רשידיה
 | ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
| מדינה |  לבנון |
|---|---|
| מחוז | דרום לבנון |
| נפה | צור |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 31,500 |
| קואורדינטות | 33°14′32″N 35°12′51″E / 33.24222°N 35.21417°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
א-רשידיה (בערבית: الرشيدية) הוא שם מקום שבמאה ה-20 נבנה עליו מחנה פליטים בשם: מחנה רשידיה (בערבית: مخيم الرشيدية). המחנה שוכן כ-5 קילומטרים מדרום לעיר צור שבדרום לבנון, כ-13 קילומטרים מגבול ישראל.
בשנת 2017 היו ברשידיה כ-31,500 נפש.[1]
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב נקרא במאה ה-19 על שמו של בעל האדמות, המדינאי העות'מאני מוסטפא רשיד פאשא (אנ') (בטורקית: مصطفى رشيد باشا; 1800–1858).[2]
היסטוריה של האזור
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופה הנאוליתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדברי עלי בדאווי (אנ'), הארכאולוג הראשי של דרום לבנון במִנהל הכללי לעתיקות, ניתן לשער באופן כללי שכל הכפרים סביב העיר צור היו מיושבים כבר בתקופה הנאוליתית, במיוחד באזור הפורה ראס אל-עין (לבנון), ליד תל א-רשידיה.
התקופה הפיניקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקרים רבים מניחים שהאזור הנקרא רשידיה היה בעת הפיניקית עיר מוקפת חומה בשם: אוּשוּ (אנ') שמאוחר יותר נקראה ביוונית: פָּלָאֵטירוּס (Palaetyrus), כלומר "צור הקדומה" ששימשה כ"אחות" לעיר צור שנבנתה בחלקה על היבשה וחלקה על אי, לצורך אספקת מוצרים כמו גידולים חקלאיים, מי שתייה ועץ.[3]
במוזיאון הלאומי של ביירות נמצאים מספר פריטים שנמצאו בחפירות שנערכו ברשידיה ובהם כד חרס (ראה צילום) ואמפורה עם כתובות פיניקיות.
התקופה ההלניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסנדר מוקדון הגיע אל צור בשנת 332 לפנה"ס וצר עליה מאחר שהעיר הייתה נאמנה למלך הפרסי דריווש. לאחר שבעה חודשים הצליח הצבא המוקדוני להחריב את העיר בחלקה היבשתי והשתמש באבני ההריסות כדי לבנות רציף אל האי. במשך מאות שנים התרחב הרציף על ידי משקעי סחף נרחבים משני צדדיו והאי לשעבר הפך לחצי אי.
התקופה הביזנטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המאה ה-6 לספירה, סדרת רעידות אדמה החריבו את אזור צור וצונאמי שפקד את חוף בשנת 551 הרס הרבה ממה שנותר באזור רשידיה.[4] צור והאזור נותרו בשליטה ביזנטית עד שנכבשו על ידי השאה הסאסאני ח'וסרו השני בסוף המאה ה-6 וחזרו לשליטת הביזנטים, עד שנת 640 עת נכבש הלבנט על ידי הכוחות הערביים של ח'ליפות ראשידון.
התקופה המוסלמית (640–1124)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכיבוש המוסלמי הביא לשגשוג של צור והאזור, שגשוג שנמשך גם במהלך הח'ליפות האומיית והח'ליפות העבאסית. במרוצת השנים החליפה השפה הערבית את היוונית, כשפת המקום.
בשלהי שנת 1111 כבש בלדווין הראשון, מלך ירושלים את אזור צור ובכלל זה את אזור רשידיה והטיל מצור על העיר. בתגובה העיר הזעיקה את הסלג'וקים ואלו התערבו ובאפריל 1112 המצור הוסר, לאחר שכ-2,000 מחייליו של בולדווין נהרגו. בהמשך הוצב במקום חיל מצב סלג'וקי.
התקופה הצלבנית (1124–1291)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 ביולי 1124, בתום מסע הצלב הראשון נכבשו גם צור והאזור כולו הייתה על ידי הצלבנים, לאחר מצור בן חמישה חודשים וחצי שהביא לרעב וסבל לאוכלוסייה. צור והאזורים שסביבה חולקו לשלושה חלקים: שני שלישים לממלכה של בלדווין ושליש ניתן כמושבות מסחר אוטונומיות לערי המסחר האיטלקיות של גנואה, פיזה ובעיקר לוונציה, שחיפשה חולות סיליקה ליצרני הזכוכית שם. ולכן ניתן להניח שאזור רשידיה עבר ברשותם.
התקופה הממלוכית (1291–1516)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1291 נכבשה צור, על ידי הצבא הממלוכי, שהרס את כל הביצורים באזורי החוף, כדי למנוע מהצלבנים להתבסס מחדש. חוסר היציבות הפוליטית שאפיין את התקופה הביא לאובדן החשיבות של צור וכאשר מגלה הארצות המרוקאי אבן בטוטה ביקר בצור ב-1355, הוא מצא בה עיי חורבות.
התקופה העות'מאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]האימפריה העות'מאנית כבשה את הלבנט ב-1516, אולם האזור של צור נותר שומם עוד כ-90 שנה עד תחילת המאה ה-17, כאשר ההנהגה בשער הנשגב מינתה את המנהיג הדרוזי פח'ר א-דין השני לאמיר כדי שינהל את אזור ג'בל עאמל.[5] פח'ר א-דין השני עודד את השיעים המתואלים להתיישב ליד צור כדי לאבטח את הדרך לדמשק, ובכך הניח את היסודות לדמוגרפיה המתחדשת של רשידיה.[6]
בשנת 1635, מוראט הרביעי הוציא להורג את פח'ר א-דין השני בשל שאיפותיו הפוליטיות, ושוב פסקה ההתפתחות של אזור צור למשך כ-200 שנים. במשך תקופה זו נקרא אזור רשידיה "תל חביש" או גבעת חביש",[7] ובשנת 1856 השיג המדינאי העות'מאני מוסטפא רשיד פאשה את הבעלות האישית על אדמות אלו.[3]
משלחת הקרן לחקר ארץ ישראל ביקרה באזור במאי 1878 ובספר שהוציאו תיארו את רשידיה באופן הבא: ”זו גבעה [בגובה] כשישים מטרים מעל פני הים. היא קיבלה את שמה הנוכחי לפני כמה שנים, מרשיד פאשה, אחרי שרכש את המקום ובנה עליו חווה מהחומרים הישנים שכיסו את המקום... בניין מרובע גדול, שנבנה על ידי רשיד פאשה עבור בית חרושת; מכיל כיום כ-70 מתואלים, ומוקף בגנים של זיתים, תאנים, רימונים ולימונים. הוא ניצב על גבעה קלה מעל המישור, ויש בו שני מעיינות חזקים, מוקף בבנייה.”[3]
בשנת 1903, הארכאולוג היווני תיאודור מאקרידי (אנ'), שהיה אוצר המוזיאון האימפריאלי בקונסטנטינופול, ערך חפירות ארכאולוגיות ברשידיה וגילה מספר כדים מלאים בעצמות ואפר אדם. חלקם יוצרו במקום ואילו אחרים יובאו מקפריסין.[3] ממצאים אלו נשלחו ככל הנראה למוזיאון בקונסטנטינופול.
במפה של מדריך טיולים משנת 1906 נקרא האזור: "תל חבש" או "תל רשידיה" ויש בו גנים, טחנה וחאן.[8]
תקופת המנדט הצרפתי (1920–1943)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1 בספטמבר 1920 הקימה צרפת את מדינת "לבנון הגדולה" מכוח הסכם סייקס-פיקו, סעיף 22 באמנת חבר הלאומים, והחלטת ועידת סן-רמו. השליטים הצרפתים נתנו "חלקים מגבעת ראשידיה, שבה היו כבר שתי כנסיות", להקדש של הכנסייה הקתולית[9] ובהמשך דווח כי ברשידיה התפתח כפר נוצרי לבנוני.
בשנים הבאות החלו להגיע לצור ולסביבתה ניצולי רצח העם הארמני, וב-1936 החלו השלטונות הקולוניאליים לבנות מחנה לפליטים ארמנים ברשידיה.[10]
בשנת 1942, מוריס שיהאב (ער') (1904–1994), "אבי הארכאולוגיה הלבנונית המודרנית" שעמד במשך עשרות שנים בראש שירות העתיקות בלבנון והיה אוצר המוזיאון הלאומי של ביירות, ערך חפירות נוספות ברשידיה וגילה כדים נוספים מהתקופה הפיניקית.[3]
היסטוריה של מחנה הפליטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1936 הקים השלטון הצרפתי בסוריה ובלבנון מחנה פליטים ברשידיה כדי לקלוט פליטים ארמנים שנמלטו מטורקיה ללבנון.[10]
עם הקמת מדינת ישראל במאי 1948 נמלטו אלפי פליטים פלסטינים לדרום לבנון ומאחר ובמחנה הפליטים ברשידיה היו ארמנים, הפלסטינים קיבלו מחסה במחנה אוהלים שהוקם ליד כפר בורג' א-שמאלי.[11] עם השנים, נטשו הארמנים את רשידיה ובשנת 1949 שכרה אונר"א את השטח, ושיכנה בו פליטים פלסטינים.[12]
בשנת 1950 החליטו שלטונות לבנון להעביר את כל הפלסטינים שהתגוררו בכפרי הדרום, כמו: תבנין, מנצורי (ער'), קליילה, בינת ג'בייל למחנות פליטים ייעודיים. לשם כך, בין היתר, נבנה מחנה חדש לצד המחנה הארמני ("המחנה הישן").[9]
בשנת 1963 בנתה סוכנות הסעד והעבודות של האומות המאוחדות לפליטים פלסטינים (אונר"א) רובע חדש ברשידיה ושיכנה בו פליטים שהגיעו ללבנון מכפרים בגליל העליון, כמו: דיר אל-קאסי, סוחמאתא, נחף, עלמא, ע'אבסייה וכפרים נוספים בגליל.[13][14] בנוסף העבירה ממשלת לבנון לרשידיה פליטים פלסטינים שישבו באופן זמני במחנה ע'ורו (ער'), מחנה צרפתי נטוש בבעלבכ.[12]
פרנסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנשי המחנה התפרנסו מעבודות מזדמנות כמו בניין, וכן מחקלאות.[15] סביב רשידיה היו אדמות מדינה פנויות שעובדו על ידי תושבי המחנה מבלי לשלם אגרות. כל חקלאי שעיבד חלקה נחשב כ"בעליה", בכפוף להסכמת המדינה, שבידיה הייתה הבעלות האמיתית, ובלבד שהפליט יגדל רק ירקות ולא ייטע עצים נושאי פרי, מאחר שעל פי חוק הקניין הלבנוני, מי שנוטע עץ, נחשב כמחזיק החוקי בקרקע.[9]
שליטת אש"ף במחנה רשידיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב"הסכם 1969" הכירה ממשלת לבנון בנוכחות הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) בלבנון, ושליטתו במחנות הפליטים.
בשנת 1970 הגיעו למחנה רשידיה פליטים פלסטינים נוספים, מממלכת ירדן, בעקבות סכסוך ספטמבר השחור בין הצבא הירדני בפיקודו של המלך חוסיין ובין אש"ף בראשות יאסר ערפאת.[11] רשידיה הפכה למרכז גיוס והכשרה חשוב לאל-עאספה (ער'), הזרוע החמושה של הפתח.
במחנה התרכזו פליטים סונים בעת שהפליטים הנוצרים מאותו אזור התרכזו באזור ביירות.[13] הפליטים הסונים זכו ליחס משפיל משכניהם השיעים שבאזור צור ותודעתם הלאומית התפתחה בעיקר על רקע זה.[13]
במבצע ליטני, אף על פי שכבש חלקים סמוכים לעיר צור ולרשידיה, נמנע צה"ל מניסיון כיבוש המחנה, בין היתר על רקע חשש מנפגעים רבים.[16] בזמן מלחמת לבנון הראשונה כותר אזור צור ורשידיה על ידי עוצבת הגליל, ועוצבת ברעם כיתרה את המחנה מכל עבריו ב-7 ביוני 1982 וכבשה אותו בימים שלאחר מכן. על פי הערכת צה"ל היו בשלושת מחנות הפליטים של צור (רשידיה, בורג' א-שמאלי ואל-בס) כ-500 מחבלים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צבי לניר ועלס דוברונסקי, פגישות ברשידיה, הוצאת דביר, 1983
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מחנה פליטים רשידיה, באתר אונר"א
- צבי לניר ועלס דוברונסקי, "החיים בפתחלאנד", דבר, 7 בספטמבר 1983, המשך, "כולנו מחבלים" (המשך ל"החיים בפתחלאנד", דבר, 23 בספטמבר 1983
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרופיל העיר צור (2017), p. 20, באתר UNHABITAT
- ^ Conder, Claude Reignier; Kitchener, Horatio Herbert, (1881). The Survey of Western Palestine: Memoirs of the Topography, Orography, Hydrography, and Archaeology, London: Committee of the Palestine Exploration Fund, 1881, עמ' 71,50
- ^ 1 2 3 4 5 Claud Doumet-Serhal, Jars from the 1st Millennium BC at Tell el Rachideh (South of Tyre), Archaeology & History in Lebanon 17, 2003, עמ' 51-42
- ^ Pierre-Louis Gatier, Tyr l'instable : pour un catalogue des séismes et tsunamis de l'Antiquité et du Moyen Âge, l’Université Saint-Joseph, 2011
- ^ Hussein M. Gharbieh, bPolitical awareness of the Shi'ites in Lebanon : the role of Sayyid #Abd al-Husain Sharaf al-Din and Sayyid Musa al-Sadr., 1996
- ^ Nikolaos Van Dam, The Work of the Late Ferdinand Smit: The Battle for South Lebanon
- ^ Conder, Claude Reignier; Kitchener, Horatio Herbert, The Survey of Western Palestine: Memoirs of the Topography, Orography, Hydrography, and Archaeology. Vol. 1., London: Committee of the Palestine Exploration Fund, 1881, עמ' 50, 71
- ^ K. Baedeker (Firm), A. Socin, I. Benzinger, J. P. Peters, Palestine and Syria with the chief routes through Mesopotamia and Babylonia; handbook for travellers;, Leipzig : K. Baedeker; New York, C. Scribner's sons, 1906, עמ' 268-267
- ^ 1 2 3 Dictaphone Group مجموعة الدكتافون, Camp Pause: Stories from Rashidieh Camp and the Sea, Jadaliyya - جدلية (באנגלית)
- ^ 1 2 RASHIDIEH CAMP, unrwa.org, אוגוסט 2023
- ^ 1 2 "S. Lebanon's Palestinians again ask: where can we go?". Christian Science Monitor. ISSN 0882-7729. נבדק ב-2024-08-17.
- ^ 1 2 الرشيدية: مخيم يجاور فلسطين, مؤسسة الدراسات الفلسطينية (בערבית)
- ^ 1 2 3 צבי לניר ועלס דוברונסקי, "החיים בפתחלאנד", דבר, 7 בספטמבר 1983
- ^ موقع مركز باحث للدراسات :: دليل مخيمات لبنان, web.archive.org, 2023-05-06
- ^ 141 מחנה פליטים רשידיה], באתר אונר"א
- ^ יצחק מרדכי, אוגדת הגליל במלחמת של"ג, מערכות 413, יולי 2007, עמ' 20-25