המצור על גרגוביה
 | ||||||||||||||||||
| זירת התרחשות הקרב כיום | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת גאליה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 52 לפנה"ס – 52 לפני הספירה  | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המצור על אוואריקום | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב לוטטיה | |||||||||||||||||
| מקום | גרגוביה, כיום מזוהה עם גרגובי שבדרום-מרכז צרפת (דרומית לקלרמון-פראן) | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 45°42′30″N 3°07′30″E / 45.708333333333°N 3.125°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גאלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מצור גרגוביה נערך בשנת 52 לפנה"ס בגרגוביה (שמזוהה כיום עם הכפר גרגובי שבצרפת), מעוזם של בני שבט הארוורנים (Arverni) הגאלים, בין הלגיונות הרומאים של קיסר לבין כוחותיו של ורקינגטוריקס. הקרב הסתיים בניצחון הגאלים ובהכרזה על הכתרתו של ורקינגטוריקס למלכם.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 58 - 50 לפנה"ס ערך יוליוס קיסר מסעות כיבושים ברחבי גאליה, אותה סיפח לרפובליקה הרומית. ורקינגטוריקס אריסטוקרט ארוורני היה צעיר שהצליח לאחד סביבו את השבטים הגאלים המפולגים.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך חמישה ימים הצעיד קיסר שישה לגיונות וכוחות נוספים — בהם פרשים גרמאניים וכוחות-עזר (Auxilia) בני השבט הגאלי האיידואים (Aeudi) — במרדף אחר ורקינגטוריקס ואנשיו. שני הצבאות צעדו משני עברי נהר האליה (Allier), בעוד ורקינגטוריקס הרס את הגשרים שעליו כדי לעכב את הרומאים. ורקינגטוריקס ותומכיו התבצרו לבסוף בגרגוביה, בשל יתרון הגובה שהעניק להם האזור. כשקיסר הגיע לעיר, הוא הטיל עליה מצור; בחשכת-הליל, הוא שלח שני לגיונות להשתלט על גבעה בשליטת הגאלים שביצוריה לא היו חזקים במיוחד, כך שיזכה להקיף את מבצרם הראשי, לבודד אותם טוטאלית ולהרעיב אותם לידי כניעה בסופו של דבר.
קיסר לא זכה לממש את תוכניתו בשל בגידה מצד בני-בריתו האיידואים, שדורבנו על ידי מפקדם ליטוויקוס (Litavvicus) להצטרף למרד של ורקינגטוריקס, בטענה שקיסר טבח באיידואים שנמסרו לו כבני-ערובה קודם לכן. קיסר נאלץ לסגת כ-40 ק"מ משדה הקרב כדי להתעמת עם האיידואים, תוך שהוא משאיר שני לגיונות בלבד לשמור על העמדות כנגד ורקינגטוריקס. לאחר העימות עם האיידואים הצליח קיסר להשיב את הסדר על כנו, ואילו ליטוויקוס נמלט לגרגוביה והצטרף לוורקינגטוריקס ואנשיו. בליל העימות עם האיידואים נודע לקיסר ששני הלגיונות שהשאיר בגרגוביה הותקפו ונמצאים במצב קשה; לפיכך, ללא שהות ומנוחה, הצעיד את חייליו בחזרה לגרגוביה תוך שעות ספורות בלבד.
כשחזר גילה קיסר שהגאלים שינו את מערכם כדי להקשות על תוכנית הכיתור שלו. כשנוכח שתוכנית המצור לא תצלח, הוא הבין שהדרך היחידה להביס את הגאלים היא לשלול מהם את יתרון הגובה. הוא שלח לגיון אחד כפיתיון לאזור מיוער למרגלות העיר, ומשך את רוב הכוחות הגאליים למטה בצורה זו. או-אז שלח קיסר את מרבית כוחותיו למחנה הגאלי, שנותר חשוף ופגיע, ומשהשיג את מטרתו הורה על הלגיונות לסגת, ככל הנראה כדי להתכונן למערך תקיפה מאורגן יותר. עם זאת, חייליו לא שמעו את הפקודה או התעלמו ממנה, ובמקום לחזור כפי שנצטווּ, הסתערו על חומות גרגוביה, משולהבים מהקלות בה העפילו אליה. הגאלים שנשלחו לטפל בלגיון למרגלות הגבעה, מיהרו להצטרף לקרב בביצורי העיר, וגברו על הכוחות הרומאיים.
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפי שקיסר כתב בספרו "מלחמת גאליה", בתום הקרב נהרגו 46 קנטוריונים וכ־700 לגיונרים רומאים. בעקבות הניצחון הוכתר ורקינגטוריקס למלך הגאלים על ידי תומכיו, שלא ידעו שהקדימו לשמוח — כי בקרוב יובסו סופית על ידי קיסר במצור על אלסיה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוליוס קיסר, על המלחמות הגאליות, כרך שביעי
- Battle of Gergovia
- ציור מהמאה ה-19 המציג את הבגידה של ליטוויקוס בקיסר
