמה-נו. בשנים 1946 הוא היה חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה, ונשיאו בשנים 1955–1962. בשנים 1943–1951 שימש הנסן כנציב מחוז טיטון, ובשנים 1953–1955 כנשיא איגוד מגדלי המקנה של ויומינג.

מושל ויומינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסן נבחר כמושל ויומינג בבחירות אמצע הכהונה של 1962, לאחר שניצח בהפרש של 10,000 קולות את המושל המכהן, הדמוקרט ג'ק גייג', שכיהן כשנתיים. בתחילה, ניצח הנסן בבחירות מקדימות של המפלגה הרפובליקנית לאחר שגבר על שני יריבים עם 57 אחוזים מהקולות. בסבב הבחירות הסופי הוא ניצח את ויליאם ג'ק בהפרש קולות של 55.5 אחוזים מול 44.5 אחוזים. בבחירות הכלליות הוא גרף 64,970 קולות (54.5 אחוזים) מול 54,298 קולות (45.5) שקיבל גייג'.

כמה עיתונים במערב ארצות הברית התייחסו אל הנסן כ"מושל הקאובוי" של ויומינג. בנקרולוג שלו נטען שהוא "הביא את הפרגמטיות העניינית של חוות בקר לכל תחומי החיים, וכן את החיבה של פוליטיקאי מעיר קטנה לשאיין ולאחר מכן לוושינגטון, והיה ביחסים ידידותיים וקרובים לאורך כל הקריירה שלו, לא רק עם אלו משני צידי המתרס הפוליטי, אלא גם עם נערי מעלית, עובדי קפיטריה ואנשי צוות בכל רחבי הקפיטול, שראו בו חבר".^[1]

כמושל, הגדיל הנסן את הקצבות המדינה לתוכניות למאבק באלכוהוליזם ובמחלות נפש ביותר מחמישים אחוזים. לקראת תום כהונתו כמושל, החליט הנסן להתמודד בבחירות על מושב בסנאט של ארצות הברית שהתפנה בשל פרישתו של הרפובליקני מילוורד סימפסון. הוא ניצח בבחירות אלו לאחר שזכה בכמעט 52 אחוזים מהקולות. בשנה זו, 1966, שהייתה שנה של הישגים לרפובליקנים, הוא הביס את טנו רונקליו, דמוקרט ממוצא איטלקי. הנסן זכה ב-63,548 קולות (51.8 אחוזים) מול 59,141 הקולות (48.2 אחוזים) של רונקליו.

סנאטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 נבחר הנסן לתקופת כהונה שנייה בסנאט לאחר שניצח את הדמוקרט מייק ויניץ' בתוצאה של 101,3141 קולות (71.3 אחוזים) מול 40,753 קולות (28.7 אחוזים).

כסנאטור נודע הנסן כשמרן כלכלי וחברתי. הוא הצביע נגד העברת התיקון לשוויון זכויות למשאלי עם במדינות. הוא התנגד לפריסת הטילים נגד טילים של ממשל הנשיא ריצ'רד ניקסון, עמדה שהציבה אותו ביריבות מול מזכיר ההגנה מלווין ליירד.^[2]

הנסן הצביע בעד חוק זכויות האזרח של 1968 (אנ') ובעד אישור מינויו של ת'ורגוד מרשל לבית המשפט העליון של ארצות הברית.^[3]^[4]

בבחירות לנשיאות של 1976 תמך הנסן בבחירתו של הנשיא ג'רלד פורד, שזכה בכל שלושת קולות האלקטורים של ויומינג.

הישג חקיקתי של הנסן היה העברת חוק שהגדיל את חלקן של מדינות המערב מזיכיונות הכרייה באדמות פדרליות מ-37.5 אחוזים ל-50 אחוזים. תיקון זה הוסיף לקופת המדינה של ויומינג 2.8 מיליארד דולר במשך השנים.

הנסן התפטר ממושבו בסנאט ב-31 בדצמבר 1978, ובמקומו נבחר הרפובליקני אלן סימפסון.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1934 נשא הנסן לאישה את מרתה קלוז משרידן, ויומינג. חיי הנישואין שלו ושל רעייתו נמשכו יותר מ-75 שנים, והם הארוכים ביותר מכל אלו של הסנאטורים בהווה או בעבר. השניים הכירו בעת לימודיהם באוניברסיטת ויומינג, והיו הוריהם של פיטר ארתור הנסן ומרי מיד. נכדו של הנסן, מאט מיד היה התובע הפדרלי של מחוז ויומינג בשנים 2001–2007, ומושל ויומינג ה-32 בשנים 2011–2019. עם מותו של הסנאטור היירם פונג מהוואי באוגוסט 2004 היה הנסן לאדם החי המבוגר ביותר שכיהן בסנאט של ארצות הברית.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 אמר הנסן בראיון שהוא ורעייתו היו בבריאות תקינה, בהתחשב בגילם, אם כי הוא סבל מבעיות ראייה והעסיק נהג. באמצע אוקטובר 2009 חלה הנסן קשות בשל סיבוכים של שבר באגן הירכיים. לאחר זמן קצר בבית החולים הוא שב לביתו.

קליפורד הנסן נפטר בג'קסון ב-20 באוקטובר 2009, ארבעה ימים לאחר יום הולדתו ה-97. ארונו הוצב בקפיטול מדינת ויומינג עטוף בדגל המדינה. גופתו נשרפה, ואפרו נטמן בבית הקברות של הכנסייה האפיסקופלית סנט ג'ון שבג'קסון.