קנטוס פירמוס

במוזיקה, קנטוס פירמוס (מלטינית: cantus firmus, "שיר קבוע"; ברבים: "קנטוס פירמי") הוא מלודיה קיימת, היוצרת את היסוד לחיבור פוליפוני ומובלטת, במקרים רבים על ידי נגינתה בצלילים ממושכים.

הלחנה תוך שימוש בקנטוס פירמוס הייתה טכניקה מקובלת במוזיקה של ימי הביניים, שם היוותה בסיס לאורגנום כמו גם למוטטים של המאות ה-13 וה-14. ביצירות אלה הקנטוס פירמוס נלקח במקורו מן המזמור הגרגוריאני וסיפק את החומר המלודי הקבוע, הנע בצלילים ארוכים, שסביבו הולחנו קווים מקושטים יותר, אינסטרומנטליים ו/או ווקליים. (קו זה הוקצה בדרך כלל לטנור, מן הפועל הלטיני tenere, להחזיק).

בראשית הרנסאנס ערכו המלחינים ניסויים בדרכים אחרות להשתמש בקנטוס פירמוס, כגון הכנסתו לתוך כל אחד מן הקולות כנושא קונטרפונקטי (תימה), שימוש בו במקצבים שונים, ושימוש בנעימות חילוניות בתור קנטוס פירמי, אפילו במוזיקת קודש.

קרוב לוודאי שהנפוצה ביותר בשימוש מבין מלודיות הקנטוס פירמוס החילוניות הייתה L'homme armé ("האיש החמוש"), שלה מוכרים מעל 30 עיבודים. מבין רבי האמנים של הרנסאנס, רובם חיברו לפחות מיסה אחת על המלודיה הזאת, ונוהג זה נמשך עד המאה ה-17, ביצירה מאוחרת של קריסימי. היו שגרסו ש"האיש החמוש" מייצג את המלאך מיכאל, ואילו אחרים החזיקו בדעה שזהו בסך הכול שמו של בית מרזח פופולרי (Maison L'Homme Arme) סמוך למגורי גיום דופאי בקמבריי. דוגמאות חילונית נוספות הן "Mille regretz" ,"The western wynde" ו"Fortuna Desperata".

חיבור מוזיקה לקנטוס פירמוס היה כלי פדגוגי חיוני ב"גראדוס אד פרנסוס" של יוהאן יוזף פוקס ויצר את הבסיס להוראת סוג הקונטרפונקט שלו.

מלחינים גרמנים בתקופת הבארוק בגרמניה, בייחוד באך, השתמשו במלודיות כוראליות כקנטוס פירמי. בפרק הפותח של המתאוס פסיון של באך, הכוראל "Lamm Gottes, unschuldig" מופיע בצלילים ארוכים, בשירת מקהלת נערים נפרדת "אין ריפיינו" (בהרכב מלא).

• קנטוס פירמוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)