שושלת רומנוב

שושלת רומנוב
**Романовы**
מדינה	רוסיה הצארית, האימפריה הרוסית
בית האב	בית הולשטיין-גוטורפ (מהמאה ה-18)
תארים	הצאר של כל רוסיה (1613-1721) ; קיסר רוסיה
מייסד	מיכאיל הראשון, צאר רוסיה
השליט האחרון	יליזבטה פטרובנה ; ניקולאי השני
ראש הבית הנוכחי	מריה ולדימירובנה
תקופת השושלת	21 בפברואר 1613 – 1917 (כ־303 שנים)
ענפים	ראש שושלת רומנוב

המונח "רומנוב" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו רומנוב (פירושונים).

בית רומנוב (ברוסית: Рома́новы) היא שושלת הצארים השנייה והאחרונה ששלטה באימפריה הרוסית שלטון אבסולוטי בין השנים 1613 ל-1762 באופן ישיר, ומ-1762 עד 1917 באמצעות שושלת הולשטיין-גוטורפ-רומנוב, שראתה עצמה כהמשך בית רומנוב.

הרומנובים זכו לגדולה כבויארים (אצולה פאודלית) של הדוכסות הגדולה של מוסקבה ואחר כך תחת שלטון הצארים של רוסיה בשושלת רוריק, שנכחדה עם מותו של הצאר פיודור הראשון בשנת 1598. לאחר קרבות ירושה בתקופת הצרות נבחר ב-21 בפברואר 1613 מיכאל רומנוב בן ה-16, לצאר של רוסיה על ידי הפרלמנט (Zemsky Sobor), ובכך נוסד בית רומנוב (Romanovs) כשושלת הצארים השנייה של רוסיה. נכדו של מיכאל, פיוטר הגדול, העביר את הבירה של רוסיה תחת רומנוב לסנקט-פטרבורג והקים את האימפריה הרוסית בשנת 1721 והפך את המדינה למעצמה גדולה באמצעות סדרה של מלחמות ורפורמות. שלטון צאצאיו הישירים של בית רומנוב הסתיים בשנת 1762, כאשר הצארית יליזבטה, קיסרית רוסיה נפטרה. יורשה, פיוטר השלישי, היה מבית הולשטיין-גוטורפ, שלוחה של בית אולדנבורג הגרמני ששלט בדנמרק, ולכן צאצאיה של יליזבטה נקראים לפעמים "הולשטיין-גוטורפ-רומנוב". עם התפטרותו של הצאר ניקולאי השני ב-15 במרץ 1917 בעקבות מהפכת פברואר הסתיימו 304 שנים של שלטון רומנוב. ב-1918 הוצאו להורג הצאר ומשפחתו על ידי הבולשביקים, ו-47 ניצולי בית רומנוב הוגלו לחו"ל.

מוצא ועלייה לשלטון

מוצאה של שושלת רומנוב, ושל לפחות עוד עשרים משפחות אצולה רוסיות אחרות, היה הבויאר אנדריי קובילה שחי באמצע המאה ה-14. מעמדה של השושלת עלה בזכות צאצאיתו של קובילה, אנסטסיה רומנובה, שחיה באמצע המאה ה-16 ונישאה לצאר איוואן הרביעי משושלת רוריק. שם אביה של אנסטסיה היה רומן, ומכאן נגזר שמה של השושלת. אנסטסיה הייתה הקיסרית הראשונה של רוסיה, ומותה המוקדם בשנת 1560 שינה את מזגו של איוואן, שהאמין כי הבויארים הרעילו אותה. פיודור, בנם של איוואן ואנסטסיה, שירש את מקומו של אביו, היה השליט הרוסי האחרון משושלת רוריק לאחר 700 שנות שלטון. את כתרו ירש גיסו, בוריס גודונוב, שכדי להרחיק מהשלטון את בני משפחת רומנוב הגלה אותם לקצוות המדינה.

מזלה של שושלת רומנוב חזר שוב בתקופת הצרות, לאחר פרק זמן בו שלטו בוריס גודונוב, דמיטרי הכוזב הראשון ווסילי שויסקי, כשבשנת 1613 נבחר לכתר הנער מיכאל הראשון (1596-1645), מייסד בית רומנוב (שהיה אחיינה מדרגה שנייה של הקיסרית אנסטסיה רומנובה). מיכאל רומנוב עלה לשלטון ברוסיה בזמן תקופה של תוהו ובוהו בממלכה הקפואה רחבת הידיים (שנים מעטות קודם הפולנים שלטו במוסקבה ורק התקוממות רוסית עממית שמרה על עצמאות הממלכה), הוא ייצב את הממלכה ויצר שושלת יציבה ששלטה במשך כ-300 שנה על אימפריה רחבת ידיים.

משבר ירושה

הצאר פיוטר הגדול הפך את רוסיה למעצמה אירופאית מדרגה ראשונה, שיכלה להתמודד צבאית במלחמה הצפונית הגדולה. החל מאותה תקופה רוסיה החלה בשורה של מערכות צבאיות שהביאו אותה לשלוט על שישית מיבשת כדור הארץ. לאחר מותו של פיוטר עברה המדינה תקופה של משבר ירושה, שכן בנו היחיד ויורש העצר של הצאר, אלכסיי, הוצא להורג באשמת בגידה במדינה. לאחר מות בנו של אלכסיי, הצאר פיוטר השני, בשנת 1730 נכחד בעצם הענף הגברי של שושלת רומנוב. נשות השושלת היחידות שנותרו היו דודותיו של פיוטר השני, הקיסרית אנה והקיסרית יליזבטה, ששלטה במדינה בהצלחה עד מותה בשנת 1762. משום שגם אנה וגם יליזבטה לא ילדו יורשים זכרים יורש העצר היה צריך להיבחר בין שני נסיכים: איוואן השישי, אחיינה מדרגה שנייה של אנה אותו אימצה כשהיה תינוק, או קארל פטר, דוכס הולשטיין-גוטורפ, אחיינה של יליזבטה, שהיה גם באותה התקופה יורש העצר לכס המלוכה השוודי. יליזבטה העדיפה את אחיינה, וקארל פטר הוכתר לאחר מותה כצאר פיוטר השלישי, הצאר הרוסי הראשון לשושלת הולשטיין-גוטורפ-רומנוב.

שושלת הולשטיין-גוטורפ-רומנוב

על אף שפיוטר השלישי לא השתייך ישירות לשושלת רומנוב, הוא שמר על השם והדגיש את מוצאו מפיוטר הגדול. בנו של פיוטר השלישי, הקיסר פאבל הראשון, היה גאה במיוחד בהיותו נינו של הצאר הרוסי הגדול, על אף שאמו הגרמנייה, יקטרינה השנייה, רמזה בזיכרונותיה כי הוא בכלל היה בנו של מאהבה, הרוזן סלטיקוב. פאבל, שהיה מודע לסכנת היווצרות מלחמות ירושה, חוקק חוקים חדשים וקפדניים במיוחד לשושלת רומנוב, שקבעו בין השאר את חוקי הירושה המדויקים, וכן קבעו כי כל הקיסרים ונשותיהם חייבים להשתייך לדת האורתודוקסית. בנו של פאבל, אלכסנדר הראשון, הוסיף לחוקים אלו וקבע כי חברי משפחת המלוכה הרוסית חייבים להינשא בהתאם למעמדם, כלומר לחברי משפחות מלוכה אחרות.

בסך הכל שלטו ברוסיה שישה קיסרים משושלת הולשטיין-גוטורפ-רומנוב: פאבל הראשון, אלכסנדר הראשון, ניקולאי הראשון, אלכסנדר השני, אלכסנדר השלישי וניקולאי השני. כולם נישאו לנסיכות גרמניות, חוץ מאלכסנדר השלישי, שנישא לנסיכה דנית. מצב זה גרם לבעיה במהלך מלחמת העולם הראשונה, אז האמין הציבור הרוסי שהקיסרית, אלכסנדרה פיודורובנה, תמכה בצד הגרמני.

בשנת 1917 גרמה מהפכת פברואר לניקולאי השני לוותר על כס המלוכה לטובת אחיו מיכאיל, שסירב לקבל על עצמו את התפקיד ובכך סיים את שלטון שושלת רומנוב, שנמשך יותר מ-300 שנים. בעוד חלק מחברי השושלת הצליחו לברוח מהמדינה לאחר תחילת המהפכה, רבים מהם נשארו ברוסיה. ניקולאי השני, רעייתו אלכסנדרה וחמשת ילדיהם נרצחו על ידי מהפכנים בולשביקים. בשנת 1991 נמצאו והוצאו מקברם גופותיהם של הקיסר והקיסרית לשעבר, יחד עם גופותיהם של שלושה מילדיהם. מכיוון ששתי גופות היו חסרות, רבים מאמינים כי שניים מילדי הקיסר הצליחו להימלט מהרוצחים, על אף שעד היום ישנה מחלוקת באשר לזהותם של שני הילדים שגופותיהם לא נמצאו. בשנת 1998 נקברו הגופות בקתדרלת פיוטר ופאבל שבסנקט פטרבורג, שם קבורים רבים מבני שושלת רומנוב. בשנת 2007 התגלו שרידיהן של שתי גופות סמוך למקום הימצאותן של גופותיהם של שאר בני משפחת רומנוב, ולאחר בדיקות דנ"א מעמיקות, התגלה כי הגופות שנמצאו הן גופותיהם שני הילדים החסרים.