שלום הדאיה

	ערך שניתן לשפר את מקורותיו
	בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אין לבלבל ערך זה, העוסק בנכדו, שנפטר ב-1944, עם הערך "שלום מרדכי חיים הדאיה", העוסק במקובל שנפטר ב-2010.

שלום הדאיה

לידה	1864 ה'תרכ"ד
פטירה	29 בנובמבר 1944 (בגיל 80 בערך) י"ג בכסלו ה'תש"ה ירושלים
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מקום פעילות	סוריה וירושלים
תקופת הפעילות	?–1945
השתייכות	ישיבת המקובלים בית אל
תחומי עיסוק	רבנות, דיינות וקבלה
תפקידים נוספים	ראש אב"ד לעדת הספרדים בירושלים
רבותיו	רבי ששון בכר משה רבי משה סוויד, רבי בכור מזרחי, רבי יעקב אלפייה
תלמידיו	הרב עובדיה הדאיה, הרב מתתיה דוויס ועוד.
חיבוריו	"שלום לעם", "שו"ת ודובר שלום", "החיים והשלום"
צאצאים	עובדיה הדאיה

הרב שלום הדאיה (ה'תרכ"ד, 1864 - י"ג בכסלו ה'תש"ה, 29 בנובמבר 1944) היה אב בית הדין לעדת הספרדים בירושלים, וראש ישיבת המקובלים בית אל ומגדולי חכמי ארם צובא וירושלים.

נולד בארם צובא שבסוריה בשנת 1864 (ה'תרכ"ד) לרב משה חיים וסבתיה הדאיה. בהיותו כבן 3 התייתם מאביו, ואמו וסבתו גידלו אותו. בצעירותו למד אצל הרב משה סוויד, הרב יצחק בכור מזרחי - אב בית הדין בארם צובא והרב רפאל יעקב חיים ישראל אלפייה. בהיותו כבן 20 בשנת 1884 (ה'תרמ״ד) נשא לאישה את שרה, בתו של הרב יצחק לבטון, נכדו של רבי חיים מרדכי לבטון.

כבר בהיותו כבן 18, היה בקשרי מכתבים עם רבנים ופוסקי דורו כהרב אליהו חמווי והרב ישעיה דיין, אב בית הדין בארם צובא. כן היה מקורב לחכם באשי הרב שלמה צפדיה והרב שאול סתהון.

בשנת 1887 (ה'תרמ"ז) ביקר בארץ ישראל והיה אורחו של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר בביתו.

עם שובו לארם צובא בשנת 1890 (ה'תרנ"א) חלה והתעוור כמעט לגמרי, ונאלץ ללמוד תורה מזכרונו. לאחר התדרדרות מצבו, בהמלצת מכריו נסע לניתוח בנא אמון שבמצרים יחד עם הרב משה עזרא מזרחי (שנסע לטובת שליחות מטעם הקהילה בארם צובא). שם נותח על ידי רופא מפורסם, וראייתו הוחזרה לו חלקית. באותה תקופה שקד על חיבורו "שלום לעם", שדן בחשיבות לימוד התורה, הצדקה וגודל חשיבותם של התומכים בתלמידי חכמים. בחיבורו העיד על עצמו כי התקשה בכתיבת הספר בעקבות עיוורונו החלקי. חיבורו זה היה חלק ממהלך שלם לשינוי פני הקהילה היהודית בארם צובא, בעזרת תקנות וסדרים חדשים לטובת הקהילה והעניים שבה.

ניהל חילופי מכתבים עם הרב חיים רחמים יוסף פרנקו - רבה הספרדי של חברון, הרב חביב חיים דוד סתהון מטבריה והראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר.

בין השנים 1895–1897 (ה'תרנ"ו - ה'תרנ"ח) פרסם בירחון המאסף שבעריכת הרב בן ציון אברהם קואינקה את חידושיו, וכן קונטרס "שאלת שלום" במסגרתו הציג לחכמי תקופתו שאלות בנושאים שונים. בין השנים 1898–1899 (ה'תרנ"ט - ה'תר"ס) פרסם את חידושיו בירחון התורני תורה מציון.

בחודש אוגוסט 1898 (אלול ה'תרנ"ח) עלה לירושלים יחד עם חמיו הרב יצחק לבטון ומשפחתו, והתגורר בשכונת הבוכרים ולאחר מכן בשכונת אהל משה. בסביבות שנת 1925 (ה'תרפ"ו), שימש לפרקים כדיין ומורה צדק בבית הדין של יוצאי ארם צובא בשכונת הבוכרים. בשנת 1904 (תרס"ד) התמנה לדיין ומורה צדק בבית הדין לעדת הספרדים בירושלים, ובשנת ה'תר"ץ (1930) נתמנה לראש אב בית הדין של קהילות הספרדים בירושלים. כיהן בתפקיד זה עד פטירתו.

נחשב לאחד מגדולי המקובלים שבירושלים. למד בחבורת מקובלים בבית המדרש של ישיבת המקובלים בית אל, שם הסתופף בצילם של המקובל הרב ששון בכ"ר משה פרסיאדו והמקובל הרב מסעוד הכהן אלחדד. עם פטירת הרב מסעוד אלחדד בשנת 1926 (ה'תרפ"ז), מונה הרב שלום לראש ישיבת המקובלים בית אל וראש המכוונים. לקראת סוף ימיו, כשהיה זקן המקובלים, העביר אל הרב אלחנן וסרמן את כתביו בתורת הקבלה בעילום שם, כדי שזה האחרון יעיין ויתן את ביקורתו. לבסוף נודע לרב וסרמן אודות השולח, והחל משנת 1935 (ה'תרצ"ו) ניהלו ביניהם חילופי מכתבים בענייני קבלה.

נודע גם בדרשותיו המשפיעות על הציבור. דרשותיו הארוכות קובצו בספרו "החיים והשלום" ובספרו "שה לבית אבות". כן פעל להדפסתם והוצאתם לאור של כתבי יד עתיקים של רבני ארם צובא בעיקר: "כיסא שלמה", "דגל מחנה אפרים", "רועי ישראל" ו"קול גדול". את ספרים אלו הוא הגיה וסידר בעצמו, ואף הוסיף עליהם הקדמה ומבוא, ובחלקם אף חידושיו ותשובותיו.

כפי שהעיד על עצמו, סבל רוב חייו ממחלות וייסורים שונים, ובעיקר מעיניו. מספר חודשים לפני שהלך לעולמו התדרדר מצבו הגופני, עד ליום פטירתו, 29 בנובמבר 1944 (י"ג בכסלו ה'תש"ה).

לאחר פטירתו מונה בנו חכם עובדיה הדאיה לראש ישיבת המקובלים בית אל.

הרב הדאיה נהג לחתום את כתביו במילים "עבד אל ואחד" (עבד לאל אחד).

• ש"ה לבית אבות, פירוש לפרקי אבות
• שלום לעם- דרושים למעלת הצדקה ומידת הרחמנות, נדפס בארם צובא בשנת תרנ"ו, 1893.
• ודובר שלום - שו"ת על ארבעת חלקי הטור, נדפס בירושלים בשנת תרפ"ד, 1924.
• החיים והשלום - 33 דרושים על עינינים שונים, נדפס בירושלים בשנת תרפ"ו, 1926.
• מאמרים בקובץ "תורה מציון": שנה ד', חוברת נ': סימן י' וסימן ט"ו. חוברת ה' סימן כ"ה. שנה ה' חוברת ד' סימן י"ג.

• הבכור, הרב יצחק הדאיה, דרשן ומקובל. בנו, הרב משה הדאיה, הוא רבה של אילת.
• השני, הרב עובדיה הדאיה, כיהן כראש ישיבת המקובלים בית אל וכחבר בית הדין הרבני הגדול, ומחבר ספרים פורה.
• השלישי, הרב משה הדאיה.
• הרביעי, הרב עזרא הדאיה^[1], ר"מ בישיבות פורת יוסף ושערי ציון, לימים אב בית הדין הרבני בחיפה.
• אחיו, חכם עזרא הדאיה. מרבני ארם צובא. בסוף ימיו בירושלים. נפטר ביום ט"ו אלול תרצ"ז.

• הרבנית מזל נישאה לרב יעקב קצין, מייסד ישיבת המקובלים "גן הלבנון".
• הרבנית רינה (ריינה) נישאה לרב משה עזרא מזרחי, אב בית דין ורבה הראשי של חלב.

נכדיו הם הרב שלום מרדכי הדאיה, שכיהן כראש ישיבת המקובלים בית אל^[2], הרב שלום מזרחי חבר בית הדין הרבני הגדול והרב שאול קצין, רב קהילת "שערי ציון" בניו יורק.

• הרב יהודה הכהן שאקו - ראב"ד לעדת הספרדים בירושלים
• הרב אברהם פטאל - חותנו של הרב עובדיה יוסף
• הרב ניסים לופס
• הרב מרדכי שרעבי
• הרב מתתיה דוויס
• הרב שלום יצחק מזרחי

אבינועם קאהן, מרנן - חייהם ופועלם של שישה אדירי תורה מחכמי הספרדים, בהוצאת מכון בני יששכר, ירושלים תשע"ה (עמ' 121 - 197)

• תולדותיו בתחילת שני חלקי "נחלת עזרא" שחיבר בנו הרב עזרא (הדברים הם מהנכד ובן המחבר): בחלק א', בחלק ב'
• שלום הדאיה, באתר "החכם היומי"
• שלום בן משה חיים הדאיה (1862-1944), דף שער בספרייה הלאומית

תקופת חייו של הרב שלום הדאיה על ציר הזמן