רמת עבדת

רמת עבדת היא רמה המתפרשת על שטחים נרחבים, אשר נמצאת בהר הנגב המרכזי. הרמה קרויה על שם העיר העתיקה עבדת, אשר הייתה מצויה ברמת עבדת בעבר, ושרידיה משמשים היום בגן הלאומי עבדת שבשטחי הרמה גם כן. כמו כן, ברמת עבדת נמצאים גם נחל עבדת, מעיין עין עבדת, וקניון עין עבדת, אשר קרויים גם הם על עבדת העיר הקדומה שבמקום. פני השטח של הרמה משתפלים מגובה של 700 מטר מעל פני הים, עד לגובה של כ-400 מטר בשפתה הצפון מערבית של הרמה. הירידה הטופוגרפית של פני הרמה היא בהתאמה לזווית הנטייה של שכבות סלעי הגיר הבונות את רמת עבדת. הרמה נקטעת בצפון מזרחה על ידי מצוק סחיפה גבוה - מצוק הצינים, היורד משפתה אל בקעת צין.

בדרום- רמת סלעי גיר אשר משתרעת בין רמת עבדת לבין קמר רמון.

בצפון- נחל צין.

במערב- קו הר החורשה (בארותיים), אשר נמצא בגבול ישראל- מצרים.

במזרח- מצוק הצינים, אשר יורד לכיוונה של בקעת צין.

העיר עבדת הייתה בעבר עיר מרכזית על ציר המסחר הנבטי, הממוקם בין פטרה לבין נמל עזה ומכונה גם דרך הבשמים. האקרופוליס- מרכזה של העיר עבדת, שון בהר הנגב, על ראש שלוחת גבעה לצד ציר התנועה העתיק מכיוון צפון לדרום, וממזרח לכביש 40. אזור זה של העיר נישא לגובה של כ-655 מטר מעל לפני הים, ומשקיף על הסביבה מגובה של כ-80 מטר. כלל שטחה הבנוי של עבדת משתרע על כ-85 דונם.

לפי ממצאי החרסים, תחילתה של עבדת היה במאה ה4 לפנה"ס, כתחנה על דרך הבשמים. בשלב זה העיר עצמה אינה הייתה בנויה, שכן היא נבנתה בסוף המאה ה-1 לפנה"ס. בתחילת ימיה, התבססה כלכלת העיר בעיקר על שירותי הארחה לשיירות אשר עברו בסביבתה. בשנת 70 לספירה, שבטים ערביים פלשו לאזור ובכך גרמו לחורבנה של עבדת. העיר נבנתה מחדש בימיו של המלך הנבטי רבאל (70–106 לספירה). גם לאחר שממלכת הנבטים סופחה לאימפריה הרומית (לאחר מותו של רבאל השני), המשיכה העיר עבדת לשגשג והגיעה לשיא פריחתה בתקופה הביזנטית, וזאת בזכות החקלאות המפותחת אשר הייתה בסביבתה של העיר ובזכות התמיכה הכלכלית והצבאית ממנה נהנתה העיר בהיותה עיר גבול לאימפריה. אך כמו רב היישובים הנבטיים בנגב, לאחר כיבוש הנגב בידי הערבים בשנת 636, העיר עבדת ננטשה באופן מוחלט (למרות כי יש שסוברים כי הנטישה היא תוצאה של רעידת אדמה שפקדה את העיר בשנת 630 לספירה).

עבדת קיבלה את שמה משמו של המלך עבדת, המלך הנבטי היחיד אשר זכה להיחשב לאל לאחר מותו, ולפי אורניוס הוא אף נקבר בעיר. שלושה ממלכי הנבטים כונו עבדת ולא ידוע על שם איזה מהם קרויה העיר. ככל הנראה, היא למלך עבדת השני (62-60 לפנה"ס) שעליו אין כל מידע, אך בימיו זכתה העיר לתנופת פיתוח.

העיר עבדת הייתה עיר מפותחת למדי, ונבנו בה כנסיות, נחפרו בורות מים ומערות אשר שימשו כמחסנים ובתי מלאכה, ועוד. העיר כולה בנויה על שלוחה צרה המכונה שלוחת עבדת. לרגלי השלוחה, מכיוון מערב, נחשפו שרידים המעידים כי היה במקום זה בית מרחץ במהלך התקופה הביזנטית. בראש שלוחת עבדת נמצא מרכזה של העיר הקדומה, והוא האתר הבולט ביותר בה- בתקופה הנבטית פולס המשטח העליון של השלוחה הזו והוקם עליו מקדש, ובשנת 267 עד 268 לספירה נבנה על מקומו מקדש לזאוס.

במהלך התקופה הביזנטית הוקמו בעיר שתי כנסיות, ולצידן במזרח הוקמה מצודה ששטחה 2.5 דונם. מדרום למרכז עבדת הקדומה, נמצא רובע מגורים אשר הוקם במהלך התקופה הרומית, אך גם היה מיושב במהלך התקופה הביזנטית. ברובע מגורים זה קיים רחוב ראשי מצפון לדרום, אשר בשני צדיו קיימים מכלולי בתי מגורים.

כ-100 מטר ממזרח למרכז העיר, נחשפו שרידים של מחנה צבאי מוקף חומה ששטחו 100*100 מטר ובו שמונה מבנים. מחנה זה הוקם בתקופה הנבטית התיכונה, ובימי הקיסרים דיוקלטיאנוס קונסטנטינוס פורקו חומותיו ואבניו שימשו לבניית המצודה במרכז העיר.

במדרון שלוחת עבדת וממערב למרכזה של העיר עבדת, שוכן רובע המערות, שככל הנראה נבנה בתקופה הביזנטית. ברובע המערות קיימים בתי מגורים, וצמוד להם מערות חצובות אשר שימשו בעיקר כבתי מלאכה וכמחסנים לשימור התוצרת החקלאית שלהעיר.

כ- 600 מטר מדרום למרכז העיר, נמצאת מערת קבורה אשר בחזיתה תבליטים ובחדרה הפנימי 21 כוכי קבורה חצובים. ליד מערת הקבורה הייתה בעבר וילה רומית.

בנחל רחץ, לרגלי שלוחת העיר עבדת, ישנה מערכת חקלאית עתיקה ומרשימה.

שרידי עיר קדומה גדולה ברמת עבדת, כ-15 קילומטר מצפון למצפה רמון. מקומה של עבדת, אחת משש ערי הנבטים שהתקיימו בנגב משלהי התקופה ההלניסטית ועד הכיבוש הערבי. המקום הוא גן לאומי ולכן ניתן לבקר בו בשעות מוגדרות ומוגבלות, על מנת להמעיט את הפגיעה סביב מקור המים היחיד של בעלי החיים באזור. שטחו של הגן הוא 2100 דונם ובמרכזו נמצאת העיר העתיקה עבדת ושרידיה. בכניסה לשרידי העיר שבגן הלאומי, נמצא בית המרחץ העתיק ולידו מרכז מבקרים בעל תוכנית אור-קולית המסבירה על היסטוריית הנבטים. בתחומי רובע המערות של עבדת הקדומה קיים היום בגן הלאומי בית ביזנטי משוחזר, שבחלקו האחורי מערה חצובה אשר שימשה בעבר כיקב.

בקניוני הנחלים היורדים מרמת עבדת לבקעת צין יש מקורות מים איתנים- עין עבדת ועין מעריף בקניון עין עבדת ובנחל עבדת, עינות עקב בנחל עקב, עין זיק בנחל זיק, עין שרב בנחל צינים ועין חוה בקניון נחל חוה.

נחל עבדת הוא נחל באורך כ-11 קילומטר הנמצא ברמת עבדת, וקרוי על שם העיר העתיקה עבדת הסמוכה לשפכו. נחל זה הוא יובל של נחל צין. שמות קטעי הנחל בערבית- ואדי עבדה (נחל עבדת), וואדי ראמלייה (הנחל החולי).ראשיתו של נחל עבדת מצוי בשוליים הדרומיים של רמת מטרד, שממנה הוא יורד לכיוון צפון מזרח ומתחבר אל נחל צין, במרחק של כקילומטר אחד מן העיר הקדומה עבדת. נחל עבדת יורד מאזור חורבת עבדת ומתחבר לנחל צין במקום שהנחל עוזב את רמת עבדת ומתחתר בין הרמה ורכס חתירה. מנחל עבדת נובעים שלושה מעיינות: עין מעריף, עין מור ועין עבדת.

עין עבדת הוא מעיין ברמת עבדת, המרכזי והתיכון ביותר מבין המעיינות הנובעים מנחל עבדת. עין עבדת נובע בראשו של נקיק סלע בקניון עין עבדת בנחל צין, כ-3 קילומטר מדרום מערב למדרשת בן-גוריון וממדרשת שדה בוקר, כלומר בתחום הגן הלאומי עבדת. מי המעיין נובעים מכוך קטן בנקיק הנחל עבדת.

המים שבעין עבדת יוצרים בדרכם במעיין זה מעין פלג, בגובה 15 מטר, ובנוסף לכך יוצרים גם בריכות. המפל הנוצר נשפך לבריכה אשר עומקה הוא 8 מטר. בגדות הפלג ישנה צמחייה, וכתוצאה מכך מגיעים לאזור זה בעלי חיים שונים, ביניהם גם יעלים.

קניון עין עבדת הוא קניון טבעי ברמת עבדת, החתור בסלע גיר לבן אשר בו כביכול משובצות עדשות צור שחורות וחומות. הקניון מתהדר בקירות גבוהים וזקופים ובהם דרגשי סלע ומערות. דרך קניון עבדת נופל נחל צין, בדרכו אל בקעת צין דרך רמת עבדת.

את שטחי רמת עבדת מאפיינת צמחייה ערבתית כמו למשל לענת המדבר ועצי אלה אטלנטית, אשר פזורים באופן נרחב בשטח הרמה. בערוצי הנחלים הצמחייה מתאפיינת השיחי רותם, שיחי מלוח ומנתן שעיר, ובאזורי מי התהום הגבוהים גם שיחי אשל. באזורו של נחל עבדת צומחת חורשה של עצי צפצפת הפרת.

לכל אורכו של נחל עבדת, המצוי ברמת עבדת, ישנם שרידי חקלאות קדומה כגון טרסות, תעלות, מבנים, מכלאות, בורות ועוד. ליד מפגש נחל עבדת עם נחל מטרד, נראים שרידים של חווה קדומה. בסמוך לחווה חצובות בצלע הנחל 9 מאגורות גדולות, אשר מכונות אל קטר בפי הבדואים. מערכת אגורות נוספת המכונה בורות רמלייה, נמצאת כקילומטר וחצי ממערב לעיר הקדומה עבדת.

החקלאות כיום

כיום קיימים ברמת עבדת ניסיונות לשחזור שיטות החקלאות הנבטית הייחודית אשר התבצעה באזור בעבר. ניסיונות אלו מתבצעים בחוות ניסיונות שהקימו חוקרים מהאוניברסיטה העברית. חווה זו ממוקמת ליד בורות רמלייה, על הגדה המערבית של נחל עבדת.

רמת עבדת היא הקער הנתון בין קמר רמון לקמרי הנגב הצפוני. המבנה הגאולוגי של רמת עבדת הוא סלעי משקע צעירים שעברו הרבדה בקער אשר מפריד בין קמר רמון לבין קמרי הנגב הצפוניים. השטח הרמתי הוא בדרך כלל רציף ברוב השטח, ורק בצפון מערב (באזור רמת רות) מבותרת הרמה לשלוחות שולחניות גדולות עם עמקים רחבים ביניהן.^[3]

בעבר, בניגוד לימים אלו, סלעי רמת עבדת היו מחוברים לאגפי קמרי הנגב הצפוני. אך מפני שעמידות סלעי הר הנגב צפוני (שהם סלעי גיר ודולומיט), גבוהה מעמידותם של הסלעים המרכיבים את רמת עבדת (סלעי גיר, חרסית, וקרטון), החלו תהליכי סחיפה בשטחי רמת עבדת, וכתוצאה מכך נפתח קו תורפה בין שתי היחידות.

תהליכי הסחיפה אשר התרחשו בשטחה של רמת עבדת, הותיר בה הרי שולחן טרפזיים, כדוגמת ההר שעליו העיר העתקה עבדת נבנתה, ובנוסף יצרו העמקה של פרוזדור נחל צין. כתוצאה מכך, התרחשה ברמה נסיגה דרומה באופן הדרגתי.

הנסיגה ההדרגתית של רמת עבדת גרמה עם הזמן ליצירתו של מצוק צנים, שהוא מצוק מרשים בשוליה הצפוניים של הרמה. כיוון שמצוק זה נמצא בנסיגה הדרגתית כלפי דרום, הוא יוצר הרחבה הדרגתית של בקעת צין. בנוסף לכך, המצוק יצר הפרש גבהים רב בין רמת עבדת לבין קרקעית נחל צין.

כיוון שהנחלים המצויים ברמת עבדת נסחפים אל נחל צין, הפרש הגבהים בין הנחל לרמה גרם לנחלי הרמה להתחתר בעוצמה ועומק רב בדרכם לבקעת צין. התחתרות זו גרמה ליצירה של קניונים עמוקים ומרשימים בעלי מכתשות רבות, כדוגמת קניון עין מור, קניון נחל עקב, קניון נחל זיק וקניון נחל חוה. התחתרות זו יצרה בדפנותיהן וקרקעיתם של הקניונים שכבות של אקוויפר ואקוויקלוד, ובמספר מקומות גם נביעות מים עשירות למדי. כיוון הניקוז שברמת עבדת הוא מדרום לצפון, עקב נטייתה הקלה של הרמה מדרום לצפון.

תרומתה של הטקטוניקה לעיצוב נופה של רמת עבדת הוא בקיומו של קו העתק הנמשך לרוחבה- משלוחת נוצה במערב ועד להר סעד במזרח. זהו העתק תזוזה אופקי. לאורכו, בנקודות לחיצה, וחיתוך אינטנסיביות במיוחד, נוצרו מבני קימוט בולטים המתנשאים בבירור מעל נופה השטוח של הרמה: קמר שלוחת קדש ברנע, קמר הר חמרן, קימוט הר קמר, קמר נפחה וקמר הכר סעד.

• לקסיקון מפה: ארץ ישראל, בהוצאת מפה
• אנציקלופדיית מפה, הוצאת אנציקלופדיות
• מדריך ישראל החדש: הר הנגב, כתר הוצאה לאור