רוז'ין
 | ערך מחפש מקורות | |
| ערך מחפש מקורות | |
 דגל רוז'ין | |
 | |
| מדינה |  אוקראינה |
|---|---|
| שפה רשמית | אוקראינית  |
| גובה | 214 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 4,325 (1 בינואר 2021) |
| קואורדינטות | 49°43′24″N 29°13′17″E / 49.723333333333°N 29.221388888889°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
  | |
רוז'ין (נקראה בעבר שרביב) הוא יישוב עירוני במחוז ז'יטומיר, באוקראינה. עד 2020 שימשה כבירת הרובע המנהלי של רובע רוז'ין (אנ'). מספר התושבים בעיר הולך ופוחת, נכון ל-2021, האוכלוסייה מונה כ-4,325 איש.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריה יהודית וחסידית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה המודרנית הפכה רוז'ין לאחד המרכזים החשובים ביותר של היהדות החסידית, היא התפרסמה ביותר בשל הקמת "חצר המלוכה" של המנהיג החסידי הרב ישראל פרידמן (1796–1850) (נינו של המגיד ממזריטש, ממשיך דרכו של הבעל שם טוב, מייסד החסידות) הרב פרידמן, הידוע בכינויו "הרוז'ינר", (תרגום "הרוז'ינאי")", היה מפורסם באורח חייו המפואר, שכונה "דרך המלכות", והפך את חצרו למוקד הערצה ועלייה לרגל של מאות רבות של חסידים, צדיקים רבים, וגם מבקרים זרים שאינם יהודים. בשנת 1838, בעקבות האשמות על כך שנתן את הסכמתו לרצח מוסרים, הוציא הצאר צו-מעצר לרבי. הוא נעצר ונכלא למשך 28 חודשים. בשושן פורים הוא שוחרר, מבלי שהואשם או הועמד לדין. מששמע כי הצאר הורה על מעצרו מחדש, ברח הרבי מהעיר ולא שב אליה עוד.
בשנת 1863 מנתה אוכלוסיית העיירה 2,663 תושבים, רובם יהודים. קיים תיעוד כי בשנת 1880 יקב הושכר ליהודי בשם יענקל שפירו ובניהולו של שיע קלצ'ני. בשנת 1896 חוזה השכירות עבר לבנו של יענקל - אברהם, שגם החכיר בית חרושת המופעל על ידי קיטור. מפעל הסוכר, הסמוך, היה בבעלותו של משה איזאביץ' גורוביץ (Moshe Isayevich Gorovitz) ונוהל על ידי, יוסף פרנצוביץ ליסל ( Yosef Franzovich Lissel). בעיר נבנתה מבשלת בירה, ובית חולים עם 72 מיטות, ששימש ברובו לקהילה היהודית. בשנת 1897, מתוך אוכלוסייה כוללת של 5,016 איש, מנתה הקהילה היהודית 3,599 נפשות.
בשנת 1905 נשמע ברוז'ין הרעש הראשון של מה שיהפוך למהפכה הבולשביקית. צעירים עובדים יהודים ברוז'ין, המזוהים עם ה"בונד ", בראשות ס 'אוסטרובסקי הפיצו פרסומים סוציאליסטים וקראו לשביתה. באוקטובר אותה שנה נעצרו כמה שובתים (ש. אוסטרובסקי, י. מוגילבסקי, ל. פבלוצקי, ס. טרוסביץ 'ו. אורינובה-רבינוביץ') ונידונו לעונשי מאסר בארכנגלסק שבסיביר . עם כמה התלבטויות, הוריהם סידרו כי יתנו להם לצאת לחו"ל לשלוש שנים; מול עונש מאסר חדש אם הם צריכים לחזור לפני תום התקופה. עם זאת, כאשר הצאר טען בפראות כי 90% מהמהפכנים הם יהודים, פוגרומים סחפו את האימפריה הרוסית - בעיקר באוקראינה ובבסרביה (מולדובה). פוגרומים בהובלת קוזקים - שנקבעו מיד לאחר חג הפסחא האורתודוקסי - התרחשו בקהילות היהודיות ובמסגרתם נהרגו ונבזזו יהודים בערים ובכפרים. ברוז׳ין הקוזאקים נכנסו לחדר וזרקו את התלמידים החוצה לרחוב.
בשנים 1917–1919 ניהל שמואל שרירא גימנסיה עברית בעיר.
מלחמת העולם השנייה והשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-17 ביולי 1941 פלש צבא גרמניה הנאצית אל העיר. נציבות הרייך אוקראינה השאירה את הקולחוז והסיטה את כלל התוצרת המקומית לכוחות הכיבוש.
הגרמנים והאוקראינים המקומיים רצחו את יהודי העיר ביער הסמוך לעיר. ידוע שנחפרו ביער שלושה קברי אחים. שניים מהם מתוארכים ל-9 באוקטובר 1941 ו-5 בינואר 1942. הם סומנו באמצעות גדרות ואנדרטאות בפאתי העיר. מיקומו של קבר האחים השלישי אינו ידוע. כמו כן, ב-10 בספטמבר 1941 הרגו הנאצים בירי 750 יהודים בשדה התעופה הישן.
הגרמנים ארגנו שוטרים מקומיים, שכונו "פוליזי" לביצוע רצח היהודים. קבוצת רוצחים שכונתה ה"אום" הונהגה על ידי קוסטו סטפן מיכלאביץ'. את הקבוצה הגדולה ביותר של הרוצחים הוביל רודנקו.
העיר שוחררה בידי הצבא האדום במהלך מתקפת ז'יטומיר-ברדיצ'ב, שהחלה ב-24 בדצמבר 1943. במהלך שחרור העיר נהרגו בקרבות 504 חיילים בני לאומים שונים.
מעט מהרוצחים נתלו בידי הסובייטים לאחר המלחמה. רודנקו נעצר רק בשנות השבעים ומת בכלא, בהמתנה למשפטו.
