רוולו

רוולו
Ravello

סמל רוולו
ככר הדואומו של רוולו
מדינה	איטליה איטליה
מחוז	קמפניה קמפניה
סלרנו	נפה
ראש העיר	Paolo Vuilleumier[1]
רשות מחוקקת	עירייה
בירת העיר	רוולו
העיר הגדולה	סלרנו
שפה רשמית	איטלקית
שטח	7.94[2] קמ"ר
גובה	350[3] מטרים
דת	נוצרים קתולים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	2.395[3] (2023)
‑ צפיפות	310 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות	40°38′57″N 14°36′43″E / 40.64906930959554°N 14.611941735108896°E / 40.64906930959554; 14.611941735108896
אזור זמן	UTC+1
comune.ravello
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת איטליה מוגדלת)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון רוולו (למפת איטליה רגילה)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון רוולו (למפת קמפניה רגילה)   נאפולי סלרנו קזרטה אבלינו בנוונטו וזוב לאציו מוליזה פוליה בזיליקטה ק. הים הטירני רוולו (למפת קמפניה מוגדלת)   נאפולי סלרנו קזרטה אבלינו בנוונטו וזוב לאציו מוליזה פוליה בזיליקטה ק. הים הטירני רוולו tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

רוולו (באנגלית: Ravello) היא עיר קטנה באיטליה, במחוז קמפניה, בנפת סלרנו, השייכת לאזור החוף האמאלפיטאני, שבשנת 1997 אונסק"ו הכיר בו כאתר מורשת עולמית^[4]. מספר התושבים כ-2,500^[5]. העיר מכונה "עיר המוזיקה^[6]", כיוון שמתקיימים בה פסטיבלי מוזיקה שנתיים, ומוזיקאים פעלו ויצרו בה, ביקרו וקיבלו בה השראה ליצירתם. הנופים והאווירה בעיר משכו אליה אמנים, יוצרים וידוענים רבים.

ממצאים ראשונים המעידים על קיומו של יישוב במקום מתוארכים למאה התשיעית. יש הסבורים כי היישוב התקיים עוד הרבה קודם, אך לדבר אין ביסוס. במשך תקופה ארוכה הייתה רוולו חלק מהאימפריה הימית של אמאלפי^[7], ועקב מיקומה, גובהה ותנאי השטח סביבה, שימשה גם לחיזוק ביצורי ההגנה של אמאלפי. ב-1086, רוולו הפכה חלק מממלכת האפיפיור^[8]. בשנת 1135 דוכסות פיזה^[9] ניסתה בלא הצלחה לכבוש את העיר, אך שנתיים מאוחר יותר, ב-1137, פתחה פיזה במתקפה נמרצת נוספת והעיר נכבשה. פריחה כלכלית, מסחר ער וצבירת ממון נמשכו גם אחרי הכיבוש הפיזאני. ב-1583 נמכרה העיר תמורת 216 דוקטים זהובים^[8], והחלה תקופה של דעיכה ודשדוש. רוולו עברה מיד ליד בין דוכסי ומלכי אירופה, והייתה בין היתר גם חלק מממלכת נאפולי. העיירה התגלתה מחדש במאה התשע עשרה, על ידי אמנים, אצילים, ואנשים מפורסמים, בעיקר ממדינות אירופה השונות, במסגרת סיורי הטיול הגדול שלהם.

ב-4 ביוני 1944, עם שחרור איטליה על-ידי צבא ארצות הברית ובעלות הברית, מידי גרמניה הנאצית, קיים המלך ויטוריו אמנואלה השלישי שהתגורר במקום בווילה אפיסקופיו שברוולו^[10] את טקס העברת סמכויותיו לבנו אומברטו, לפי המסורת שהייתה קיימת באותם ימים.

רוולו ממוקמת על שטח סלעי בגובה של כ-350 מטר מעל גובה פני הים, בין עמק נהר דרגונה (אנ') לעמק רג'ינה (Valle del Reginna). נמצאת סמוך לעיירה סקאלה, במרחק נסיעה של פחות מ-6 קילומטר מ"החוף האמאלפיטאני". בעיר קיימות מספר נקודות תצפית, המאפשרות מבט לכיוון חלק מערי החוף האמאלפיטני, לעבר הים הטירני ולעבר מפרץ סלרנו (אנ'). בקו אווירי המרחק מרוולו לחוף הים הוא כ-700–800 מטרים בלבד.

האקלים ים-תיכוני, אך הודות לשילוב של מיקומה במרחק קצר מהים התיכון אל מול מפרץ סלרנו, בגובה של 350 מטרים מעל פני הים, נהנית רוולו ממשבי רוח קרירים, יחסית, גם בקיץ החם של דרום איטליה. בהתבסס על הממוצע בשלושים השנים שבין 1961 עד 1990, הטמפרטורה הממוצעת של החודש הקר ביותר ברוולו, חודש ינואר, עומדת על +7.3 מעלות צלזיוס. בחודש החם ביותר, חודש אוגוסט, הטמפרטורה היא +23.4 מעלות צלזיוס^[11]

הודות לתנאי מזג האוויר המיוחדים, הייתה רוולו בימי איטליה הפשיסטית, לפני ובעת מלחמת העולם השנייה, ליעד תיירותי חביב על אנשי השלטון, משפחותיהם ומקורביהם.

ברכב ניתן להגיע לרוולו בדרך משנית מספר ss373. הדרך הררית, מתפתלת ומתחברת בקצה הצפוני שלה לדרך Strada Provinciale1 - SP1. בקצה הדרומי ss373 מתחברת לכביש-ss163 על שפת הים הטירני, המכונה "דרך אמאלפי". קו אוטובוס ציבורי המופעל על-ידי חברת SITA מגיע מאמאלפי לרוולו, דרך העיירה השכנה סקאלה (איט') ובחזרה^[12].

• הדואומו של רוולו (איט') ^[13] הנמצא בכיכר הדואומו, נבנה במאה ה-11 ושופץ ב-1786^[7]. הדואומו על שם פנטלאון הקדוש, הנחשב לפטרון העיירה ולמגינה. דלתות הכניסה עשויות מברונזה, ומעוטרות בתבליטים מהפסיון - דרך הייסורים של ישו (ויה דולורוזה). את דוכן ההטפה המעוטר הקים האומן ניקולה די ברטולומאו דה פוג'ה (איט')^[9] ב-1272. הדוכן נתמך על ידי שישה עמודים ספירליים מעוטרים בצבעי זהב^[14]. העמודים עצמם נסמכים על גבם של אריות. בדוכן הטפה אחר בכנסייה מתואר יונה הנביא. בקריפטה של כנסייה מצוי מוזיאון צנוע, ובו ניתן לראות יצירות אומנות, ומוצגים דתיים שונים.
• וילה רופולו (אנ')^[15], על שם משפחת רופולו (Rufolo), שהייתה בעלת עוצמה ונכסים רבים באזור. הווילה נבנתה במהלך המאה ה-13, נמצאת לא הרחק מכיכר הדואומו, וממוקמת על גבי מצוק הפונה לכיוון מפרץ סלרנו. היא נבנתה בהשפעות של סגנון ערבי, ובמיוחד שני המגדלים הנמוכים בחצר, המזכירים מינרטים של מסגד. במאה ה־19 שופצה הווילה על-ידי אציל סקוטי שרכש אותה^[15]. הנוף הנשקף מהווילה, ובמיוחד מהמרפסת הענקית, משך אליה במשך השנים אומנים ויוצרים רבים, והיווה השראה^[9] לריכרד וגנר לכתיבת קטעים מהאופרה שלו "פרסיפל". הווילה מוזכרת בספרו של ג'ובאני בוקאצ'ו ,"דקאמרון". עקב הקשר של ריכרד וגנר לווילה, על מרפסת הגדולה נערכים מדי שנה קונצרטים של מוזיקה קלאסית תחת כיפת השמים. התזמורת והאמנים יושבים עם גבם לים והקהל עם הפנים לים, לכוון מפרץ סלרנו.
• וילה צ'ימברונה (אנ'), נבנתה במהלך המאה ה-11, על נקודת תצפית גבוהה לכיוון הים הטירני. גני הווילה חודשו ושונו בראשית המאה ה-20, על ידיי הלורד האנגלי ארנסט בקט, ברון גרימת'ורפ השני (אנ')^[16]. לווילה מרפסת רחבת ידיים, ממנה נשקף נוף יפה ולכן, היא נקראת "מרפסת האינסוף" (Terrazza dell’Infinito). על מעקה המרפסת מוצבים פסלי פרוטומה. גני הווילה רחבי ידיים, ויצירות אומנות שונות פזורות בו. בין היצירות בגן נמצא גם העתק פסל דוד של דונטלו. הווילה מהווה מוקד משיכה תיירותי, ומתפקדת גם כבית מלון.
• אודיטוריום אוסקר נימאייר^[17] - כיוון שרוולו היא "עיר המוזיקה", כבר בשנת 2000 הוחלט על הקמת אודיטוריום, אך בנייתו הסתיימה רק ב-2009. האודיטוריום ממוקם במרחק הליכה קצר מחוץ לעיר, תוכנן בידי האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר, והוא מבנה בתכנון מודרניסטי מיוחד מאד, השונה לגמרי משאר המבנים באזור החוף האמאלפיטאני כולו. באודיטוריום יש כ-400 מקומות ישיבה, והוא משמש כאחד מאתרי ההופעות בפסטיבלי המוזיקה הנערכים בעיר. על נימאייר נמתחה ביקורת, כיוון שלא ביקר באתר במהלך תכנון האודיטוריום ובנייתו.

העיר הייתה תמיד יעד לביקורים של אנשי תרבות, אומנים, מוזיקאים, שחקנים, ציירים, ומפורסמים אחרים^[5], כולם מן הבכירים ביותר בעולם. בין המבקרים ניתן למנות את ג'ובאני בוקאצ'ו, ריכרד וגנר, אדוורד גריג, ליאונרד ברנשטיין, ג'ינה לולובריג'ידה, טנסי ויליאמס, ז'ואן מירו, גרטה גרבו, וג'קלין קנדי-אונאסיס. האמן גור וידאל התגורר בעיר בווילה "לה רונדנינה", הבנויה על שפת צוק גבוה.

חלקים גדולים מסרטו של הבמאי ג'ון יוסטון "הכה את השטן", שיצא לאקרנים ב-1953, הוסרטו ברוולו בהשתתפותם של ג'ינה לולובריג'ידה, המפרי בוגארט, רוברט מורלי, ג'ניפר ג'ונס, פיטר לורה, אייבור ברנרד, ברנארד לי, ושחקנים אחרים ^[18].

בחודשי הקיץ נערך בעיר פסטיבל מוזיקה קלאסית, בעיקר בווילה רופולו ובשנים האחרונות גם באודיטוריום אוסקר נימאייר, לכבודו ולזכרו של וגנר, שהתגורר ויצר במקום.

מדיה וקבצים בנושא רוולו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של רוולו (באיטלקית)