רביעיית מיתרים מספר 14 (שוברט)

רביעיית המיתרים מספר 14 ברה מינור, 810 ברשימת דויטש מאת פרנץ שוברט, שידועה גם בכינויה המוות והעלמה (Der Tod und das Mädchen) היא אחת מן היצירות החשובות ביותר במוזיקה הקלאסית להרכב של רביעיית מיתרים.

היצירה נכתבה בשנת 1824. שמה של היצירה נובע מן הפרק השני, שהוא פרק ואריאציות אשר נכתב על בסיס שיר שהלחין שוברט כשש שנים מוקדם יותר, העונה לשם "העלמה והמוות" (אנ'), על בסיס טקסט מאת מתיאס קלאודיוס.

השנים 1823 ו-1824 היו לא פשוטות לשוברט: בחלק גדול מ-1823 הוא היה חולה. על פי עדויות שונות זו הייתה התפרצות השלב הסופי של מחלת הסיפיליס, ובחודש מאי נשלח שוברט לבית החולים. הוא היה מרושש, נכנס למחלוקות עם אנטון דיאבלי אודות הוצאה לאור של יצירותיו וקיבל תשלום זעום, ואופרת הזינגשפיל שלו - Fierabras (אנ') אפילו לא בוצעה.

למרות מצבו הבריאותי והנפשי, המשיך שוברט לכתוב בשנה זו יצירות מופת, ביניהן מחזור השירים הטוחנת היפה, האוקטט לחמישיית מיתרים, קלרינט בסון וקרן יער (אנ'), יותר מ-20 שירים וקטעים רבים לפסנתר.

ב-1820 כתב שוברט את קטע הרביעייה שלו בדו מינור (אנ') ולאחר מכן הפסיק לכתוב בסוגה לכמה שנים בודדות. הוא חזר וכתב בתחילת 1824 את רביעיית מיתרים ה-13 שלו, הידועה בכינוייה "רוזמונדה", שהתבוססה על מנגינות מתוך זינגשפיל באותו השם, שכתב כשנה לפני כן ולא הצליח בבמות (אנ'). שוברט אף הכיר ברמה המוזיקלית הגבוהה של שלוש רביעיותיו האחרונות (מספרים 13, 14 ו-15).

האיכויות הבוגרות באות לידי ביטוי בכתיבה יותר שוויונית מבחינת הכלים השונים, על תכונותיהם ומאפייניהם (ברביעיות הראשונות, ברוב הזמן הכינור הראשון מנגן את המלודיה ואילו שאר הכלים את ההרמוניה). המרקם יותר מסובך, ויוצר שילובים מפתיעים בין הכלים. מבחינה מבנית, קיימים יותר מוטיבים, והרמוניות נועזות וכרומטיות.

על פי עדותו של וולטר וילסון קובט (אנ'), שוברט מצא את ההרכב של רביעיית המיתרים כמדיום שהולם ניסיונות מרחיקים לכת בקומפוזיציה.

הרביעייה ברה מינור נכתבה במהלך חודש מרס 1824, מספר שבועות לאחר סיום הכתיבה של הרביעייה הקודמת בלה מינור, "רוזמונדה". נראה ששוברט תכנן להוציא לאור את רביעיות מספר 13, 14 ו-15 בתור קובץ אחד. "רוזמונדה" עוד פורסמה בימי חייו (בשנת 1825), אך "העלמה והמוות" יצאה לאור בידי דיאבלי כשלוש שנים לאחר מות המלחין, ב-1831. נראה שביצוע הבכורה נערך בינואר 1826 בביתו של חברו, הכנר הוינאי פרנץ האקר (Franz Hacker) כאשר שוברט ניגן את תפקיד הויולה.

השיר שכתב שוברט כשש שנים מוקדם יותר (בשנת 1817), העונה לשם "העלמה והמוות" (אנ'), על בסיס טקסט מאת מתיאס קלאודיוס היווה את הבסיס לפרק השני ולשמה של הרביעייה.

The Maiden:

"Oh! leave me! Prithee, leave me! thou grisly man of bone!

For life is sweet, is pleasant.

Go! leave me now alone!

Go! leave me now alone!"

Death:

"Give me thy hand, oh! maiden fair to see,

For I'm a friend, hath ne'er distress'd thee.

Take courage now, and very soon

Within mine arms shalt softly rest thee!"

היצירה בנויה על פי המבנה הסטנדרטי לרביעיית מיתרים - ארבעה פרקים על פי הרצף של מהיר, איטי, ריקוד (סקרצו) ומהיר:

1.Allegro בסולם רה מינור ובמשקל 4\4

2.Andante con moto, ואריאציות בסולם רה מינור ובמשקל 2\2

3.Allegro molto, סקרצו בסולם סול מינור ובמשקל 4\3

4.Presto בסולם רה מינור ובמשקל 8\6

Allegro

הפרק נפתח ב-14 תיבות בהן שוברט מציג את האלמנטים הריתמיים שיתפתחו לאורך כל הפרק. הרביעייה מתחילה באוניסון על רה בפורטיסמו, והופעה ראשונה של מוטיב הטריולה היורדת. לאחר מכן מופיע מרקם כוראלי בפיאניסימו.

הנושא הראשון, משלב בין הכוראליות לבין מוטיב הטריולה היורדת שעובר בין הכלים השונים, תוך כדי קרשנדו הדרגתי וטיפוס מבחינת המנעד.

הנושא השני, בסולם המז'ור המקביל פה מז'ור מאופיין באווירה פסטורלית בפיאניסימו, כאשר הטריולות מופיעות אצל הויולה.

מיד לאחר מכן, מופיעה ואריאציה על הנושא השני, הכוללת חלקי 16.

לאחר רצף של מספר מודולציות, מגיע שוברט לסולם הדומיננטה של רה מינור - לה מינור.

הפיתוח מתבוסס בעיקר על הנושא השני במינור, ועם הזמן המרקם הופך לדחוס וסבוך יותר יותר.

בסיום הפרק, קטע כוראלי כרומטי מתפקד כמעבר לנושא הראשון בשינויים קלים, כביכול לקראת התפרצות. עם זאת, בסוף הקודה מופיע מקצב מנוקד שלא הופיע עד כה, ואשר סוגר לאיטו את הפרק בפיאניסימו.

Andante con moto

הפרק השני, הוא פרק ואריאציות המבוסס על השיר שהלחין שוברט כשש שנים מוקדם יותר, העונה לשם "העלמה והמוות" (אנ'), על בסיס טקסט מאת מתיאס קלאודיוס.

הנושא המופיע בסולם סול מינור, דומה למארש אבל ומסתיים בטרצה פיקרדית (אנ'). הנושא בנוי במבנה שיר (אנ') של א-ב-א', וכ-24 תיבות בסך הכל.

בווריאציה הראשונה, ההרומניות מופיעות בטריולות בכלי המיתר האמצעיים, הצ'לו בפיציקטו והכינור הראשון "משייט" מעליהם ומחליף באופן תדיר בין דואולות לטריולות.

בווריאציה השנייה, הצ'לו לוקח את הנושא, כאשר הכינור הראשון מנגן בפולס של חלקי 16.

הווריאציה השלישית, מאופיינת בדרמה גדולה דמוית שטורם אונד דראנג, כאשר תבנית הקצב של הנושא עוברת דימינוציה (אנ') פי 4 - מחצי-רבע-רבע לשמינית-שני חלקי 16.

בווריאציה הרביעית הפסטורלית, הכינור הראשון מנגן את המלודיה בטריולות מקושטות ברגיסטר גבוה, ושאר הכלים נשארים סטטיים ובערכים ריתמיים ארוכים.

בואריאציה החמישית ואחרונה, משלב שוברט בין הנושא שכתוב דומה לאופן הופעתו הראשוני, הכינור השני מנגן את המנגינה ומעליו הכינור הראשון בחלקי 16. תהליך ארוך של קרשנדו ל-ff ודימינאנדו ל-pp מוביל לסיום בסולם היחסי סול מז'ור.

Allegro molto

קובט (אנ') תיאר את הפרק השלישי כ"ריקודו של כנר מן השאול". האופי של הסקרצו הוא מהיר, משולב בסינקופות ובעל מעברי דינמיקה קיצוניים.

הסקרצו בנוי במבנה הסטנדרטי של המינואט: חלק מינואט ברה מינור וחלק טריו מנוגד לו ברה מז'ור. הסקרצו הוא פרק יחסית קצר, המתפקד כגשר לפרק הפינאלה.

Presto

הפינאלה הוא פרסטו שבנוי במבנה של רונדו על בסיס ריקוד הטרנטלה במשקל 8\6. בעבר התפתח מיתוס שעקיצה מעכביש הטרנטולה הייתה מביאה לריקוד מוטרף. קובט כינה את פרק זה "ריקודו של מלאך המוות" או "ריקוד מקברי".

הפרק נפתח בנושא הרונדו באוניסון, המאופיין במקצב מנוקד (ולרוב מנוגן בכיווני קשתות מנוגדים לאלו הרגילים). בנוסף, הדגשים באים על הפעמות הלא מודגשות.

לאחר פיתוח קצר של נושא הרונדו, מגיע נושא דמוי כוראל עם קדנצה מדומה. קובט תיאר שיש דמיון מסוים בין נושא זה לנושא של שר היער. הכוראל ממשיך להתפתח כאשר השמיניות נמצאות לאורך הדרך.

החטיבה השלישית הקודרת, כוללת הרמוניות כרומטיות, המיולות ואובדן כללי של תחושת הפעמות המודגשות.

קרשנדו מוביל לקודה בפרסטיסימו. היא מתחילה ברה מז'ור, כהצהרת ניצחון במעבר לסולם המז'ורי היחסי. אך בבת אחת, הקודה חוזרת במהירות לסוף טראגי ברה מינור.

• פרנץ שוברט
• שר היער

מדיה וקבצים בנושא רביעיית מיתרים מספר 14 בוויקישיתוף

• תווי היצירה באתר IMSLP
• רביעיית מיתרים מספר 14 בביצוע רביעיית אלבן ברג