רות דורית יעקובי

רות דורית יעקובי

לידה	1952 ארבל, ישראל
פטירה	5 בנובמבר 2015 (בגיל 63 בערך)
תחום יצירה	ציור, שירה
www.ruthdyacoby.com

רות דורית יעקובי (1952 - 5 בנובמבר 2015) הייתה אמנית, ציירת ומשוררת ישראלית.

יעקובי נולדה וגדלה ביישוב ארבל המשקיף על הכנרת. מאז 1980 חיה ויצרה בעיר ערד שבנגב. בתחילת דרכה האקדמית סיימה לימודי תואר ראשון במדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1978), לאחר מכן המשיכה ללימודי אמנות וסיימה את לימודיה במרכז לאמנות חזותית, באר–שבע (1983). בין השנים 1983–1984 למדה במדרשה לאמנות, רמת–השרון, בין השנים 1990–1998 למדה בחוג למחשבת ישראל, אוניברסיטת בן–גוריון בבאר–שבע.

המורים שהשפיעו עליה היו פרופסור חביבה פדיה ומשה גרשוני, שעודדו אותה לחפש את הקול שלה ואת הביטוי האותנטי שלה. אופן הביטוי הייחודי של יעקובי התבלט מתחילת דרכה האמנותית, והפנה אליה את תשומת לבם של אוצרים, מרצים ומבקרי אמנות. היא פיתחה שפה ייחודית השואבת השראה ממקורות פנימיים מיסטיים ומהטבע הסובב אותה, כשהמדבר מספק לה גם את החומרים וגם את ההשראה.

ב-5 בנובמבר 2015 נפטרה ממחלת הסרטן. נקברה במושב ארבל.

מראשית דרכה באמנות זכתה יעקובי להכרה ביצירתה. לאורך שלושים שנה זכתה במגוון פרסים, מענקים ואותות הוקרה, בהם: קרן שרת (1981, 1986); פרס משרד החינוך (1988, 1996, 2004); פרס מפעל הפיס לאמנות (1996, 2004, 2008); פרס מטעם המועצה הקנדית לאמנות (1989, 1992, 1995, 1998); פרס קרן אמריקה-ישראל לאמנות (1992); פרס מישל קיקוין, הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב (2010), ועוד. יעקובי הציגה מעבודותיה במוזיאונים מובילים בישראל ובעולם.

תערוכות יחיד בארץ: במוזיאון ערד לאמנות (1980, 1994); במוזיאון ישראל בירושלים (1987); בגלריה העירונית של רחובות (1989); בגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע (1989, 1996, 2000, 2004); במשכן לאמנות בעין חרוד (1989); במוזיאון לאמנות בהרצליה (1994); במוזיאון תל אביב לאמנות (1997), ועוד.

ברחבי העולם: במוזיאונים בגרמניה (1990, 1991, 1992, 1993, 1994, 1995, 1996, 1998, 2004); במוזיאונים בקנדה (1991, 1992, 1995); בקוריאה הדרומית (1997, 1998); בארצות הברית (1990, 1995), וכן בגלריות ומוזיאונים בסנטיאגו, צ'ילה (2005); באורוגוואי (2995, 2006); במקסיקו סיטי, מקסיקו (1998); ארגנטינה (1999); יפן (1996 – בטוקיו, אוסקה וקובה, 1999); בתאילנד (1996); בטייוואן (1996); בסין (1996); בסינגפור (1996); בלימה, פרו (1999), ועוד. יעקובי היא הציירת הישראלית היחידה שהציגה עבודות בגלריה לאמנות של הוותיקן (2000).

עבודותיה של יעקובי מוצגות ב"משכן לאמנות ויצירה - האישה של אלף הקולות" בערד. בתוך מבנה גדול יצרה האמנית עולם אישי, שהנכנסים אליו נשאבים לתנועה של הדמויות המרחפות על הקירות. המצע לעבודותיה עתירות הדמיון של יעקובי עשוי מחומרים שמצאה סביבה, והציור הוא בצבע מיוחד שיעקובי יצרה מחומרים מקומיים. תצוגת הקבע במשכן מלווה בספר ובסרט שמוקרן במקום - "האישה של אלף הקולות".

יעקובי יצרה את עבודותיה בחוץ, בחצר הצופה אל גבעת טרשים ואל ואדי צחיח, על גבול המדבר. היא יצרה בתנאים אובייקטיביים קשים, מחומרים שמצויים בסביבה הקרובה. במשך השנים למדה ליצור בתנאים צנועים אמנות שעושרה בא מדמיון עשיר ומחזיונות. "אני לא יוצרת בסטודיו, אלא בחוץ, מאפשרת לאלמנטים – גשם, חום כבד, יובש – להשתתף בתהליך היצירה", אמרה יעקובי. "באופן כלשהו היצירות שלי, גם אלה התלויות במוזיאון, ממשיכות להתהוות. שלא כמו יצירות אמנות קלאסיות שנראות כמשהו שלם וסופי, משהו שהסתיים, העבודות שלי ממשיכות להתהוות, הן מושפעות מהקהל שצופה בהן. בכל ארץ שבה הצגתי נוספו לעבודות סממני התרבות של אותו מקום. מעצם המעורבות שלהם, הצופים משפיעים על העבודות. אין תחושה של סיום אלא של התהוות מתמדת והשתנות".

פרופסור מרדכי עומר, שהיה המנכ"ל והאוצר הראשי של מוזיאון תל אביב, אמר על יצירתה של יעקובי כי היא "נטועה בהוויה נפשית פרטית, המבינה את הסבל כמצב קיומי של קדמוניות מתמשכת. ההתרחשויות בפנים הנפש, כמוהן כעולם התופעות והטבע, נחוות כביטוי של כוחות מאגיים וכגילום של יסוד רוחני שכמו מאחד את העולם כולו. הוויה קיומית זו קרובה לחוויה הדתית והמיסטית ולעולם המיתוס הקדום ומתפרשת לכן כמסע: תהליך טרנספורמטיבי, תודעתי ורוחני כמסעם של גיבורים מיתיים אל שאול תחתיות ובחזרה לעולם החיים, או כמסעה של הנפש אל הגאולה והנצח. ביצירתה של יעקובי, מסע זה מתנהל בין קטבים של לידה, מוות והיוולדות מחדש, בתנועה מעגלית המבשרת את החיים מתוך המוות. הכלת ממדיו האפּיים של מסע רוחני מעין זה מחייבת מעשה אמנות טוטאלי ורליגיוזי, שבו הציור, החפץ ופעולת הגוף האנושי נתפסים כמוליכים של כוחות מאגיים, ככלים להיטהרות וריפוי המתאפשרים רק מתוך פעולתם ההדדית והשכנתם זה לצד זה בחלל המשמש להם משכן. בחלל זה מתמצה מסעה של יעקובי מלב הקיום הפרטי אל ישות רוחנית המתגלגלת בדמות האם הגדולה, ישות המאפשרת לה לקשור את האישי עם הציבורי בתפקידה כאם החיים והמוות, כמי שמקוננת ובה–בעת מעניקה חיים ומביאה ריפוי ותיקון" (מתוך קטלוג של תערוכת יחיד בגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת תל אביב, 2011).

• 1981, 1986, 1995 − פרס יצירה, קרן שרת / קרן התרבות אמריקה-ישראל
• 1988 − פרס שר החינוך והתרבות לציור ולפיסול
• 1989, 1992 − מלגה לפרויקט בתחום האמנות החזותית, מועצת האמנויות של קנדה
• 1996 − מלגת יצירה, משרד החינוך והתרבות
• 2004 − פרס עידוד היצירה, המדור לאמנות פלסטית, מינהל התרבות במשרד החינוך, התרבות והספורט
• 2006 − תמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
• 2010 − פרס ע"ש מישל קיקואין, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תל–אביב.
• 2018 - תמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות ליצירת קטלוג דיגיטלי

• ד"ר גדעון עפרת, "פגישותי עם דורית יעקובי, 1993-1989", המחסן של גדעון עפרת [1], 2022
• ד"ר גבריאלה אולסברג, "חדרי קיום", קטלוג מוזיאון מולהיים, תערוכת יחיד, 1988
• פרופסור מרדכי עומר, "צפה באור השביר", קטלוג תערוכת יחיד, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1997
• פרופסור מרדכי עומר, "האישה של אלף הקולות", קטלוג תערוכת יחיד, הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, 2011
• פרופסור חביבה פדיה, "שער הדמעות, גשם השושנים", קטלוג תערוכת יחיד בוותיקן, 2000
• ד"ר יגאל צלמונה, "תצוגה מיוחדת", קטלוג תערוכת יחיד, מוזיאון ישראל, ירושלים 1987

• אתר האינטרנט הרשמי של רות דורית יעקובי

• רות דורית יעקובי, ברשת החברתית פייסבוק

• רות דורית יעקובי, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• אביבה לורי, רות דורית ועמרם יעקובי, באתר הארץ, 16 במרץ 2012
• שני ליטמן, מתה האמנית רות דורית יעקובי, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2015
• אנג'לה לוין, THE WOMAN OF THE THOUSAND VOICES, באתר ג'רוזלם פוסט, 5 במאי 2016
• גדעון עפרת, פגישותיי עם דורית יעקבי, באתר המחסן של גדעון עפרת, 9 בפברואר 2022
• נעמה ריבה, האמנית דורית רות יעקבי, שספגה ביקורת בחייה, זוכה להערכה אחרי מותה, באתר הארץ, 8 במרץ 2022