קרב בינת ג'בייל

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הערך חסר ולקוי: פרקי תכנון, מטרות ויעדים, ותוצאות. ומה עם השריון? עדיף לתרגם את הערך האנגלי.

הקרב בבינת ג'בייל

האזור המרכזי של הקרב בבינת ג'בייל - הבית ומטע הזיתים.
מערכה: מבצע קורי פלדה
מלחמה: מלחמת לבנון השנייה
תאריכים	26 ביולי 2006 – 27 ביולי 2006 (יומיים)
קרב לפני	קרב מארון א-ראס
קרב אחרי	קרב עייתא א-שעב
מקום	בינת ג'בייל, דרום לבנון
קואורדינטות	33°07′00″N 35°26′00″E / 33.116667°N 35.433333°E / 33.116667; 35.433333
תוצאה	אבידות כבדות לשני הצדדים ,צה"ל לא כבש את הכפר.[1][2].
הצדדים הלוחמים ישראל ישראל חזבאללה חזבאללה מפקדים מפקד עוצבת הגליל, תא"ל גל הירש מפקד חטיבת גולני, אל"ם תמיר ידעי מפקד גדוד 51, סא"ל יניב עשור מפקד חטיבת הצנחנים, אל"ם חגי מרדכי מפקד גדוד 101, סא"ל אריאל יוחנן מפקד גדוד 890, סא"ל קובי כץ מח"ט בינת ג'בייל טאליב סאמי עבדאללה מפקד אזור בינת ג'בייל, ח'אלד בזי (אנ') כוחות חטיבת גולני חטיבת הצנחנים כוח מיוחד של החזבאללה אבדות 8 חיילים 25 פצועים כ־80 מחבלים, מתוכם 26 לוחמי קומנדו חזבאללה
(למפת לבנון מוגדלת)   ביירות צור טריפולי צידון בעלבכ חלבא זחלה א-נבטיה ישראל סוריה הים התיכון קרב בינת ג'בייל (למפת לבנון רגילה)   ביירות צור טריפולי צידון בעלבכ חלבא זחלה א-נבטיה ישראל סוריה הים התיכון קרב בינת ג'בייל

קרב בינת ג'בייל במלחמת לבנון השנייה היה קרב שהתנהל בבינת ג'בייל, בשבוע השלישי של מלחמת לבנון השנייה, לקראת סוף חודש יולי 2006, בין כוחות חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים לבין כוח מיוחד של ארגון החזבאללה. גדוד 51 ו־17 מלוחמיו שהשתתפו בקרב זכו בעיטורים. גם בחטיבת הצנחנים זכו מספר רב של לוחמים וקצינים בצל"שים ועיטורים רבים. בקרב נהרגו שמונה לוחמים.

הקרב נערך במהלך מבצע קורי פלדה 2 במלחמת לבנון השנייה. במבצע זה תקפו שלוש חטיבות את העיירה בינת ג'בייל; חטיבת הצנחנים ממערב, חטיבת גולני ממזרח, וכוח מחטיבה 7 של חיל השריון חיפה מהרכסים מדרום לעיירה. העיירה ממוקמת כארבעה קילומטרים צפונית לגבול ישראל, סמוך למושב אביבים. העיירה נבחרה לתקיפה בגלל היותה סמל ובסיס ירי משמעותי של החזבאללה, וכן על פי דוחות מודיעין התרכזו בה כמה מפקדות של החזבאללה.

לאחר יומיים של פעילות מארבים מתוך בתים (אלמנת קש) בפאתים המזרחיים של העיירה בינת ג'בייל, קיבל גדוד 51 מחטיבת גולני פקודה להתקדם מעט לתוך מרכז העיירה ולהשתלט על בתים אחרים ולהמשיך מתוכם לבצע מארבים בדפוס הפעולה שבו נקטו ביומיים הראשונים למבצע.

העיירה בינת ג'בייל נבחרה לתקיפה מכמה סיבות עיקריות:

1. בינת ג'בייל היא סמל שמקורו בנאום "קורי העכביש" של חסן נסראללה מעל במת בינת ג'בייל במאי 2000.
2. בבינת ג'בייל ישב פיקוד דרום של חזבאללה וכוחות מחטיבת אל-נאצר של חזבאללה אשר היוו בסיס ירי משמעותי של הארגון לעבר אזרחי מדינת ישראל.
3. כוחות החזבאללה ששכנו בבינת ג'בייל ביצעו ירי ולא אפשרו לכוחות צה"ל לפשוט על "שמורות הטבע" – הבונקרים התת-קרקעיים שבנה חזבאללה מאז נסוג צה"ל מלבנון במאי 2000. שמורות הטבע שכנו ממזרח וממערב לעיירה בינת ג'בייל ולכן היה צורך לנטרל את האיום של העיירה כדי לטפל ב"שמורות טבע".

המבצע תוכנן כ"פשיטת מלקחיים" – חטיבת גולני ממזרח וחטיבת הצנחנים ממערב. חטיבת גולני הגיעה ליעדים שלה ביום שני, 24 ביולי בשעה 04:00 לפנות בוקר כמתוכנן.

הכוח של חטיבת גולני (יחידת אגוז, גדוד 51 וגדס"ר גולני) פשט על העיירה, פרץ לבתים באמצעי פריצה שקטים (הידראוליים) וביצע מארבים מתוך בתים ("אלמנת קש") בפאתים המזרחיים של העיירה בינת ג'בייל. היום הראשון היה מוצלח מבחינת כוחות צה"ל. ביום זה הצליחו לוחמי גדוד 51 להרוג שלושה לוחמי חזבאללה, אשר שהו בפטרול בפאתים וכלל לא היו מודעים להימצאות כוחות צה"ל בבינת ג'בייל. כוחות חטיבת גולני הרגו ביומיים הראשונים כ-20 מחבלים ואספו חומר מודיעיני רב.

לאחר יומיים של שהייה בפאתים המזרחיים קיבלה חטיבת גולני פקודה להתקדם לכיוון צפון מערב, לאזור המכונה "הפוליגון השחור". משימתם הייתה להשתלט על בתים אחרים ולהמשיך מתוכם לבצע מארבים בדפוס הפעולה של היומיים הראשונים למבצע שהיו מוצלחים ביותר.

יומיים אלה אפשרו לארגון החזבאללה לאסוף מל"מ ולהתכונן לקראת העימות עם צה"ל בעיירה.

בחשכת אשמורת הבוקר של יום רביעי א' באב תשס"ו 26 ביולי 2006, החל גדוד 51 לנוע לכיוון מרכז העיירה בינת ג'בייל. פלוגה א' עם מפקד הגדוד, סא"ל יניב עשור, נעה ראשונה והתמקמה במיקומה החדש. פלוגה ג' עם סגן מפקד הגדוד רועי קליין נעה אחרונה והגיעה ליעדה סמוך לאור ראשון. מחלקת החוד נעה ראשונה עם הסמג"ד, רס"ן רועי קליין, וסגן מפקד הפלוגה, אלכס שוורצמן, ופניהם למבנה הראשון, ניסיונות פריצת הבית לא צלחו. בשעה 5:00 לפנות בוקר כשמחלקת החוד ממתינה בחצר לפריצת הבית, מקלען החוד זיהה מאחוריו ממזרח (הכיוון ממנו הגיעו) מעבר לחומה לוחם חזבאללה, הוא ירה לעברו צרור כדורים וכך החל קרב שנמשך 11 שעות רצופות^[3].

במהלך הקרב התברר כי במבנים הסמוכים שממזרח שעל פניהם חלפו בדרכם ליעדם החדש היו ממוקמים עשרות לוחמי חזבאללה, ולמעלה מעשרה לוחמי חזבאללה אף הגיעו לחומת מטע הזיתים שהקיפה את חצר המבנה אותו התכוונו לפרוץ והתפרסו לאורכה, אך בשעה הראשונה של הקרב לוחמי גולני לא ידעו זאת וסברו שנתקלו בחוליה מצומצמת בלבד של האויב. לוחמי גולני פתחו באש וזרקו רימונים לאחור מעבר לחומה, אך החומה הגבוהה הקשתה על הלוחמים להשיב אש בנשקם האישי. הסמג"ד קליין נתן פקודה לתקוף באיגוף ימני. סגן עמיחי מרחביה הוביל את מחלקתו לאיגוף דרך מטע הזיתים העליון ונבלם על ידי חומת אבן נוספת שהקיפה את מטע הזיתים העליון ומאחוריה כבר הספיקו להתפרס לוחמי החזבאללה, ששלטו באש על המטע העליון. מפקד המחלקה עמיחי מרחביה וסמל המחלקה שמעון דהן נפגעו מחוליה קטלנית שהתמקמה מימין להם מאחורי החומה. הכוח המשיך בירי וזריקת רימונים מעבר לחומה והזעיק עזרה. הסמג"ד קליין חבר למחלקת החוד והמשיך בלחימה עם האויב שמעבר לחומה, קליין כרע ברך ליד מרחביה שהיה בשלב זה פצוע קשה, והעלה אותו על אלונקה שהועברה אליו.

מנגד היו חילופי אש של הכוחות ואסף נמר, מלוחמי המחלקה, נפגע בראשו ונהרג. רימון נוסף שנזרק נפל סמוך לקליין. קליין זיהה את הרימון שנזרק לעבר הכוח וזינק עליו כדי להציל את חייליו ששהו בסמוך. קליין נפצע אנושות, זעק "שמע ישראל" ודיווח על עצמו בקשר "קליין מת. קליין מת" כדי להודיע ששדרת הפיקוד נפגעה. לאחר שפרץ שוורצמן הסמ"פ את דלת המבנה עם לבנת חבלה דילג גם הוא עם קשרו עידן כהן למטע העליון לסייע, אך גם הם נפגעו קשה ברגליהם מצרור שנורה לעברם מהחוליה הקטלנית שהתמקמה מימין למטע. חיסול החוליה הקטלנית מימין (כנראה על ידי הסמ"פ שוורצמן ואוהד קלאוזנר) בשעה 5:30 (כ-30 דקות לאחר תחילת הקרב) היה נקודת המפנה הראשונה בקרב.

בהמשך הלחימה חבר מפקד הפלוגה, אלון חכימה, ופיקד על הקרב וחילוץ הנפגעים עד לפציעתו. סרן איתמר כץ שנלווה לפלוגה החליף את חכימה בפיקוד על הפלוגה שאת חייליה לא הכיר.

בשעה 7:20 חלה תמורה נוספת בקרב, והיא החלטתו של איתמר כץ להיכנס למבנה אותו פרץ הסמ"פ שוורצמן בתחילת הקרב. לאחר תפיסת עמדות מחלונות הקומה השנייה של המבנה החל ירי יעיל ומדויק אל מתחם המחבלים. מפקד הגדוד, סא"ל יניב עשור, היה עם פלוגה א' סמוך לנקודת ההיתקלות, והוביל את הלחימה כנגד לוחמי החזבאללה^[4]. המחבלים נסוגו לאחור והתרכזו במבנים סמוכים ובמסגד. בשעה 8:00 חלה התמורה השלישית בקרב, כאשר קצין המבצעים הגדודי יוני שטבון עם שלושה לוחמים חברו לכוחות פלוגה ג'. שטבון עלה לגג המבנה וסימן לכוחות חיל האוויר על ידי זריקת רימון עשן כחול, וכיוונם לסיוע אש קרוב לכוחות הלוחמים. מסוקי הקרב ואמצעי סיוע אחרים שהופעלו מעתה סייעו בפגיעה מדויקת בלוחמי החזבאללה ובחיפוי על חילוץ הנפגעים למבנה מחלקת החוד שנתפס.

בחמ"ל החטיבתי שהו במהלך הקרב מפקד האוגדה, תא"ל גל הירש ומח"ט גולני, אל"ם תמיר ידעי וניהלו את הקרב. מפקד זרוע היבשה במלחמה, האלוף בני גנץ הגיע למפקדה באביבים במהלך הקרב, ועודד את המפקדים נוכח התחושות הקשות מן הקרב באומרו – "גולני יצאו ממצבים יותר קשים, אתם תצאו גם מזה^[5]".

חילוץ הפצועים היה פעולה מורכבת שנוהלה ישירות על ידי המג"ד יניב עשור, שהסתייע בפלוגות החה"ן והסיירת של הגדס"ר. פלוגת החה"ן פינתה במספר סבבים את הפצועים לפלוגה א'. פלוגה רובאית א' חילצה את הפצועים במספר סבבים והעבירה אותם לידי לוחמי הסיירת שפינו אותם תחת אש במספר סבבים לשני מנחתי מסוקים.

למרות תנאי הפתיחה הקשים, המשיכו הלוחמים בסיוע חבריהם בפלוגה ומפקדיהם בגדוד ובחטיבה בניהול הקרב ובחילוץ הנפגעים במשך שעות רבות של לחימה קשה, בגבורה, בעקשנות ובאומץ לב, תוך דבקות במטרה והקרבה אישית עד הכרעתו הסופית של האויב וחיסול כארבעים מלוחמיו. בקרב נהרגו שמונה לוחמים ומפקדים: רס"ן רועי קליין, סרן אלכס שוורצמן, סגן עמיחי מרחביה, סמ"ר שמעון דהן, סמ"ר עידן כהן, סמ"ר אוהד קלאוזנר, סמל שמעון אדגה, וסמל אסף נמר. כמו כן, נפצעו כעשרים וחמישה לוחמים נוספים. בלילה הביא גדוד 12 של גולני אספקה והתקדם למשימות נוספות, לוחמי פלוגת המסלול של גדוד 12 בפיקוד רב-סרן צפריר בר-אור (נהרג במבצע צוק איתן) נשאו את גופות החללים בחזרה. מסע האלונקות הרגלי של פלוגת המסלול של גדוד 12 הגיע באור ראשון של יום חמישי למבנה הפגודה במארון א-ראס, משם המשיך בפינוי כוח רכוב באכזריוֹת של פלוגה ב' מגדוד 51 של גולני. עשהאל לובוצקי, אחד ממפקדי המחלקות, הוביל את האכזריוֹת שחנו בסמוך בנסיעה עד לקו הגבול הסמוך לאביבים. כוח החזבאללה נסוג מאזור הקרב. במהלך הקרב הרגו לוחמי הגדוד, בסיוע חיל האוויר וכוחות נוספים, כארבעים מחבלי חזבאללה, השמידו שלושה משגרי רקטות ופוצצו מצבורי תחמושת ורקטות שנתפסו^[6].

יומיים לאחר מכן נערכו כוחות מחטיבת הצנחנים וביניהם לוחמים מגדוד 890 וגדוד 101 בפיקודו של אל"ם חגי מרדכי^[7]. באשמורת הליל פשטה הפלוגה המבצעית של גדוד 101 על פאתיה המערביים של העיירה בינת ג'בייל^[8], הפלוגה התמקמה בבתים הצופים אל תוך הקסבה במארב בצד המערבי של בינת ג'בייל, ומיקמה בקומות הגבוהות של המבנה צוות צלפים. לאחר מספר שעות כוח מיוחד של חזבאללה שפעל במרחב נחשף על ידי כוח הצלפים, כוח הצלפים והפלוגה המבצעית לחמו וצלפו בכוח החזבאללה^[9]. הקרב נמשך בלחימה עיקשת מול כוחות חזבאללה נוספים שזרמו למקום והצטרפו ללחימה. לאחר כמה שעות, תם הקרב הקשה בו נפצעו מספר רב מחיילי הפלוגה. חילוצם התבצע באמצעות נסיגה תחת אש בחיפוי מסוקי קרב. על חלקה בחילוץ הפצועים תחת אש, קיבלה טייסת החרב המתהפכת את צל"ש הרמטכ"ל. על פי מקורות זרים בתום הקרב נמנו עשרות מחבלים הרוגים^[10].

הקרב נחשב אחד מהקרבות המרכזיים במורשת הקרב של חטיבת גולני והקרב הקשה ביותר של מלחמת לבנון השנייה. לגדוד 51 ולשבעה עשר לוחמים ומפקדים שלחמו בקרב הוענקו עיטורים וצל"שים^[11].

• עיטור העוז – הוענק לרס"ן רועי קליין ולסמ"ר אביחי יעקב^[12].
• עיטור המופת – הוענק לסמ"ר ולדיסלב (ולדי) קזצ'קוב ולסרן איתמר כץ.
• צל"ש הרמטכ"ל – הוענק לסרן יוני שטבון^[13], לסמל ראשון שירן אמסילי^[14], לסרן אלכסנדר שוורצמן ז"ל, סמ"ר ישראל בן לולו ולסמל אלכסנדר סירנקו.
• צל"ש אלוף – מאת אלוף פיקוד הצפון גדי איזנקוט הוענק לגדוד הבוקעים הראשון (51) בספטמבר 2007 "על שהראה רעות, נחישות, מקצועיות ואומץ לב במהלך מלחמת לבנון השנייה"^[15]. כמו כן הוענק ללוחמים הבאים: סמל ראשון יוסף אביטבול ז"ל (נפצע בקרב זה ונהרג בהמשך הקרבות במלחמה), סמל ראשון יונתן ז'אנו, סמל ראשון ארן אליהו, סמל ראשון יונתן רוט ולסגן שלמה שובי.
• צל"ש מפקד אוגדה - מאת מפקד עוצבת געש אלי רייטר הוענק לסרן ישראל פרידלר ולסמל ראשון משה נחום.
• צל"ש מח"ט - מאת מפקד חטיבת גולני תמיר ידעי הוענק לסמל ראשון ניר מלצקי.

• אילן כפיר, האדמה רעדה - 33 ימים, לבנון 2006, תל אביב: ספרית מעריב והוצאת כתר, 2006
• עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון: האמת על מלחמת לבנון השנייה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2007, מסת"ב 9654824086
• עמיר רפפורט, אש על כוחותינו: כך הכשלנו את עצמנו במלחמת לבנון השנייה, תל אביב: ספריית מעריב, 2007
• עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2008, מסת"ב 9654824310
• עשהאל לובוצקי, מן המדבר והלבנון, תל אביב: ידיעות ספרים, 2008, מסת"ב 9789654827256
• אבא של עמיחי (משה מרחביה), קרב בינת ג'ביל, שילה ברכץ בית אל, עלי, 2008
• אלישיב שמשי, "עוד ניצחון כזה... על רוח לחימה במלחמת לבנון השנייה", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2013.
• גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2009, מסת"ב 9789654828109.
• יוני שטבון, תחת אש, תל אביב: ידיעות ספרים, 2016, מסת"ב 9789655643121

• גדוד 51 במלחמת לבנון השנייה מתוך הערוץ הראשון, באתר יוטיוב
• רוני זינגר, עמוס הראל, -חרותי, החיילים ידעו מראש: ההיתקלות ודאית, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2006.
• אריאלה רינגל הופמן, קרב אחד 16 צל"שים, באתר הגבורה מתוך אתר הגבורה, ידיעות אחרונות, ‏ 30 באוגוסט 2007.
• אמיר בוחבוט, 26 מחבלים נהרגו; שבעה לוחמים נפצעו, nrg, ‏יולי 2007.
• סיפור קרב בינת ג'בייל, באתר הגבורה, פרק מספרו של עשהאל לובוצקי, מן המדבר והלבנון, הוצאת ידיעות ספרים, מתוך אתר הגבורה.
• חן קוטס-בר, זה מה שנשאר: העדות מהקרב בבינת ג'בייל, "מעריב", 8 ביולי 2011.
• חוזרים לבינת' ג'בל, באתר "ישראל דיפנס", 11 ביולי 2012.
• מאיה קרני, אין מילה כזו שיקום, במחנה, ‏כפי שהועלה באתר "פרש".
• חן קוטס-בר ואחיקם משה דוד, מח"ט גולני מדבר לראשונה על קרב בינת ג'ביל, באתר nrg‏, 13 באפריל 2013.
• מיכל יעקב יצחקי, "חבל שלא הצלחתי להוציא אותו חי", באתר ישראל היום, 14 באפריל 2013.
• גיא ורון, ‏בחזרה לבינת ג'ביל: לוחמי גולני על קרב הקשה ביותר של מלחמת לבנון השנייה, באתר ‏מאקו‏, 7 ביולי 2021
• עידן קרפל, יומן מהשטח, אתר "ישראל דיפנס", ‏ 16 באפריל 2016.
• אמיר בוחבוט‏, לשרוד בשטח השמדה, באתר וואלה, 10 במאי 2016.