אלטאי (רפובליקה)
| |||
 | |||
| מדינה |  רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של סיביר | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של מערב סיביר | ||
| מושל | אנדריי טורצ'אק | ||
| רשות מחוקקת | המועצה המדינית - אל קורולטאי של רפובליקת אלטאי | ||
| בירת הרפובליקה | גורנו-אלטאיסק | ||
| שפה רשמית | רוסית, אלטאית | ||
| תאריך ייסוד | 1 ביוני 1922 הוקמה בשם "המחוז האוטונומי אוירוט" (רו') 7 בינואר 1948 – המחוז האוטונומי גורנו-אלטאיסק 7 במאי 1992/12 בדצמבר 1993 – רפובליקת אלטאי | ||
| שטח | 92,903 קמ"ר (דירוג: 35) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ ברפובליקה | 210,765 (דירוג: 81, 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 2.27 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 50°51′N 86°54′E / 50.85°N 86.9°E | ||
| אזור זמן | UTC +7 | ||
| www.altai-republic.ru | |||
  | |||
רפובליקת אלטאי (ברוסית: Республика Алтай, באלטאי: Алтай Республика) היא רפובליקה בפדרציה הרוסית, בדרום סיביר, בגבול עם סין, מונגוליה וקזחסטן. נכון לשנת 2024 ברפובליקה מתגוררים כ-210 אלף תושבים.
היא הוקמה ב-1 ביוני 1922 בשם "המחוז האוטונומי אוירוט" שפוצל מפלך אלטאי (רו'). בהמשך, לאחר מספר שינויים, ב-12 בדצמבר 1993, הוקמה רפובליקת אלטאי כחלק מן הפדרציה הרוסית.
מבחינה אדמיניסטרטיבית, הרפובליקה מחולקת ל-11 אזורים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-2 לפני הספירה התגוררו באזור זה סקיתים. החל מהמאה ה-6 נכלל האזור בממלכת הטורקים. בהמשך הוא היה חלק מממלכת דז'ונגר, שהשתרעה על שטחים שעתה שייכים לרוסיה, לקזחסטן, למונגוליה ולסין. עם נפילת הממלכה בשנת 1756, חלקה הצפוני סופח לאימפריה הרוסית. עד לשנת 1917 האזור היה חלק של גוברניית טומסק. בתקופת ברית המועצות השטח פוציל ליחידה מנהלית עצמאית-אוטונומית. לאחר התפרקות ברית המועצות מעמדו שודרג לרפובליקה בתוך הפדרציה הרוסית.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטח המחוז הררי, כשמרביתו הוא הרי אלטאי (החלק הרוסי). בשטח המחוז נמצא הר בלוחה (גובה של 4500 מטר) - הנקודה הגבוהה בסיביר. בשטח יש מקורות מים רבים - כ-7000 אגמים ותחילת נהר אוב.
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרשות המחוקקת היא "המועצה המדינית - אל קורולטאי של רפובליקת אלטאי" שכוללת 41 חברים. בבחירות שנערכו בשנת 2024 נציגי רוסיה המאוחדת זכו ב-37 מושבים.
חוקת הרפובליקה התקבלה בשנת 1994. מאז היו כמה תיקונים.
בראש המחוז עומד ראש הרפובליקה (עד לשנת 2011 נשיא) שנבחר לכהונה של 5 שנים בבחירות ישירות. בשנת 2024 לתפקיד נבחר אנדריי טורצ'אק.
מבחינה מנהלית הרפולביקה כוללת 10 ראיונים ועיר בעל חשיבות.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלכלת הרפובליקה מבוססת על חקלאות. אין בה מפעלי תעשייה משמעותיים.
האזור מהווה אטרקציה תיירותית. כול שנה מגיעים לאזור כמיליון תיירים. תיירים רבים מבקרים באזור הרי הזהב של אלטאי שקיבל מעמד של אתר מורשת עולמית.
בשלבי תכנון נמצא צינור גז טבעי "כוח סיביר 2" שצריך לאפשר להגדיל העברת גז טבעי מסיביר לסין. הוא צפוי לעבור לסין דרך שטחי הרפובליקה.
הכביש הראשי של האזור - R-256 חוצה את השטח מצפון לדרום ומקשר נובוסיבירסק למונגוליה.
בעיר גורנו-אלטאיסק פועל נמל תעופה לטיסות פנים. במספר יישבובים מופעל מנחת מסוקים.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה אדמיניסטרטיבית הרפובליקה מחולקת ל-11 אזורים.
רק -26% מאוכלוסיית המחוז מתגוררת בערים. בעיר הגדולה - גורנו-אלטאיסק מתגוררים כ-50 אלף תושבים.
בהתאם לנתוני המפקד של שנת 2021, הרוסים מהווים כ-106 אלף (51%) מאוכלוסיית הרפובליקה, האלטאים - כ-73 אלף (כ-35%), הקזחים כ-6%[1].
האוכלוסייה הרוסית מרוכזת בעיקר בחלק בצפון מזרחי של הרפובליקה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אלטאי (ברוסית)- אלטאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
