ת'ראש מטאל

	ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ת'ראש מטאל
Thrash metal

מקורות סגנוניים	הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי, ספיד מטאל, הארדקור פאנק
מקורות תרבותיים	תחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וגרמניה
מוצא	ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, קנדה, גרמניה
כלים	גיטרה חשמלית, גיטרה בס, שירה, תופים
פופולריות מיינסטרים	שיא הפופולריות הייתה בארצות הברית במהלך שנות השמונים.
נגזרות	בלאק מטאל, דת' מטאל, גרוב מטאל

ת'ראש מטאל (Thrash Metal, באנגלית "Thrash" היא "מכה חזקה" או "הצלפה") הוא תת-ז'אנר קיצוני של הבי מטאל, המתבסס על מהירות נגינה גבוהה, תיפוף מהיר, דיסטורשן כבד, קצב בלתי-מלודי ודגש חזק על הכלים ועל טכניקת הנגינה. מקור השם הוא הצליל המלוכלך והאגרסיבי של הסגנון, אשר מזכיר מהלומת פטיש על ברזל.

ת'ראש מטאל התפתח בתחילת שנות השמונים בארצות הברית ובגרמניה. האלבום Kill 'Em All של מטאליקה משנת 1983, נחשב על פי רבים לאלבום הת'ראש מטאל הראשון,^[1] ולמשפיע מאוד בז'אנר.

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ישנם, בעיקר בקרב אנשי המטאל, הטוענים שת'ראש מטאל הוא צאצא ישיר של ההבי מטאל הקלאסי, ושהסגנון התפתח כאשר סגנון האם פנה לכיוונים קיצוניים יותר. אך אין להתעלם מהעובדה שת'ראש מטאל נולד במקביל לפריחה של סצנת ההארדקור-פאנק האמריקאית. ההשפעות של ההארדקור-פאנק על סגנון הת'ראש מטאל ניכרות בעיקר בקצב התופים, בגישה האנטי-מסחרית והמינימליזם המוזיקלי הבולט יחסית להפקות הענק של המטאל עד אז, כמו גם בעובדה שת'ראש מטאל התפתח, באופן גאוגרפי וכרונולוגי, בלב סצנת הפאנק האמריקאית של שנות ה-80. תחילה התייחס הסגנון שכונה ת'ראש (thrash) בעיקר ללהקות שהיו בהמשך לעמודי תווך בסצנת ההארדקור פאנק, כמו די אר איי (DRI - Dirty Rotten Imbeciles) ואם די סי (MDC - Millions of Dead Cops). כאשר נולד הז'אנר, הוצמד לו הכינוי ת'ראש מטאל, מכיוון שבנוסף להיותו ת'ראש, היו בו ריפים שאפיינו את ז'אנר המטאל, כמו גם סולואים מלוכלכים וארוכים שלא היו אופייניים לפאנק או להארדקור. להקות שהיו האבות המוזיקליים של הת'ראש מטאל, למשל מגאדת' ומטאליקה, היו מעריצי שבאו מעולם הפאנק וההארדקור-פאנק. מטאליקה נהגו לבצע קאברים לשירי פאנק וסלייר אף הקדישו אלבום שלם לקאברים של הארדקור פאנק. מכאן ניתן להסיק שהת'ראש מטאל נולד כהכלאה בין הבי מטאל, בעיקר הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי להארדקור-פאנק.

ת'ראש מטאל הגיע לשיא הפופולריות שלו בין אמצע שנות ה-80 לסופן. הוא הומצא בארצות הברית בתחילת שנות השמונים על ידי להקות דוגמת מטאליקה, מגאדת', סלייר ואנתרקס; ובשל הפופולריות שלו באותה תקופה אומץ בהתלהבות על ידי להקות צעירות רבות, בעיקר בסן פרנסיסקו שהמתה להקות ת'ראש כמו פורבידן, דארק אנג'ל, אקסודוס וטסטמנט. להקות אלו זכו להגדרה כתת-ז'אנר שנקרא ת'ראש אזור המפרץ והן עזרו להגדיר את צליל הת'ראש לימים.

הת'ראש מתבסס על סגנון נגינה מהיר, המלווה בתיפוף מהיר במיוחד המשרה הרגשה של "מכונת ירייה". בת'ראש מטאל יש דגש מיוחד על נגינה מהירה, וירטואוזית וטכנית ביותר של גיטרה חשמלית, שבדרך כלל מאופיינת בצליל לא-מלודי ומאוד "מלוכלך" שנובע משימוש בדיסטורשן כבד.

השירה לרוב צעקנית ופשוטה יחסית (בדומה לשירה המאפיינת את הפאנק), כמו למשל בשיר "Motorbreath" של מטאליקה או "Deathrider" של אנתרקס; או מעין דקלום אגרסיבי וצעקני של המילים, כמו בשיר "Angel of Death" של סלייר או "Betrayer" של קריאייטור. יחד עם זאת, ישנן גם להקות ת'ראש כגון מגאדת', שהוסיפו גוון מלודי לשירה, וישנן אף להקות ת'ראש, כגון דת' אנג'ל, איידולון ו3 אינצ'ז אוף בלאד, שסולניהן מתאפיינים בקול דק וגבוה, כמקובל במטאל קלאסי.

בדומה למטאל הקלאסי, גם בת'ראש מטאל ישנו משקל רב לסולואים טכניים ומהירים של גיטרה חשמלית, ובניגוד לגלאם מטאל, מקומה של הנגינה ביצירה הוא מרכזי יותר ממקומה של השירה.

מבחינת התכנים, ת'ראש מטאל מרבה לעסוק בנושאים פוליטיים, ובעיקר במלחמות, טרור, אלימות ודת (בדרך כלל שנאה לדת). למעשה, רבות מלהקות הת'ראש המובילות בעולם, ביניהן מגאדת', מטאליקה, סלייר, אנתרקס וקריאייטור הן להקות פוליטיות מובהקות.

ת'ראש מטאל התפתח באותו זמן ומקום שבהם התפתח גלאם מטאל, ארצות הברית של שנות השמונים, ויש הרואים בו מעין מחאה על תרבות הגלאם מטאל הפופולרית באותה תקופה^{[דרוש מקור]}: בעוד שיוצרי הגלאם מטאל השקיעו במראה חיצוני ובמסחור, עלו לבמה עם שיער נפוח, איפור ובגדים יוצאי דופן, שרו על אהבה ויצרו מוזיקה שמחה וקליטה, יוצרי הת'ראש מטאל עשו את ההפך הגמור: הזניחו את ההופעה החיצונית, עלו לבמה בבגדים רגילים, לא שמו דגש על שירה ומלודיה, שרו על נושאים לא פופולריים, והשקיעו את כל כוחם בטכניקת הנגינה בלבד. בייחוד התפרסמו בהתבטאויות מזלזלות ומתנשאות כנגד הגלאם מטאל חברי להקת מטאליקה, הידועה כאחת הלהקות האנטי-ממוסחרות ביותר של שנות השמונים. אף-על-פי-כן, בסוף העשור שיבח מתופף הלהקה, לארס אולריך, את להקת הגלאם מטאל הצעירה Guns N' Roses, ושתי הלהקות אף שיתפו פעולה והופיעו ביחד מספר פעמים למרות ה"ניגודים האידאולוגיים". בנוסף, מטאליקה שכרו ב-1991 את המפיק בוב רוק על מנת שיפיק את האלבום השחור שלהם ב-1991 לאחר שהאזינו לאלבום Dr. Feelgood של להקת מוטלי קרו והתלהבו מאוד מהסאונד שלו.

באמצע שנות ה-80, להקות כגון פוזסט האמריקאית לקחו את הת'ראש מטאל לכיוון חדש בשם דת' מטאל, ששם דגש על שירה מסוג גראולינג, והתפתח לסגנון בפני עצמו. דת' מטאל, הנחשב לקשוח ואופנתי יותר מת'ראש, גרם לפיחות בפופולריות של זרם הת'ראש. הפופולריות של הת'ראש כיום רחוקה מאוד ממה שהייתה בעבר. כיום עדיין יש שרידים של ת'ראש, בעיקר באירופה, אך הזרם עומד בסכנת הכחדה רצינית. יתרה מזו, חלק מהלהקות הגדולות של הת'ראש משנות כיום את פניהן ומוציאות חומר חדש.

בספטמבר 2009 הודיע לארס אולריך מלהקת מטאליקה כי הוא מתכוון לאגד את ארבע להקות הת'ראש הגדולות - מטאליקה, מגאדת', סלייר ואנתרקס - ולצאת לסיבוב הופעות. סדרת הופעות אלו, שבע במספר, החלה ב-16 ביוני 2010 בוורשה, פולין והסתיימה ב-27 ביוני 2010 באיסטנבול, טורקיה. ההופעה שהתקיימה בסופיה, בולגריה ב-22 ביוני הועברה בשידור חי דרך לווין לכ-450 תיאטראות ברחבי ארצות הברית ולמעל 350 ברחבי אירופה, קנדה ואמריקה הצפונית.

• ונום (Venom)
• מטאליקה (Metallica)
• מגאדת' (Megadeth)
• אוברקיל (Overkill)
• אנתרקס (Anthrax)
• אקסודוס (Exodus)
• אקסייטר (Exciter)
• דיסטרקשן (Destruction)
• טסטמנט (Testament)
• מטאל צ'רץ' (Metal Church)
• מוטורהד (Motorhead)
• סודום (Sodom)
• סלייר (Slayer)
• בייטלקרוס (Battlecross)
• קריאייטור (Kreator)

מדיה וקבצים בנושא ת'ראש מטאל בוויקישיתוף