רניירי הקדוש

רניירי הקדוש

תמונה מחייו, פרסקו בקמפו סנטו
לידה	1115 או 1117 פיזה
פטירה	1160 פיזה
קדוש עבור	הכנסייה הקתולית
חג	17 ביוני
פטרון של	פיזה, נוסעים ותיירים

רניירי הקדוש, רניירי מפיזה או רנינריוס (באיטלקית: Ranieri או Raniero, בלטינית: Rainerius; ‏1115/1117 – 1160 הוא קדוש נוצרי, הקדוש-הפטרון של העיר פיזה.

הוא היה בנו של סוחר אמיד מפיזה. בנעוריו הרבה לנדוד ובאחד ממסעותיו פגש מטיף סגפן בשם אלברטוס מקורסיקה, שנהג ללבוש בגד צמר גס. רניירי הושפע מאוד מהאיש ועבר חוויה דתית ורוחנית בהשפעתה הפך להיות נזיר סגפן בעצמו.

ב-1146 הפליג רניירי מפיזה בספינת סוחר לצור, אז בשטח ממלכת ירושלים הצלבנית וממנה המשיך לירושלים. בעת תפילת חג המולד בה השתתף, אמר הכומר ש"בן האלוהים נמצא עמנו בקהל", רניירי הבין זאת כפניה אישית אליו. בעת שהותו בירושלים נפטר מכל רכושו, כולל בגדיו והחל להתהלך עם בגד צמר גס לגופו. הוא התפרנס מקבצנות בכנסיית הקבר בה שהה רוב ימיו ולילותיו. מדי פעם יצא למקומות הקשורים בישו כגון נצרת, הר תבור, בית לחם, חברון והר קרנטל שליד יריחו. בעת שהותו בירושלים שמע רניירי קולות אותם החשיב לקול אלוהים הדובר בו. האל בישר לו כי נבחר להוביל את הנוצרים ולהנהיגם ושהוא הביאה השנייה של ישו.

חייו של רניירי בירושלים נחקרו על ידי ההיסטוריון בנימין זאב קדר והפסיכיאטר אליעזר ויצטום רואה בו דוגמה מוקדמת לסינדרום ירושלים.

לאחר שבע שנים בארץ הקודש שב רניירי לפיזה ונכנס למנזר. הוא הפך למטיף מבוקש ופעל כמגרש שדים ועושה ניסים. עוד בחייו נחשב לקדוש. עם מותו נקבר בדואומו של פיזה.

בתקופת האפיפיור אלכסנדר השלישי חיבר בישוף בשם בנינקאזה (Benincasa) חיבור הגיוגרפי על תולדות חיי הקדוש, בו תיאר את גופו ככלא בו התגלגלה נפשו של ישו עצמו.

במאה ה-14 יצר אנטוניו ונציאנו סדרת פרסקאות בקמפו סנטו שבצפון פיאצה דיי מיראקולי, הכיכר המרכזית של פיזה.

ב-1632 בחרו נכבדי פיזה ברניירי כקדוש הפטרון של עירם. ב-1689 הועבר ארון הקבורה שלו למזבח הדואומו

• אליעזר ויצטום ומשה קליאן, "ירושלים של קדושה ושיגעון, צליינים משיחים והוזים". אריה ניר הוצאה לאור, 2013 עמ' 97–99

מדיה וקבצים בנושא רניירי הקדוש בוויקישיתוף