קרל אוגוסט פון שטיינהייל

קרל אוגוסט פון שטיינהייל
Carl August von Steinheil

לידה	12 באוקטובר 1801 ריבווילה, צרפת
פטירה	14 בספטמבר 1870 (בגיל 68) מינכן, ממלכת בוואריה
ענף מדעי	פיזיקאי, אופטיקה
מקום קבורה	בית הקברות הדרומי העתיק במינכן
מקום לימודים	אוניברסיטת ארלנגן-נירנברג אוניברסיטת קניגסברג אוניברסיטת פרידריך שילר
מנחה לדוקטורט	פרידריך בסל, פרידריך בסל
מוסדות	אוניברסיטת מינכן
תלמידי דוקטורט	פיליפ לודוויג פון זיידל, פיליפ לודוויג פון זיידל
פרסים והוקרה	אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1853)
צאצאים	Hugo Adolph von Steinheil, Eduard Wilhelm Steinheil

קרל אוגוסט פון שטיינהייל (12 באוקטובר 1801 - 14 בספטמבר 1870) היה פיזיקאי, ממציא, מהנדס ואסטרונום גרמני.

שטיינהייל החל ללמוד משפטים ב-1821 באוניברסיטת פרידריך אלכסנדר בארלנגן, ולאחר מכן עבר ללמוד אסטרונומיה ופיזיקה באוניברסיטת גטינגן, שם הגיש את עבודת הדוקטורט שלו "על עיבוד תרשימי שמיים מיוחדים" בהנחייתו של פרידריך בסל.

ב-1836 שטיינהייל תכנן ובנה את טלגרף הכתיבה המעשי הראשון, העושה שימוש בקוד שהוא פיתח במיוחד עבור מכשיר זה. זה היה הטלגרף הראשון עם משרן מגנטי כמשדר, אולם עקב מצב התעשייה הגרמנית באותו זמן, המצאה זו עוררה עניין אקדמי בלבד. ב-1838 הוא ערך סידרה של ניסויים בחשמל על מסילות הרכבת בפירט. זה הוביל לתגלית המעשית של המוליכות החשמלית של הקרקע, מה שאפשר לרתום את תהליך ההארקה לצורכי טלגרפיה.

ב-1839, שטיינהייל היה מעורב בפיתוח אחד מצילומי הדאגרוטיפ הראשונים בגרמניה. גם כן ב-1839, הוא המציא ומימש את העיקרון של מערכת של שעונים עם שעון ראשי (master clock) ומספר שעונים משניים (slave clocks), ארכיטקטורת שעונים שעדיין נפוצה כיום. המצאה זו אפשרה לראשונה לסנכרן שעונים מרוחקים (הכפופים לשעון ראשי יחיד), ובהקשר זה הציע להקים בגרמניה רשת ארצית של שעונים מסונכרנים.

ב-1852 שטיינהייל, יחד עם לאון פוקו, פיתחו שיטה לציפוי משטחי זכוכית בשכבה דקיקה של כסף. עוד קודם לכן, הכימאי הגרמני יוסטוס פון ליביג שהיה חבר קרוב של שטיינהייל, פיתח ב-1835 תהליך של שיקוע מתכת על פני משטח זכוכית. שטיינהייל ופוקו המשיכו את פיתוחו של ליביג בכך שהמציאו תהליך ריבוץ של שכבות כסף אולטרה-דקות על פני זכוכית באמצעות חשמל. שיטה זו היוותה פריצת דרך בפיתוח וייצור של טלסקופים מחזירי אור גדולים, שמהר מאוד החליפו את הטלסקופים שוברי האור כמכשירי התצפית האסטרונומיים החזקים ביותר. הבסיס לפיתוח זה זו היה עבודתו המדעית של שטיינהייל על החוקים המתארים ריבוץ חשמלי של מתכות.

שטיינהייל המציא גם פירוסקופ מיוחד, אשר אפשר לו לזהות את המיקום של מקור אש בדרגה גבוהה של דיוק. למכשיר זה הייתה חשיבות רבה במניעת התלקחות של שריפות במבנים, משום שאיפשר זיהוי מהיר של מוקד ההתלקחות.

ב-1855 הקים את החברה "שטיינהייל ובניו" שהתמחתה בייצור מכשור אופטי, וייצרה טלסקופים וספקטרוסקופים מצוינים, כמו גם את הפוטומטר הראשון שהיה מסוגל למדוד את בהירותם של כוכבים באופן אמין. החברה פעלה עד 1995, אז היא נסגרה ברובה, כשהידע בתחום האופטיקה שנצבר בה חולק בין כמה חברות גרמניות.

• תהליך ההארקה והשימוש בו בטלגרפיה.
• תהליך הדפסה טלגרפי (המצאה זאת לא התפרסמה בזמנו).
• שעון חשמלי.
• קוד שטיינהייל (שיטת קידוד טלגרפית המבוססת על נקודות; בשיטה זאת לא נעשה שימוש בסופו של דבר עקב האימוץ של קוד מורס).
• תהליך צילום על פני נייר כסף כלורידי (יחד עם פרנץ פון קובל).
• צמד שטיינהייל, עדשה אכרומטית מבוססת זכוכית פלינט.
• תהליך הכספה עבור משטחי זכוכית עקומים (יחד עם לאון פוקו), שסלל את הדרך לייצור תעשייתי נרחב של טלסקופים מחזירי אור.

מדיה וקבצים בנושא קרל אוגוסט פון שטיינהייל בוויקישיתוף

• קרל אוגוסט פון שטיינהייל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קרל אוגוסט פון שטיינהייל, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה