שארל-ארתור גונז

שארל-ארתור גונז
Charles-Arthur Gonse

שארל-ארתור גונז
לידה	19 בספטמבר 1838 פריז, ממלכת הצרפתים צרפת
פטירה	18 בדצמבר 1917 (בגיל 79) קורמיי-אן-פריזי, הרפובליקה הצרפתית השלישית צרפת
מקום קבורה	פר לשז
מדינה	צרפת
השתייכות	צבא צרפת
תקופת הפעילות	1856–1903 (כ־47 שנים)
דרגה	ז'נרל דה דיוויזיה
תפקידים בשירות
סגן ההרמטכ"ל
פעולות ומבצעים
מלחמת צרפת–פרוסיה
עיטורים
מפקד בלגיון הכבוד

שארל-ארתור גונז (בצרפתית: Charles-Arthur Gonse;‏ 19 בספטמבר 1838 – 18 בדצמבר 1917) היה ז'נרל דה דיוויזיה בצבא צרפת אשר שימש כסגן הרמטכ"ל, אולם התפרסם בעיקר בשל חלקו בפרשת דרייפוס.

גונז נולד בפריז ב-19 בספטמבר 1838. אביו היה ז'אן פליקס עמנואל גונז ואמו הייתה לואיז סטפני קורטין. הוא היה נכדו של הרופא שארל קורטין ונינו של האדריכל אטיין-צ'רובין לקונטה. אחיו היה מבקר האמנות לואי גונז.

ב-1856 נרשם גונז ללימודים באקדמיה הצבאית סן-סיר, ולאחר מכן למד בבית ספר לקצינים. ב-1861 הוא נכנס לצבא צרפת כלוטננט שני. בין 1868–1870 הוא הוצב באלג'יריה. ב-1870 הוא חזר לצרפת בעקבות פרוץ מלחמת צרפת–פרוסיה. הוא הוצב במטה הקורפוס ה-13 ולאחר מכן חזר לפריז ולחם כנגד הפרוסים במהלך המצור על פריז. בשנת 1880 הועבר גונז לכוחות הארטילריה ובשנת 1885 הפך ללוטננט קולונל. הוא מונה בשנת 1887 לראש מטה הקורפוס ה-19. ב-1888 הוא קודם לדרגת קולונל וצורף למטה הכללי כמפקד המשרד הרביעי (האחראי על הובלה ומסילות הברזל). כמו כן הוא שימש כמורה בבית הספר הצבאי. ב-1893 הוא הועלה לדרגת ז'נרל דה בריגדה ומונה לסגן הרמטכ"ל תחת הגנרל ראול לה מוטון דה בואדפר.

ערך מורחב – פרשת דרייפוס

לכל אורך פרשת דרייפוס, היה גונז מראשי הלוחמים למען האשמתו של אלפרד דרייפוס בריגול, והוא נחשב לאחד האשמים העיקריים בפרשה. כאשר ז'ורז' פיקאר הוכיח לו שדרייפוס חף מפשע והציג בפניו את הראיות לכך שהאשם האמיתי הוא פרדיננד אסטרהאזי, גונז, בעצה אחת עם בואדפר ושר המלחמה ביו הורה לפיקאר להתעלם מהממצאים. פיקאר זעם, והטריד את השלושה שוב ושוב בדרישה לפתוח בחקירה כנגד אסטרהאזי. לפי עדותו של פיקאר ב-15 בספטמבר יצא גונז מגדרו וצעק: "וכי מה אכפת לך אם היהודי הזה יישאר באי השדים?" פיקאר נדהם והשיב: "אבל הרי הוא חף מפשע?!" גונז השיב ש"אין זה חשוב" והוסיף: "אם לא תאמר מאומה, איש לא ידע". פיקאר יצא מהפגישה המום וזועם והצהיר כי הוא אינו מתכוון לקחת עמו את הסוד אל הקבר. לימים הכחיש גונז את תוכן השיחה, אך לא את רוחה.^[1]

פיקאר הורחק מצרפת והוצב בתפקיד נידח וחסר חשיבות בתוניסיה. גונז, בואדפר וביו יחד עם אובר-ז'וזף אנרי וארמאן די פאטי דה קלאם חברו יחד כדי להבטיח שדרייפוס יישאר באי השדים והחקירה כנגד אסטרהאזי לא תתחדש. הם לא היססו לזייף לשם כך מסמכים ולנקוט בצעדים פליליים אחרים, ולפיכך נודעו בכינוי "הקנוניה". במאמרו המפורסם "אני מאשים...!" האשים אמיל זולא את גונז "בשותפות לפשע... מתוך קנאות קלריקלית". גונז העיד מאוחר יותר במשפט שנערך כנגד זולא, וכן במשפט החוזר שנערך לדרייפוס.

עם חשיפת ממדיה האמתיים של השערורייה, הורחק גונז בהדרגה מתפקידיו. ב-1903 הוא הוצב בכוחות המילואים. הוא נפטר ב-18 בדצמבר 1917.

• ז'אן דניס ברדן, פרשת דרייפוס, עם עובד, 2003.
• ברברה טוכמן, המגדל הגאה, דביר, 1998.
• פייר מיקאל, פרשת דרייפוס, מ. מזרחי, 1964.
• מאיר קוטיק, פרשת דרייפוס, מלא, 1982.

מדיה וקבצים בנושא שארל-ארתור גונז בוויקישיתוף