שמואל דוד אונגר

הרב שמואל דוד אונגר

לידה	23 בנובמבר 1886 ה'תרמ"ו פיישטיאני
נרצח	21 בפברואר 1945 (בגיל 58) ט' באדר ה'תש"ה
תקופת הפעילות	? – 21 בפברואר 1945
השתייכות	רבני סלובקיה, רבני הונגריה
תחומי עיסוק	תורה, אגדה, הלכה, תלמוד
תפקידים נוספים	ראש ישיבה
רבותיו	דודו הרב נוח ברוך פישר
תלמידיו	חתנו הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל
חיבוריו	"נאות דשא".

הרב שמואל דוד הלוי אונגר (ה'תרמ"ו, 1886 – ט' באדר ה'תש"ה, 1945) היה ראש ישיבה ורב העיר נייטרה בסלובקיה. ממנהיגי יהדות סלובקיה. היה רבו וחותנו של הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל. ישיבתו בנייטרה הייתה הישיבה האחרונה באירופה הכבושה שהמשיכה לתפקד בתקופת מלחמת העולם השנייה. הרב אונגר נפטר מרעב ומחולשה בעודו מסתתר מהנאצים ביער קאלישטי (Calisch) בתחילת 1945.

נולד בשנת ה'תרמ"ו (1886) בפישטני בסלובקיה לרב יוסף משה אונגר. בגיל צעיר התייתם מאביו. למד בעירו בישיבת דודו, הרב נוח ברוך פישר, ולימים נישא לבתו, מרים לאה. בגיל צעיר התמנה למשרת הרב בקהילה היהודית הקטנה בקרומפק ואחר כך עבר לשמש כרב בטירנוי. כחמש עשרה שנה ישב בטירנוי ועסק בהוראה ובחינוך.

נבחר כנשיא מרכז הקהילות האורתודוקסיות ("לאנדעס קאנצליי") ונמנה עם הרבנים הראשונים שהצטרפו לתנועת אגודת ישראל מקרב רבני הונגריה וסלובקיה. בתרצ"ה השתתף במשלחת הרבנים לארץ ישראל מטעם אגודת ישראל, שכללה בין היתר את הרב יעקב מאיר בידרמן, הרב זלמן סורוצקין והרב יוסף שלמה כהנמן. בתרצ"ז השתתף בכנסייה הגדולה השלישית שנערכה במרינבאד ושימש כשליח הציבור בעצרת התפילה והזעקה שנערכה בתחילת הכינוס.

בשנת תרצ"א, לאחר פטירתו של הרב אברהם אהרן כ"ץ, רבה של נייטרא, נבחר למלא את מקומו. כדי לשכנעו לעבור לעירם, הציעו פרנסי קהילת נייטרא לממן את ישיבתו ולסייע בהרחבתה. לאחר הקמת הרבנות הראשית בישראל, יזמה העדה החרדית בראשות משה בלוי ודוד פוטאש הקמת מוסד מתחרה בתל אביב, והרב אונגר נקרא לכהן בו, אך לבסוף התוכנית לא יצאה לפועל.

ב-1937 נישאה בתו, ברכה רחל לתלמידו הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל.

במשך 40 שנים שבהן עסק בהרבצת תורה, העמיד הרב אונגר אלפי תלמידים מסלובקיה, הונגריה וממדינות נוספות, מהם היו לרבנים וראשי ישיבות. בישיבתו לימד ספרי מוסר כמו מסילת ישרים, חובות הלבבות ואיגרת הרמב"ן. בכל יום ראשון נערך מבחן בגמרא ובמוצאי שבת מבחן על פרשת השבוע עם פירוש רש"י. השלטונות העריכו את פועלו ובאופן נדיר אף הסכימו לממן את בניית המקווה בישיבה^{[דרוש מקור]}.

רדיפת היהודים בסלובקיה החלה למעשה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעקבות הסכם מינכן ב-1938 בו חולקה צ'כוסלובקיה לשתי מדינות נפרדות. סלובקיה בראשות הכומר יוזף טיסו הפכה למדינת חסות של גרמניה הנאצית. טיסו ואנשי משמר הלינקה פעלו נגד היהודים ומתנגדי המשטר בסלובקיה.

בניסן תש"ב (מרץ 1942) החל גירוש יהודי סלובקיה למחנות ההשמדה בפולין. בשלב זה לא חל הגירוש על יהודים שנחשבו נדרשים עבור הכלכלה הסלובקית, ועבור יהודים אלה הותר גם מינוי של רב ראשי. הרב אונגר זכה במעמד מיוחד מטעם השלטונות כרב האורתודקוסי הראשי לפרשבורג ויהודי סלובקיה. ביתו והשטח מסביבו הוכרזו כשטח חסות וגם לשוטרים היה אסור להיכנס אליו. בשל כך הפכה הישיבה למוקד משיכה שהתקבצו בו פליטים יהודים רבים מפולין ומגליציה. למרות זאת, לעיתים פרצו לשם אנשי משמר הלינקה, וכהגנה מפניהם נבנו במקום בונקרים להסתרת הפליטים. בחסות הרב אונגר שהו מאות תלמידים ורבנים שהצליחו להימלט לישיבתו והמשיכו ללמוד תורה עד גירושם לאושוויץ בי"ז אלול תש"ד (1944).^[1]

כל אותה העת פעל הרב אונגר יחד עם חתנו הרב וייסמנדל להציל יהודים רבים ככל האפשר.^[2] בראשית המלחמה שלח את חתנו ללונדון כדי להשיג אישורי כניסה לקנדה למשפחות מיהודי סלובקיה, אך ללא הצלחה. מאוחר יותר היה הרב אונגר שותף לתוכניות ההצלה שיזמה קבוצת העבודה.

בעקבות המרד שפרץ בסלובקיה כנגד שלטונו של יוזף טיסו, גורשו גם תלמידי ישיבתו יחד עם אחרוני יהודי נייטרה לאושוויץ בי"ז באלול ה'תש"ד. גם בנו, בן ציון אונגר, נלקח למחנה סרד ושם נרצח. הרב אונגר שהה באותו זמן בהרי זובור (Zobor) הסמוכים לנייטרה. בעקבות מחלתו הוא נאלץ להישאר בהרים ולהסתתר שם עם בנו, הרב שלום משה אונגר. בימים הנוראים של אותה שנה שהה בעיר באנסקה ביסטריצה. כמה שבועות אחר כך, בעקבות כיבוש העיר על ידי הגרמנים וחיסול המרד הסלובקי, ברח ליער קאלישטי. באותה תקופה הוא המשיך ללמוד תורה ברבים. כאשר הרגיש שסופו קרב אמר לבנו שיאמר לתלמידיו ללמוד בהתמדה, להתפלל בכוונה, ולהימנע מדיבור בשעת התפילה.^[3]

בט' באדר תש"ה (1945) נפטר ביער ממחלת טיפוס^[4] ונקבר שם באופן זמני. לאחר המלחמה הובא לקבורה בפישצ'אן שבה נולד, בסמוך לקברות אביו.

בין הניצולים מבני משפחתו היו בנו הרב שלום משה אונגר ששהה עם אביו במקום מחבואו, חתנו הרב וייסמנדל, ובת שנישאה לרבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, שאיבד בשואה את אשתו הראשונה ו-11 ילדיו. ישיבת נייטרא הוקמה מחדש בארצות הברית.^[5]

• "נאות דשא" על הגדה של פסח, מאונט קיסקו (מדינת ניו יורק בארצות הברית), נדפס בתש"י (1950) ובתשל"ד (1974 עם הוספות).
• "נאות דשא" על התורה - חידושי אגדה ודברי מוסר והתעוררות (בהוספת חידושים מאביו). עד כה יצא חלק א' על בראשית-ויקרא, מאונט קיסקו תשכ"ג (1963).
• "נאות דשא" על זמירות של שבת, מאונט קיסקו, תשס"ב (יצא עם קונטרס "דבש מסלע" - בירור הלכה בעניינים הנוגעים בהפסק שבין אכילה לאכילה או בין מצווה למצוה, ועם חידושי תורה מבן המחבר.
• "נאות דשא" לחנוכה (בהוספת ליקוטים על ענייני חנוכה וסדר הדלקת נרות חנוכה, מאונט קיסקו, תשמ"ו (1986).
• "נאות דשא" לפורים (בהוספת הלכות ולקוטים על ענייני פורים וחידושים על מגילת אסתר), מאונט קיסקו, תשמ"ו (1986).

כתבי היד נעזבו במחבוא בהרי זאבאר. הם ניצלו משריפה בזכות אישה לא יהודייה ששמרה עליהם והעבירה אותם לאחר המלחמה לבנו.

• הרב יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה ב', ניו יורק תשי"ז (1957)

• הרב שמואל דוד אונגר – סלובקיה, באתר "זכור - אמונה בימי השואה"
• תמונה: ראש ישיבת נייטרה עם תלמידים, באתר 'זכור'
• תמונה: תלמידי ישיבת נייטרה, 1932, באתר 'זכור'
• דרשת הרב אונגר בליל יום כיפורים תש"ג באתר "זכור - אמונה בימי השואה"
• רבי שמואל אונגר, באתר Tog
• הגאון מנייטרא אשר גווע ביער הפרטיזנים בתוך ירחון 'בית יעקב', גיליון 109, סיון תשכ"ח, עמ' 12
• נתיב ניטרא, תשכ"ד
• אידישע ווארט - 268 (ביידיש)
• הרב אונגר, ביאור התשובה למצה זו שאנו אוכלים על שום מה, באתר תורתך לא שכחתי
• שמואל דוד בן יוסף משה אונגר (נפטר 1945), דף שער בספרייה הלאומית