תאודור פונטאנה
לידה | 30 בדצמבר 1819 נוירופין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
---|---|
פטירה | 20 בספטמבר 1898 (בגיל 78) ברלין, הקיסרות הגרמנית |
מדינה | ממלכת פרוסיה |
מקום קבורה | Friedhof II der Französisch-Reformierten Gemeinde |
מקום מגורים | Mariannenplatz, גרוסה המבורגר שטראסה |
מקום לימודים | Altes Gymnasium Neuruppin, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
שפות היצירה | גרמנית |
זרם ספרותי | ספרות ריאליסטית |
יצירות בולטות | אפי בריסט, Stine, Quitt, Trials and Tribulations, Unterm Birnbaum, Christian Friedrich Scherenberg und das literarische Berlin von 1840 bis 1860, Irretrievable, Die Poggenpuhls, Meine Kinderjahre, Der Stechlin, Von Zwanzig bis Dreißig, Mathilde Möhring, Graf Petöfy, L'Adultera, Aus England, Jenseit des Tweed, Cécile, Frau Jenny Treibel, Schach von Wuthenow, Ramblings through Brandenburg, Before the Storm, Kriegsgefangen, Ellernklipp, Grete Minde, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
תקופת הפעילות | מ-1839 |
בן או בת זוג | Emilie Fontane (16 באוקטובר 1850–?) |
צאצאים | Friedrich Fontane, Martha Fontane, George Fontane, Theodor Fontane |
פרסים והוקרה | |
חתימה | |
תיאודור פונטאנה (גרמנית: Theodor Fontane; 30 בדצמבר 1819 - 20 בספטמבר 1898) היה סופר ומשורר גרמני מהזרם הריאליסטי.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאודור פונטאנה נולד בנוֹירוּפּין שבפרוסיה. אביו היה רוקח, ובשנת 1836 התחיל לעבוד אף הוא כשוליה של רוקחים. הוא המשיך את לימודיו בלייפציג, ומשרתו הראשונה כרוקח הייתה בדרזדן. בגיל 20 החל לכתוב שירים, בעיקר בלאדות ורומאנסות על נושאים היסטוריים. הוא גם פרסם מאמרים פוליטיים בעיתונות. ב־1849 נטש את הרוקחות והחליט להתפרנס מכתיבה עיתונאית.
הספרים הראשונים שהנחילו לו פרסום היו קובצי שירה שיצאו לאור ב־1850 : קובץ בלדות "גברים וגיבורים, שמונה שירים פרוסיים" שנכתבו בהשראה סקוטית, ומחזור רומנסות, "על אודות רוזאמונדה היפה".
הוא נשלח ללונדון ככתב של העיתונות הפרוסית, והתגורר שם מ־1855 עד 1859, ב־1859 חזר לברלין. אחרי כן היה כתב צבאי במלחמות שניהלה פרוסיה נגד שכנותיה בשנים 1864, 1866, ו־1870-1871. במלחמה האחרונה, מלחמת פרוסיה צרפת, נפל פונטאנה בשבי הצרפתי בשעה שסייר בשדה המערכה. הוא היה במאסר שלושה חודשים, ושוחרר הודות להתערבותו של ביסמרק עצמו.
בשנים 1862 עד 1882 פרסם רשמי מסעות שערך לאורכה ולרחבה של מולדתו, בארבעה כרכי "נדודים על פני מארק ברנדנבורג", וכן ראו אור שלושה ספרים בנושאים צבאיים.
למרות שפונטאנה ידוע בעיקר בזכות הרומאנים שלו, הוא התחיל לכתוב רומנים רק בשני העשורים האחרונים של חייו. ב־1878 יצא לאור הרומן הראשון פרי עטו "לפני הסערה", רומן היסטורי שנכתב בסגנונו של סר וולטר סקוט. הוא היה סופר פורה ופרסם ספר כמעט כל שנה. הרומנים והנובלות שלו נחשבים עד היום לפיסגת הפרוזה הגרמנית הריאליסטית במאה ה־19.
הרומן אפי בריסט, שיצא לאור ב־1894, הוא אחד הרומנים הידועים ביותר בשפה הגרמנית. הוא עוסק בבגידה של אישה צעירה הנשואה לגבר מבוגר ממנה, והטרגדיה הנובעת מכך. מקומו של הרומן לצד "אנה קארנינה" ו"מאדאם בובארי", המציגים את הנישואים במאה ה־19 מנקודת מבטה של האישה. הספר תורגם לעברית על ידי נילי מירסקי, ויצא לאור בהוצאת עם עובד (1981).
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לפני הסערה (1878)
- L'adultera (1882)
- תעיות וטעיות (1887)
- ללא תקנה (Unwierderbringlich, 1892)
- הגברת ג'ני טרייבל (1892)
- השטכלין (1898)
כתביו שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סטינה: רומן [1890], תורגם לעברית בידי חיים תרסי, תל אביב: הקורא, [תשי"-].
- אפי בריסט [1894] (תרגמה מגרמנית והוסיפה אחרית-דבר והערות: נילי מירסקי), תל אביב: עם עובד, תשמ"א-1981[1].
- ללא תקנה [1892], תרגם מגרמנית: רועי כנען, ירושלים, הוצאת אפרוח, 2021.
- השטכלין [1898], תרגם מגרמנית: רועי כנען, ירושלים, הוצאת אפרוח, 2024.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גל אורן, שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014 (הפרק העוסק בפונטאנה).
- עמוס עוז, "'התקדמותו הלא מוחשת של הצל' (על פתיחת הרומן "אפי בריסט" מאת תיאודור פונטאנה)", מתחילים סיפור, הוצאת כתר, 1996.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תאודור פונטאנה, ברשת החברתית Goodreads
- תאודור פונטאנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי תאודור פונטאנה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- תאודור פונטאנה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- תאודור פונטנה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אלי שאלתיאל, דיוקנה של חברה, דבר, 22 בינואר 1982
יותם ראובני, אפי הקטנה והמסכנה, מעריב, 30 באוקטובר 1981