שגרירות ישראל ביאנגון

שגרירות ישראל ביאנגון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע כללי
כתובת No.15, Khabaung St
עיר יאנגון
קואורדינטות 16°50′21″N 96°08′01″E / 16.83911°N 96.13354°E / 16.83911; 96.13354
דיפלומטיה
חלק מ יחסי ישראל–מיאנמר
שגריר רות זך
שטח האמנה מיאנמרמיאנמר מיאנמר
הפיליפיניםהפיליפינים הפיליפינים (1957–1962)
לאוסלאוס לאוס (1956–1964)
קמבודיהקמבודיה קמבודיה (1959–1966)
ציילוןציילון ציילון (1957–?)
המלדיבייםהמלדיביים המלדיביים (?)
מדינה מיוצגת ישראלישראל ישראל
https://embassies.gov.il/yangon
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שגרירות ישראל ביאנגון היא הנציגות הדיפלומטית של ישראל למיאנמר. השגרירות, שהוקמה ב-1954, היא השגרירות הישראלית הראשונה בדרום-מזרח אסיה.[1]

בנובמבר 1953 נפתחה צירות ישראל בבורמה בראשותו של דוד הכהן, שהיה לשגריר ישראל הראשון במדינה וכיהן בתפקיד עד 1955.

בנובמבר 1956 ניסו מפגינים מוסלמים פקיסטנים לתקוף את השגרירות על רקע מלחמת סיני,[2] אך נעצרו על ידי המשטרה המקומית.[3]

בדצמבר 1957 הועלה דרג הנציגות מצירות לשגרירות.[4]

בעקבות היות השגרירות משגרירויותיה הראשונות של ישראל בדרום-מזרח אסיה, השגרירות הואמנה למספר מדינות בדרום מזרח אסיה לפרקי זמן שונים: הפיליפינים (1957–1962), לאוס (1956–1964), קמבודיה (1959–1966),[5][6] ציילון (1957–?), והמלדיביים.

למרות העברת בירת מיאנמר מיאנגון לנייפידאו ב-2005, לא עברו מרבית הנציגויות הדיפלומטיות במיאנמר אליה, והשגרירות עדיין שוכנת ביאנגון.

שם תקופת כהונה הערות
דוד הכהן 1953–1955 ציר
יעקב שמעוני 1955–1957[7] ציר
דניאל קורט לוין 1957–1960 השגריר הראשון. הואמן גם לפיליפינים, לאוס, קמבודיה והמלדיביים כציר.
אלישיב בן חורין 1960–1963[8]
משולם ורון 1964–1968[9]
צבי ברוש 1968–1970[10]
אריה אילן 1970–1973
דוד מרמור 1973–1977[11]
שמואל אונת 1977–1979
קלמן ענר 1979–1983[12]
אורי נוי 1990–1993
מרדכי קרני 1993–1996
גד נתן 1996–2000
ברוך רם 2000–2001
יעקב אברהמי 2002–2004[13]
רות שץ 2004–2008[14]
ירון מאיר 2008–2012
חגי משה בהר 2012–2014
דניאל זוהר-זונשיין 2014–2018
רונן גיל-אור 2018–2021
דב שגב-שטיינברג 2022–2023
רות זך 2023-מכהנת

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שגרירות ישראל בטוקיו הוקמה ב-1952 כצירות, ורק ב-1963 הפכה לשגרירות
  2. ^ עתוני בורמה מצדיקים את פעולת ישראל, על המשמר, 12 בנובמבר 1956
  3. ^ ניסו לתקוף צירות ישראל בבורמה, הארץ, 12 בנובמבר 1956
  4. ^ צירות ישראל ובורמה הועלו לדרגת שגרירות, למרחב, 5 בדצמבר 1957
  5. ^ הוסכם על בינון יחסים דיפלומטיים עם קמבודיה, על המשמר, 20 בינואר 1959
  6. ^ רפאל בנשלום – שגריר בקמבודיה, הצופה, 19 בדצמבר 1966
  7. ^ י. שמעוני ־ ציר ישראל בבורמה, למרחב, 17 באוגוסט 1955
  8. ^ א. בן-חורין ־ שגריר ישראל בבורמה, קול העם, 17 במרץ 1960
  9. ^ מ. ירון - שגריר ישראל בבורמה, דבר, 25 במרץ 1964
  10. ^ צבי ברוש - שגריר בבורמה, על המשמר, 4 באוגוסט 1968
  11. ^ מרמור - שגריר בבורמה; אילן - בפינלנד, דבר, 8 באוגוסט 1973
  12. ^ קלמן ענר — שגריר ישראל בבורמה, מעריב, 16 ביולי 1979
  13. ^ מינויים לשירות החוץ, באתר משרד ראש הממשלה, החלטה מספר 865 של ממשלת ישראל העשרים ותשע, ‏4 בנובמבר 2001
  14. ^ מינויים לשירות החוץ, באתר משרד ראש הממשלה, החלטה מספר 1735 של ממשלת ישראל השלושים, ‏28 במרץ 2004