שקילות ריקארדו

שקילות ריקארדו היא עיקרון כלכלי שאומר שכל צורת גיוס כסף של הממשלה מהציבור, אם על ידי מיסים ואם על ידי איגרות חוב, תהיה בעלת השפעה זהה על המשק.

בזמן המלחמות הנפוליאוניות בתחילת המאה ה-19 התלבטה הממשלה הבריטית אם לממן את הגידול בהוצאותיה הצבאיות על ידי הטלת מיסים או על ידי הנפקת אג"ח לציבור. היא הייתה זקוקה לעשרים מיליון לירות שטרלינג.

הכלכלן הבריטי דייוויד ריקארדו הראה כי מבחינה מקרו-כלכלית שתי האפשרויות זהות, משום שאם מהוונים את תקציב הממשלה ואת בעיית הפרט, מקבלים כי הערך הנוכחי של זרם התצרוכת איננו תלוי בעיתוי המס, אלא רק בנטל המס. העיקרון עבור אופק של שלוש תקופות:

${\displaystyle g_{1}+{g_{2} \over (1+r_{1})}+{g_{3} \over (1+r_{1})(1+r_{2})}=y+{y \over (1+r_{1})}+{y \over (1+r_{1})(1+r_{2})}}$

הסיבה לשקילות ריקרדו היא שאם הממשלה תבחר באפשרות האג"ח היא תצטרך מתישהו לפרוע את חובותיה לציבור. הדרך היחידה שלה לצורך פריעת החובות תהיה העלאת המיסים. כלומר בכל מקרה הציבור יודע היטב את העובדה הזאת – הגרעון הממשלתי שלה היום הוא העלאת המיסים של המחר.

הציבור מכין את עצמו לקראת העלאת המיסים על ידי קניית אג"ח מהממשלה במחיר זול. כך יוכל הציבור להשתמש בכסף שיחסוך לצורך תשלום המיסים. למעשה, שקילות ריקארדו קובעת כי כל גידול בחיסכון הממשלה יחייב קיטון בחסכון הפרטי, כלומר כל נטל של הממשלה על הציבור לא מגדיל את סך התוצר. תוצאה זו שונה מאוד ממודל קיינס שקבע כי גידול בהוצאות הממשלה יביא לגידול בתוצר.

התנאים לשקילות ריקארדו מלאה:

• שוק הון משוכלל – אין מגבלת נזילות.
• לפרטים יש יכולת חיזוי מושלמת – הם יודעים מתי תטיל הממשלה מיסים ולפיכך יודע כמה אג"ח לקנות ומתי.
• כולם במשק משתמשים באותו גורם היוון (אותה ריבית) – הציבור והממשלה.

ב-1974 פרסם הכלכלן רוברט בארו מאמר פורץ דרך במגזין לכלכלה פוליטית בהוצאת אוניברסיטת שיקגו (Journal of Political Economy), תחת הכותרת "Are Government Bonds Net Wealth?". בארו הציג הוכחה מתמטית לשקילות ריקרדו, במודל בין-דורי. המאמר נהיה לאחד המפורסמים והמצוטטים ביותר בעולם הכלכלה, בכך שערער על גישת הכלכלה הקיינסיאנית.