שלום רצבי

שלום רצבי

לידה	1951 (בן 73 בערך) קריית אתא, ישראל
ענף מדעי	היסטוריה של עם ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה הפתוחה אוניברסיטת בר-אילן אוניברסיטת תל אביב
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב

שלום רצבי (נולד ב-1951) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב ומשורר.

שלום רצבי נולד בקריית אתא ולמד בישיבות בירושלים. הוא נצר מצד אימו למשפחת רבנים ראשיים ממרוקו, הידועה עוד מגירוש ספרד, שרבים מהם השאירו ספרי שו"ת וקבלה. אביו נולד למשפחה שעלתה מתימן בעליית אעלה בתמ"ר בשנת 1881, לפני שהחלה העלייה הראשונה. שלום רצבי למד מתמטיקה באוניברסיטת לונדון והפסיק את לימודיו במלחמת יום הכיפורים, שלאחריה החל לעסוק בשירה, בביקורת ספרותית ובעריכה, פרסם שמונה ספרי שירה. בוגר תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה במדעי הרוח, עם התמקדות בהיסטוריה. עשה השלמות לתואר שני בתלמוד באוניברסיטת בר-אילן ותואר שני באוניברסיטת תל אביב. נושא עבודת המאסטר, שהוגשה ב-1988, היה "אידאולוגיה ומציאות בתנועה הקונסרבטיבית, 1915-1886", בהנחייתו של אריה גרטנר. בשנת 1995 סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית אניטה שפירא בהיסטוריה ואברהם שפירא במחשבת ישראל. נושא הדוקטורט היה: "אישי מרכז אירופה ב"ברית שלום" – אידאולוגיה במבחני מציאות 1948-1925". הדוקטורט נסב על היסטוריה אינטלקטואלית והוא עסק בחוג הרדיקלי של ברית שלום, לא מבחינה פוליטית, אלא מבחינה אידאית, זאת מתוך ניסיון לתפוש את העמדות הפוליטיות שלהם כחלק קוהרנטי מתפישת היהדות שלהם, שרצבי זיהה בציונותם ציונות אנרכיסטית. אחת מהנחות היסוד של רצבי הייתה שאת תפיסת עולמם היהודית והציונית כאחת יש לבחון קודם מהפרספקטיבה של התרבות הגרמנית של עידן שלהי המאה שבמסגרתה עוצב עולמם הרוחני והפוליטי. הדוקטורט יצא כספר בשנת 2002 בהוצאת בריל בליידן.

שלום רצבי החל ללמד באוניברסיטת תל אביב מאז 1993. היה חבר אגודת הסופרים העבריים, כשהיה פילוג עבר לאיגוד הסופרים – שמקבל סופרים יהודים וערבים שעובדים בישראל וכותבים בכל השפות. היה עורך של כתב העת פעמים, עורך של כתב העת ישראל, הציונות ו'ישראל', חבר בוועדה המדעית של יד יצחק בן-צבי. עורך את אחד מכרכי כל כתבי מרטין בובר המהדורה המקיפה העתידה לראות בגרמניה. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים ובהם פרס ראש הממשלה^{[דרוש מקור]} וכן פרס הנשיא יחד עם המלחין דובי זלצר על היצירה 'קינה ליצחק'. כתב שירה, ביקורת ספרותית ומסות במעריב, הארץ, ובכתבי העת מאזנים, עתון 77, דחק - כתב עת לספרות טובה, פסיפס, ממד ועוד.

בשירתו ובביקורתו הספרותית עוסק שלום רצבי באותם נושאים כמו במחקרו, קרי היהדות והתמורות שלה בעיקר כדת. פרופסור חנה יעוז-קסט כתבה עליו כי יש לו תפישה רליגיוזית מעין "אני אתה" נוסח מרטין בובר, אותה הוא מעגן בשיריו וסבורה כי הוא יחיד במינו בכך בשירה העברית. ^[1]

רצבי כתב את הליברית לרקויאם של יצחק רבין, אותו הלחין דובי זלצר. היצירה נוגנה בניו יורק ולאחר מכן ניגנה התזמורת הסימפונית ירושלים בניצוחו של ליאון בוטשטיין ביום השנה העשירי להירצחו של יצחק רבין. זהו טקסט קלאסי של רקויאם, את הטקסטים לרקויאם לקח רצבי מהמקורות, החל משירת ימי הביניים, עבור בברנר, וכלה בשירה המודרנית. על ידי עריכה ושירה של הטקסט יצר כשירה המקיימת דו-שיח מתמיד. ^[2] יצירה זו פורסמה כשהיא מלווה בפרשנותה של רחל צדקה. בפרשנותה היא מאירה וחושפת את המקורות שבהם רצבי עשה שימוש ומנסה להציג את דרך העיצוב והעיבוד שלו. ^[3]

במחקריו מנסה רצבי לחבוק את היהדות על כל גווניה. הוא מנסה לחקור את הזיקה שבין רעיון לבין מציאות, מה קורה לרעיון בהשתלשלות ההיסטורית שלו, ועד כמה הרעיון הושפע מן האנשים, הזמן והמקום ועד כמה השפיע עליהם. חוקר את התפתחות ההלכה, אידאולוגיה של תנועות וזרמים בציונות והיהדות מהעת החדשה מוקדמת ועד ימינו.

בין ציונות ליהדות ("Between Zionism and Judaism") הוא ספרו של שלום רצבי משנת 2002, הבנוי על יסוד עבודת הדוקטורט שלו. התזה המרכזית שלו היא שלא ניתן להבין את החוג הרדיקלי של ברית שלום, בלי להבין את התרבות הגרמנית. זאת מכיוון ששיבתם ליהדות נעשתה דרך התפישות שהעמידה לרשותם התרבות הגרמנית. הביטוי המודרני שלהם בעת החדשה הוא הציונות. הם גורסים כי הציונות היא ביטוי של היהדות שלהם, אולם הציונות היא תיאו-פוליטית.

ספרו של רצבי שראה אור ב-2002, עוסק בתאולוגיה של יהדות ארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה. טענתו המרכזית היא שאחת המטרות שלה היא לעשות את היהדות לספיריטואלית ביותר ועל ידי כך להפוך אותה לדת במובן הטהור של המילה, באופן שבמרכז שלה עומד האינדיבידואל ולא הלאום או הארץ. מבחינה זו היא דווקא ביטוי להתבוללות היהודית שמגדירה את הזהות היהודית לא על פי אתניות או הלאומיות, אלא באמצעות שפת האמונה.

ספר שכתב שלום רצבי בצוותא עם פרופסור שולמית ולר מאוניברסיטת חיפה ונושאו שיחות חולין ארצישראליות בתלמוד הבבלי. הספר עוסק בשיחות שהמקור שלהן הוא ארצישראלי, הוא בודק את מיקום השיחות בתוך הסוגיה הבבלית, בודק את הזיקה של הסיפור אל ההלכה או הסוגיה שבה הוא משובץ. הנחת הספר היא שהסיפור בא לשרת את המגמה הדתית מוסרית או את ההלכה. באופן זה מתרחש תהליך ייחודי שלפעמים המגמות האמיתיות של הסוגיה או של העורך מתגלים דווקא באמצעות הסיפור.

ספרו של רצבי ראה אור בשנת 2011 בהוצאת עם עובד, עוסק במרטין בובר ובא.ד. גורדון. ההנחה המרכזית של הספר הזה היא שהציונות של בובר היא תאוריה תיאו-פוליטית שבמרכזה עומדת התייצבות מול האלוהים. המשמעות של ההתיצבות הזאת היא שהמעשה הפוליטי, כמו כל מעשה דתי, חייב באחריות לפני האלוהים ולכן אין למדר את החיים לתחומים של פוליטיקה, מוסר וחברה, לתחומים שבהם חלה האתיקה ולתחומים שבהם לא חלה האתיקה.

בניגוד לתפישות הטוענות שלבובר הייתה לאומיות אורגנית, הטענה שבבסיס הספר היא שבעוד שא.ד. גורדון תפס את הציונות והלאומיות היהודית כלאומיות אורגנית, ולפיכך ראה בעם היהודי עם ככל העמים, הרי שבובר ראה בעם היהודי עם שנוצר לא על בסיס אורגני, אלא על בסיס של ברית משולשת בין אלוהים, ארץ ועם. משום כך ההוויה היהודית אינה לאומית והעם היהודי הוא גם כנסייה וגם לאום.

במאמרו זה ^[4] מנסה שלום רצבי לעמוד על ההיבטים המשמעותיים בין אורתודוקסיה אשכנזית, לבין הפסיקה הספרדית. זאת הוא עושה על ידי העמדתם על קו הרצף בין התפישה של החתם סופר שהחדש אסור מן התורה, לבין התפישה המסורתית, ששמרה על איזון בין ההלכה כנתונה למשה מסיני, לצורך בשכלולה של ההלכה על מנת לכבוש את המציאות.

• פחד ואת: שירים (תל אביב: טרקלין, תשל"ה 1975)
• קרוצי חמר: שירים (תל אביב: עקד, תשל"ו 1976)
• ארבעה משוררים, אנתולוגיה - הוצאת עקד, 1977.
• באשר אני עומד: שירים (תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ט 1979)
• טורף פרחים: שירים (תל אביב: עקד, 1980)
• בפינה שאני: שירים (תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב 1982)
• חלל נקי (תל אביב: עקד, תשמ"ב 1982)
• הברה וחול: שירים (תל אביב: עקד, תשמ"ז 1987)
• מיחל לו (תל אביב: עקד, תשנ"א 1991)
• גם הים לא כמוני (ירושלים, כרמל, תשס"ט 2009)
• חדש מפני ישן (דחק לספרות טובה, תל אביב 2015)
• ֿשמש טרופת עצמה - שירים 2020-2015 (כרמל, תשפ״א)
• משם והלאה: שירים 2024-1975 (עריכה ומבוא: עופר חן), (עיתון 77, תשפ"ד)

• סוגיות בעולמו של יצחק מאור (קיבוץ דליה: מערכת, 1997)
• בין גורל לייעוד: השיח התאולוגי היהודי בארצות הברית (תל אביב: עם עובד, תשס"ג 2003)
• Between Judaism and Zionism, Leiden: Brill, 2002
• (יחד עם שולמית ולר) שיחות חולין בתלמוד הבבלי, תל אביב: עם עובד, 2007.
• אנרכיזם ב"ציון" בין מרטין בובר לאהרן דוד גורדון, תל אביב: עם עובד, 2011.
• "'שתי דרכי אמונה' - תרומתו ומקומו במפעלו ההגותי של מרטין בובר", חידושים בחקר תולדות יהודי גרמניה ומרכז אירופה, גיליון 2, 17, מכון ליאו בק, תשע"ה.

• שירת שלום רצבי: מונוגרפיה קטנה: שיחה, מאמרים, מבחר שירים (תל אביב: עקד, 1999).
• יערה בן-דוד, "רואה ממנו והלאה: שלום רצבי, "הברה וחול" ו"מייחל לו", אהבה ממבט שני (תשנז) 185-189.
• עמוס לויתן, "עמוק מני ים", על גם הים לא כמוני, עיתון 77, גיליון 346-7.
• בני ציפר, "קינה על קוצר היד לכתוב קינה", הארץ 05.10.2021.
• עופר חן, 'בעודו חותר בקיר, בעלטה: על לשון השירה של שלום רצבי', עיתון 77: ירחון לספרות ולתרבות, גיליון 433 (אוקטובר-נובמבר 2023), עמ' 26-24.
• עופר חן, 'מוטיב הצבע הלבן בשירת שלום רצבי', עמדה: ביטאון לספרות, גיליון 51 (חורף 2023), עמ' 178-174.
• עופר חן, 'בין פרטי, חברתי ולאומי: הערות לשירתו של שלום רצבי', יקום תרבות: הזירה המקוונת לתרבות עברית, 23.6.2024.
• עופר חן, 'שלום רצבי - השירה כפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית', עמדה: ביטאון לספרות, גיליון 53 (קיץ 2024), עמ' 315-304.

מדיה וקבצים בנושא שלום רצבי בוויקישיתוף

• שלום רצבי, דף שער בספרייה הלאומית
• שלום רצבי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

• שלום רצבי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• שלום רצבי, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• שלום רצבי, ‏ציונות יהדות וארץ ישראל בהגותו של הראשון לציון הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, פעמים 73, סתיו תשנ"ח, עמ' 83-60
• שירה אינה מה שהמשורר כותב – אלא מה שהוא חי, שלום רצבי, עתון 77, גיליון 317, ינואר 2007
• המקום בתוכי חלל נקי, שלום רצבי
• שלום רצבי, שירים(הקישור אינו פעיל) איגוד הסופרים בישראל
• שירים, שלום רצבי
• שלום רצבי, שני קטעים, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2006
• שלום רצבי, לאמי ז'אנט צאבח ז"ל, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007
• שלום רצבי, להמשיך את שהיה אי אפשר, באתר הארץ, 27 במאי 2011
• שלום רצבי, להתמקם בתוך לשון האדם, להתכסות במלותיו, באתר הארץ, 5 בינואר 2007
• שלום רצבי, קרוב לאלפיים חמש מאות שנה אחרי קהלת, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2010
• שלום רצבי, הרי הם בסופו של חשבון אתה, באתר הארץ, 25 בפברואר 2011
• חננאל מאק, ציתות לשיחות בנות אלפיים, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2008
• רשימת המאמרים של שלום רצבי באתר רמב"י
• שלום רצבי ההיסטוריה של הלכות נישואים (אורכב 06.10.2013 בארכיון Wayback Machine)
• שלום רצבי, שיר: לֹא אִישׁ וְלֹא אֱלֹהִים, באתר הארץ, 13 באפריל 2023

ראיונות והרצאות וידאו

• שלום רצבי הרעיון הדו-לאומי: בין בובר והאיחוד לבין חנה ארנדט, הרצאת וידאו בערוץ אוניברסיטת תל אביב ביו טיוב
• סוציאליזם דתי והומניזם מקראי כמקור לשלילת המדינה, הרצאת וידאו בערוץ אוניברסיטת תל אביב ביו טיוב
• שלום רצבי, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
• 'בתוכֵכִי ירושלם' - השפעת שלום על זרמים בחברה הישראלית 3, בערוץ הספרייה הלאומית ביו טיוב