שדמות

שדמות היה כתב עת של התנועה הקיבוצית. עם ייסודו ב-1960 נועד לשמש ככתב עת לנושאי הדרכה. סביב כתב העת נוצר חוג רעיוני לנושאי תרבות וחברה שביקש לבחון את יחסי והחברה הקיבוצית ליהדות ולמסורת, שנקרא חוג שדמות. חברי חוג שדמות עוסקים בגיבוש זהות יהודית חילונית-סוציאליסטית ובעיצוב טקסים יהודיים במסגרת חיי הקיבוץ, בהם טקסי חגים ושבת וטקסי מעבר (כגון טקסי בר מצווה, חתונה ולוויה). מרכז חוג שדמות הוא במדרשת אורנים לחינוך.

כתב העת "שדמות" (בחמש השנים הראשונות: "שדמות למדריך") נוסד על ידי אברהם שפירא (פצ'י) באפריל 1960 כחוברת לענייני הדרכה של מחלקת הנוער של איחוד הקבוצות והקיבוצים במתכונת רבעון. שמה של החוברת המשיך את שמו של כתב העת של התנועה המאוחדת.

שפירא החל לשלב בחוברות תכנים מגוונים ובהם סיפורי חסידים, סיפורים של מרטין בובר, קטעים מכתבי הרב קוק וקטעי תפילה יחד עם כתביהם של אישים כגון א. ד. גורדון, ברל כצנלסון ויוסף חיים ברנר, שעל אף שהביעו עמדה ביקורתית עדיין קיימו שיח חי וידע עמוק במסורת ישראל. כמו כן שילב שפירא בחוברות מאמרים של הוגים פילוסופיים כהוגו ברגמן, נתן רוטנשטרייך, גרשם שלום ועקיבא ארנסט סימון. גיוון החומרים, שהיו חידוש לבני הדור השני והשלישי בתנועה הקיבוצית, קסם לרבים והחוברת נפוצה ברחבי כלל התנועה הקיבוצית. באותם ימים, "כל הגבארדיה עוד חיה ובועטת - חזן, יערי, טבנקין - כולם עוד מצליפים בכולם"^[1], ולמרות זאת כתב עת של "האיחוד" מצא את דרכו גם לצעירי הקיבוץ הארצי והקיבוץ המאוחד ויצר סביבו חבורה קטנה ומסורה של קוראים ומגיבים.

בשנת 1970 פרש שפירא מעריכת כתב העת. כתב העת הפך מגוון יותר מבחינת התכנים החברתיים והאמנותיים וקיבל קו יוני יותר ויותר.

בין השנים 1974–1987 יצאה לאור גם מהדורה באנגלית (בעריכת דוד טברסקי) ולה שתי מגמות. אחת, יצירת קשר עם גורמים שמאליים בקרב יהדות ארצות הברית ותנועת הבונים דרור שם, שהכניסו למגוון ההשפעות היהודיות גם חומרים הקשורים ליהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. השנייה, יצירת קשר בין התנועה הקיבוצית לבין סטודנטים ומתנדבים.

בשנים 1980–1994 עברה הפקת הרבעון לתק"ם ותדירותו הפכה פחות סדירה עד שנסגר למעשה במתכונתו המקורית. ב-1995 החלה מדרשת "אורנים" בהפקת "מחברת שדמות", שהיו חוברות ייעודיות לנושאים מסוימים. חלקן במתכונת "מדרש" סביב טקסט כגון "גילוי וכיסוי בלשון" של חיים נחמן ביאליק או "תמול שלשום" של שמואל יוסף עגנון.

באוקטובר 1967 יזם אברהם שפירא שורת שיחות עם צעירים שחזרו מקרבות מלחמת ששת הימים שיצאו לאור בספר רב-ההשפעה "שיח לוחמים". חלק מהשותפים ליצירת "שיח לוחמים" היו צעירים שהכיר דרך העיסוק ב"שדמות" ורבים מהם היוו את גרעינו של מה שנודע כ"חוג שדמות" או, כפי שהחוקרת אניטה שפירא כינתה, "חוג מחפשי-האלוהים בתנועה הקיבוצית". קבצים נוספים שיצאו במסגרת זו וברוח דומה הם "שנה לאחר המלחמה" (1968) ו"בין צעירים" (1969).

החוג, עד להתרכזות פעילותו ורבים מחבריו כאנשי חינוך במדרשת אורנים בראשית שנות התשעים, לא היה חוג רעיוני רשמי. הפעילויות המרכזיות של חברי החוג היו בתחום ה"אגדה", כהגדרתם, כלומר מדרשי-טקסטים מקוריים (ביחידים או בחברותא) וגילוי טקסטים יהודיים וזיקתם אל החיים הקיבוציים בארץ ישראל, אל עולם החקלאות, אל הסוציאליזם וכדומה.

הפעילות בתחום ה"הלכה" התמקדה בטקסי מעגל החיים בקיבוץ ובמיוחד טקסי בר ובת מצווה וטקסי חגים ושבתות. בשונה מוועדות התרבות של התנועות, החוג לא הפיץ משנה סדורה בנושאים אלו.

רבים מחברי החוג פעילים בתחום ההוראה והמחקר וכתבו ספרים רבים שיצאו בסדרות בסגנון "ארון הספרים היהודי" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית פועלים ועם עובד.

אין ולא הייתה לחוג אמירה מוסרית-חברתית-רוחנית-פוליטית ברורה והוא אינו מפרסם כל נייר עמדה או דעה אחידה בנושאים הנידונים בדיון ציבורי בישראל או בעולם היהודי. עם זאת, אישים בולטים המזוהים עם חוג שדמות (מוקי צור, עמוס עוז, אביעזר יערי) חותמים יחדיו על עצומות או משתתפים בארגון הפגנות וימי עיון בנושאים אלו.

צבי צמרת, שהיה מקורב לפעילות אף שלא בא מן התנועה הקיבוצית, פיתח סניפים ברוח דומה במדרשת שדה בוקר ובקריית שמונה והקים עם אברהם אינפלד את תוכנית מלי"ץ (מכונים לחינוך יהודי-ציוני) שעסקו גם בקליטת עלייה, מתוך מחויבות ליהדות התפוצות.

ב-1978 פתחו יריב בן-אהרן ומוקי צור את "הסדנה הבין-תחומית" בסמינר אפעל בה הודגש לימוד מקצועות היהדות לא כלימוד פרונטלי בלבד אלא כחוויה השתתפותית. הסמינר המשיך לאחר מכן במסגרת המכון לחינוך ציוני באורנים. בין המשתתפים הבולטים בסמינר ניתן למנות את מוטי זעירא, שי זרחי, רות קלדרון (שהקימה את בית מדרש אלול ואת מכללת עלמא, שניים מהמוסדות המרכזיים בהתחדשות היהודית החילונית). מוטי בר-אור, מבוגריה הראשונים של ישיבת הר עציון, שלמד בצפת, הציע לשלב לימודים של תלמידי ישיבה אורתודוקסים עם מנחים מהסמינר באורנים, תהליך שהבשיל לחוגים ולבתי מדרש משותפים ששיאם בארגונים כגון "קולות", בית מדרש "אלול" ועוד.

לאחר רצח יצחק רבין הוקם ארגון בינ"ה הממשיך אף הוא חלק מהכיוונים של חוג שדמות.

הביקורת על החוג ודרכו הגיעה ומגיעה גם מגורמים אורתודוקסיים שמרניים, וגם מגורמים חילוניים אתאיסטיים. בראשיתו סלדו ממנו כמה מהאבות המייסדים של הציונות הסוציאליסטית החלוצית מתוך מה שנראה כמהלך ריאקציונרי של חזרה בתשובה, זניחת ערכי ההומניזם, אחוות העמים מחד ושל ערכי החירות והליברליזם מאידך. היו שראו בעיסוק האובססיבי והאינדיבידואלי בתרבות וביהדות פירור היסודות השיתופיים המלכדים של החברה הקיבוצית העובדת. כן התקוממו המבקרים על מתן קדימות לערכים קדומים על פני ערכי הקידמה והמדע, שעמדו אף הם ביסוד התנועה הקיבוצית. גם מה שנראה כהתבססות על תפילה ועל פניה לאלוהים בא בסתירה לאמונה במרכזיותו של האדם ובכוחו לפעול בלי הסתייעות בכוחות עליונים.

מאידך, הוטחה ביקורת על כך שהחוג לא יצר יצירה קוהרנטית שלמה. הוא לא יצר תוכנית לימודים ולא ספרות קאנונית (בניגוד לספרים מחקריים ופופולריים רבים), הוא לא יצר, כפי שציפו חלק ממנו, "זרם יהודי-קיבוצי" חדש משמעותי. כמו כן לא זכה החוג לתרגם את רעיונותיו לעשייה פוליטית או חברתית נרחבת.

ביקורת מוטחת בחוג גם משום שהוא עומד ביסוד הטשטוש בין דתיות לחילוניות בחברה הישראלית, טשטוש מולו מתעצמת, לדברי המבקרים^[2], תנועת היהדות החרדית וש"ס כאלטרנטיבות נהירות המספקות תשובות ברורות.

• גד אופז, זיקת הקיבוץ למקורות היהדות במחשבת "חוג שדמות", עבודה דוקטור, אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ו-1986.
• מענית הלב - מנחת דברים למוקי צור, הוצאת הקיבוץ המאוחד ובינה. ספר יובל בו כונסו מאמרי עיון, מחקרים, מסות ודברי ספרות לכבוד מוקי צור.
• אברהם שפירא, חוגים לדיון ושיח ביצירות ספרות, האוניברסיטה העברית בירושלים – מרכז בובר לחינוך מבוגרים, 1973.

• פרסומי שדמות בהוצאת מכללת אורנים
• שדמות, באתר תנועת העבודה הישראלית
• בארי צימרמן, אורית פראג, "הם הלכו בשדמות", הדף הירוק, 15.7.2010
• איתן קליש, הרב נרדי גרין, תגובות ל"הם הלכו בשדות"
• נעמה אזולאי (סיכום הרצאה בסוכנות היהודית, 2006), התחדשות יהודית במרחב החילוני בישראל
• יזהר טל, תורת אי האלימות בראי המסורת היהודית - מאמר לדוגמה מתוך גיליון ס"ב (חורף תשל"ז)
• ארנון לפיד, שיח האמת והשקר (פסקת "המסע המתמשך של "שדמות""), אתר הקיבוצים