שביל הראשונים כפר סבא

בית ספיר הוא מרכז תרבות הממוקם במרכז כפר סבא. בסמוך לקריית ספיר ממוקמים המדרחוב, קניון ערים, מרכז אהרוני וכיכר העיר. בבית ספיר נמצאים המוזיאון הארכאולוגי וחצר הפסיפסים המספרים את סיפורה של כפר-סבא מתקופת האבן ועד התקופה העות'מאנית. ליד המוזאון ישנה תצוגה ע"ש פנחס ספיר שהיה ממייסדי כפר סבא, בה מוצגים חפצים שהיו שייכים לו ומסופר על פועלו בעיר כפר סבא ובמוסדות המדינה. בנוסף לכך, בתוך קריית ספיר נמצאים היכל התרבות, אודיטוריום, בית קפה, שתי ספריות, חדרי עיון, מרכזייה פדגוגית, קונסרבטוריון ומוזיאון ארכאולוגי.

ערך מורחב – בית אהרונוביץ'

בית אהרונוביץ הוא ביתם של בן-ציון ושרה אהרונוביץ (אהרוני), מן הפרדסנים הראשונים במושבה כפר סבא. כשנבנה הבית בשנת 1927, הקיפו אותו פרדסים מכל עבר. הבית בלט בסגננו המזרחי, שהיה שונה משאר הבתים במושבה. בשנותיו הראשונות הוקף הבית בגינה עשירה בצומח מקומי ומיובא; שדרת דקלי וושינגטוניה הובילה לבית, ובחצר נבנתה בריכת השקיה ששימשה גם כבריכת שחייה.

במחצית השנייה של שנות ה-20 של המאה ה-20, עם התרחבות ענף ההדרים שהחליפו את השקדים, הסתמן שינויי במושבה. אדמות החמרה של כפר סבא נמצאו מתאימות לנטיעת הדרים ועד סוף העשור הקיפו פרדסים בשטח של כ-2000 דונם את המושבה מכל עבריה. כמו במושבות אחרות במישור החוף, הפכו ההדרים בכפר סבא לענף ראשון במעלה למשך שנים רבות. במהלך שנות השלושים עברה המושבה, כמו היישוב היהודי כולו, תהליך התפתחות מואץ.

המבנה, המעוצב בסגנון הבינלאומי, נבנה כבית קפה בשנת 1932 על ידי דוד לוונברג לבקשת אשתו לאה. בשל קשריו עם תושבי הכפר הערבי הסמוך כַּפְר סבא מונה לימים על ידי הממשל הבריטי לאחד משלושת המוכתרים של המושבה. הזוג דוד ולאה לא התמידו בניהול בית הקפה, וזמן קצר לאחר פתיחתו השכירו את המקום לצבי ואסתר פידלר. ותיקי המושבה מספרים, שבקפה פידלר בילו בדרך כלל בני האיכרים והסוחרים, בשעה שבקיוסק הסמוך של מושיקו נהנו הפועלים והעגלונים.

עד שנת 1912, בעלי הקרקעות הראשונים בכפר-סבא, שהתגוררו למעשה בפתח תקווה, לא התכוננו להקים את בתיהם במקום, אלא העסיקו בשדותיהם ובמטעיהם פועלים שכירים – יהודים ובעיקר ערבים. בעקבות תקרית חמורה שהתחוללה בשנת תר"ע (1910) ועוררה התרגשות רבה בארץ-ישראל בפרט ובעולם היהודי בכלל, הוחלט להפוך את כפר-סבא ליישוב קבע. באותה שנה הוחלט להעניק הלוואה למתיישבי כפר-סבא, בסיוע חברת 'עזרא' מברלין, לשם בניית שנים-עשר בתים.

בצריף, בו שכנה הסנדלרייה של הסנדלר-אורתופד יהושע הוכמן, מוצגת מלאכת הסנדלרות כפי שנהגה במושבה מאמצע המאה ה-20 ועד סופה. בשנת 1950 עלתה המשפחה לישראל, כעבור שנה החל יהושע לעבוד בחצר חנות הנעליים המקומית (החנות של פיזמן) ולפתח שיטות חדשות לתפירת נעליים אורתופדיות, וזאת ללא כל הכשרה מקצועית פורמלית בתחום זה. יהושע הקדיש את חייו לפיתוח אומנותו כסנדלר המושבה וראה ערך עליון במתן שרות לקהל הלקוחות שפנו אליו מכל קצוות הארץ בבעיות אורתופדיות שונות.

ערך מורחב – בית עיריית כפר סבא

כפר סבא איננה העיר היחידה שבה מבנה המכונה "ח'אן", אולם כפר סבא מתייחדת בעובדה שאותו מבנה שמר מאז ומתמיד על ייעודו הציבורי. בניית החאן החלה בשנת 1906 מכספי המתיישבים. כל איכר שילם לחברת יק"א 76 פרנקים צרפתיים עבור הוצאות ציבוריות, ובכסף שנאסף נחפרה באר שעומקה 17 מטרים ונבנה מבנה ציבורי, כ-30 מטרים אורכו ו-10 מטרים רוחבו. בתחילה התגוררו בשניים מהחדרים איכרים, פועלים ואורחים מזדמנים שנזקקו לתבשיל חם, ושלושה חדרים אחרים שימשו אורוות. במשך השנים פעלו במבנה דואר, מקווה, בית ספר, בית כנסת, משרד של ועד המושבה, בית חולים ארעי עבור פצועי כפר סבא והיישובים הסמוכים ותחנת נוטרים.

בשנת 1919, בסיומה של מלחמת העולם הראשונה, עברו אלכסנדר נורדשטיין ומשפחתו להתגורר בכפר-סבא. המשפחה קיוותה להיות בין הראשונים לשקם את המושבה מהריסותיה, ובהדרגה בנו את בני המשפחה את ביתם. אלא שכעבור שנתיים פרצו מאורעות תרפ"א והמשפחה נאלצה לעזוב יחד עם תושבי כפר סבא ועברה לפתח תקווה. בשנת 1922 החליט אלכסנדר לחזור לכפר סבא, שעמדה בשיממונה ללא נפש חיה. הוא הקים בחצר אחד הבתים החרבים אוהל, אותו קנה מעודפי הצבא הבריטי, ושיכן בו את משפחתו בת 6 הנפשות.

סמוך לגן הזיכרון מצויה חלקת קבורה גדורה של חללי הגירוש הטורקי במלחמת העולם הראשונה, תושבי תל אביב יפו והמושבות הדרומיות. הם הגיעו לכפר-סבא לאחר שהטורקים גרשו אותם מבתיהם מחשש שישתפו פעולה עם הצבא הבריטי, שכבש את דרום הארץ בשנת 1917 והתקדם צפונה. המושבה התקשתה לדאוג למגורשים כה רבים. המצב הסניטרי בסוכות היה בכי רע, וד"ר הלל יפה, שפתח באורווה 'בית חולים', פרסם יחד עם מאיר דיזנגוף קול קורא ליהודים, שיחדלו לבוא לכפר-סבא.

בין האנשים שעסקו ברכישת אדמות כפר סבא בלט פרץ פסקל, מראשוני המתיישבים במושבה פתח תקווה, אגרונום ופקיד בחברת יק"א שנטע עצי אקליפטוס. בשלהי מלחמת העולם הראשונה שוכנו בחורשה זו רבים מהיהודים שגורשו מתל אביב (עקב מחסור בחניה), מיפו ומהמושבות הדרומיות. מכיוון שנותרו חסרי קורת גג, הם כרתו ענפים מן האקליפטוסים שנטע שיינפיין ובנו לעצמם סוכות. ביוזמת ועד ההגירה שהוקם במושבה, הוקמו לצד הסוכות שני בתי ספר מאולתרים, אחד לבנים ואחד לבנות, וכן תלמוד תורה.

במחצית השנייה של שנות העשרים של המאה העשרים, עם התרחבות ענף ההדרים שהחליפו את השקדים, הסתמן שינוי במושבה. אדמות החמרה של כפר סבא נמצאו מתאימות לנטיעת הדרים ועד מהרה הקיפו פרדסים בשטח של כאלפיים דונם את המושבה מכל עבריה. כמו במושבות אחרות במישור החוף, הפכו ההדרים בכפר סבא לענף ראשון במעלה למשך שנים רבות. במהלך שנות השלושים עברה המושבה תהליך התפתחות מואץ. בראש הפירמידה הכלכלית והתעסוקתית ניצב בכל השנים ענף ההדרים שהעסיק בעונת החורף - ימי הקטיף, האריזה והמשלוח - מאות ואף אלפי עובדים. משקיעים מארצות חוץ ביקשו לרכוש בכפר סבא פרדסים ואף לטעת חדשים. במשך שנים אחדות הועסקו בענף רק עובדים יהודיים, וכפר סבא התגאתה ב"עבודה העברית", אולם כשגברה בחורף 1934 הדרישה לכוח אדם ופועלים יהודיים לא היו בנמצא, נאלצו הפרדסנים להעסיק ערבים שהיוו כוח עבודה זול. מעשה זה גרם לאחד העימותים הקשים בתולדות המושבה והיישוב היהודי כולו, שנמשך שנים אחדות. הסתדרות העובדים דרשה שעבודות הקטיף והאריזה יבוצעו רק בידי יהודים ואילו האיכרים טענו שאין הם מקבלים מספיק עובדים והעסיקו ערבים. הפועלים היהודים ארגנו משמרות מחאה בהשתתפות מנהיגים, מורים וסופרים בשערי הפרדסים שהעסיקו ערבים. הדברים הגיעו לידי עימותים והמשטרה הבריטית התערבה ואסרה אחדים ממנהיגי הפועלים. מכפר סבא נאסרו 'השלושה מכפר סבא', פ' ספיר, י' בנקובר ור' שרייבמן, דבר שגרם לסערת רוחות במושבה וגרם הדים ברחבי הארץ. המתיחות הגואה, ההתנגשויות האלימות, המאסרים והמשפטים גררו בסופו של דבר התערבות תקיפה של ההנהגה הציונית, אשר הביעה תמיכה בנאמנותם של הפועלים. מאבקם של הפועלים נכשל, אך היה לו ערך רב והוא הפך למיתוס מקומי.

ערך מורחב – גן מנשה

גן מנשה הוא גן בצפון-מערבה של העיר כפר סבא, ממערב למושב גן חיים ומצפון לשכונת עליה. שטחו 218 דונם ובלבו גבעה עליה נטועים עצים גדולים בני כ-90 שנה. אל הגן מובילה שדרת ברושים. הגן קרוי על שמו של הברון פליקס דה מנשה, מנהיג בכיר בקהילה היהודית במצרים, דמות מרכזית בכלכלת מצרים ומהפעילים הציונים הבולטים בקרב יהודי צפון אפריקה. הברון דה מנשה רכש את הפרדס עליו ניצב הגן בשנת 1934, ותכנן להקים במקום את ביתו. עד שבנה אותו נטע בו גן גדול, אך הבית לא הוקם מעולם, והגן הפך לאחד הגנים הפרטיים הגדולים בארץ. עד שנות השישים היה הגן רכושו של ג'ורג' דה מנשה, ובבית הבודד שבו התגוררו מרים וחיים יפה. חיים יפה הקים את הגן ותחזק אותו עד למותו. בשנות השישים מכר ג'ורג' את השטח לשאול אייזנברג. משפחת אייזנברג שינתה את שם המקום ל"גן שאול". בגן כר דשא גדול, גינות קקטוסים, צמחייה טרופית וצומח ים תיכוני. עוד בגן פינות מסתור, מנהרת אבני דולומיט עליהן מטפטפים מים, המהווה בית גידול לשרכים וכן עצים ושיחים נדירים. סרט הטלוויזיה הכלה וצייד הפרפרים צולם בגן מנשה ב-1974. את הגן תכננו וביצעו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ויצחק קוטנר. כיום מתקיימים בו סיורים ופעילויות המאורגנים על ידי המוזיאון הארכאולוגי של כפר סבא.

עם הקמתן של המושבת הראשונות בארץ ישראל בסוף המאה ה-19, החלו בייסודן של תחנות הכיבוי הראשונות. בשנת 1940 הוקם בכפר סבא גדוד הכבאים הראשון, והוא הורכב ממתנדבים שבסיס פעילותם שכן ברחוב התחייה יחד עם מד"א. ביזמתו של משה דנאי, שהיה המייסד והמנהל של מד"א בכפר סבא, הוקם איגוד ערי השרון לשירותי מד"א וכיבוי אש. איגוד הערים איחד את מכבי האש ומד"א במבנה אחד (סמוך לביה"ח מאיר) ותחת הנהלה אחת. בשנת 1952 הצטרפו הג"א (התגוננות אזרחית) לשורת המתנדבים של שירותי הכיבוי. שיתוף הפעולה בין עיריות, מועצות מקומיות, מועצות אזוריות וכפרים ערבים היה ייחודי. באיגוד השתתפו 12 רשויות בשרון: כפר סבא, רעננה, רמתיים, רמות השבים, מגדיאל, המועצות האזוריות השרון התיכון והדר השרון, טייבה, טירה, קלנסווה, ג'לג'וליה ותל מונד. תחילה היה הבניין בן קומה אחת, ובעזרת תרומות מד"א בחו"ל, נבנתה עוד קומה. בשנים 1981–1982, החליטה הנהלת האיגוד העביר למחוז את האחריות על פעילות הסניף בכפר סבא. המשמעות של ההחלטה הזאת הייתה ניתוק בין 2 הפונקציות, שהביא לשינויי במעמד האיגוד. מאז 1982, האיגוד אחראי על כיבוי אש והצלה בלבד.

המבנה, המעוצב בסגנון "בית מושבה", נבנה במרכז כפר סבא בשנות השלושים של המאה העשרים על ידי דוד יצחק הומינר, על בסיס מבנה מגורים, שנבנה בעשור השני לקיומה של המושבה כפר סבא. במשך השנים נעשה בו מגוון שימושים: מגורים, מתפרה, בית מסחר לווילונות, ובשנים אחדות בית ספר. המבנה מתאפיין בגג רעפים בעל ארבעה שיפועים, מרזב פח גלוי, חיפויי טיח ופתחי אורך. מהמבנה נותרו פריטי נגרות מקומיים, אריחי רצפה מעוטרים, ציורי קיר ופרזולי מתכת. באמצע שנות השלושים התגוררו בשכירות בבית זה רבי יצחק אהרון הלוי הורוביץ, רעייתו ברכה וילדיהם. ביתם היה פתוח לכל נזקק, והם העניקו תמיכה לניצולי שואה ולתושבי המעברה ואף הלינו אותם לפי הצורך. בטרם הוקמה המדינה, התקיימה במקום פעילות מחתרתית של אנשי הלח"י והוסתר נשק. בשנת 1953 נפתח בקומת הקרקע בית עסק לוילונות בשם "ירקונה" על ידי רחל ויצחק ז'ילונקה אשר עלו ארצה מפולין בשנת 1949. עם פטירתו של יצחק ז'ילונקה, שגר עם משפחתו בקומה הראשונה, הצטרף לצוות ניהול החנות הנרי לבנטר, שנישא לבת המשפחה, סימה, ושלימים אף זכה בתעודת אמן מטעם משרד המסחר והתעשייה. הנרי התנדב בקהילה ובארגון "ליונס" והיה איש מוערך בקהילה. מאז העסק מאוד שגשג, בשנת 2015 משפחת שבת קנתה את המבנה וב-2016 הושלמה מלאכת שימור המבנה ושמו שונה ל"בית כרמלה ואברהם שבת".

חוות "משק האוצר", אשר הוקמה על ידי גואל האדמות יהושע חנקין, היא אתר המוכרז 'לשימור ברמה הלאומית' והיא מהווה עדות היסטורית חשובה ללימוד ראשית ההתיישבות היהודית בשרון.

החווה הכוללת מספר מבנים, ששימשו במשק בפרט ובענף הפרדסנות בכלל בשנות ה-30, שוכנת במזרח העיר כפר-סבא, בשטח פתוח לו חשיבות גבוהה כמקשר ושומר הרציפות של המסדרון האקולוגי הארצי.

משק האוצר הוא אתר לשימור מורשת והוא תחנה ב"שביל הראשונים" הכפר סבאי