תזות על מושג ההיסטוריה
תזות על מושג ההיסטוריה (בגרמנית: Über den Begriff der Geschichte) הוא חיבור שנכתב בתחילת שנת 1940 על ידי הפילוסוף והמבקר הגרמני ולטר בנימין, ומהווה אחת מהיצירות המרכזיות והמעוררות מחלוקת ביותר בקרב מעשיו.[1] החיבור המחולק לעשרים פסקאות מסודרות באופן מספרי נכתב על ידי בנימין בעיתוי קריטי לפני ניסיונו לברוח מצרפת שבשלטון וישי, אשר בה פקידי ממשלה צרפתיים תומכי נאצים הסגירו פליטים יהודים כמוהו לידי הגסטפו. החיבור נחשב ליצירתו האחרונה שבנימין השלים לפני שנמלט לספרד, שם, מתוך חשש להיתפס על ידי הנאצים, הוא בחר לשים קץ לחייו בהתאבדות ב-26 בספטמבר 1940.[2]
סיכום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחיבורו, ולטר בנימין מעניק תשומת לב רבה לשימוש באנלוגיות פואטיות ומדעיות כאמצעי להצגת ביקורת עמוקה על הגישה ההיסטוריציסטית.[3] בפרשנות ייחודית שלו לתזה הראשונה, בנימין מעלה את הנקודה כי תפיסת החומרנות ההיסטורית, כפי שהיא מוצגת על ידי מרקסיסטים וולגריים, אינה אלא אשליה הדומה לדת. לצורך זה, הוא משתמש בדוגמה של בובת אוטומטית הנועדה לשחק שחמט מהמאה ה-18 בשם הטורקי כאנלוגיה לחומרנות היסטורית.
הטורקי, שהוצג כמכונה אוטומטית המסוגלת לנצח משחקי שחמט מול מתחרים מיומנים, הסתיר למעשה בתוכו אדם, שעל פי הסיפורים היה גמד, אשר הפעיל אותו מבפנים.
הוא טען כי זהו אינו המטריאליזם ההיסטורי "האמיתי" אלא משהו שזכה לשם זה מצד אידאולוגים מסוימים. הפילוסוף מרקסיסטי מייקל לואי הצביע על כך ששימושו של בנימין במירכאות מדגיש את ההבחנה בין חומרנות היסטורית "אמיתית" לבין גרסתה המעוותת שהפכה לנפוצה על ידי האינטרנציונל השני והשלישי.
בנימין מבקר את תפיסת ההיסטוריה כתהליך של התקדמות ליניארית, מדגיש כי היסטוריה אינה עוברת בזמן הומוגני וריק, אלא מורכבת מרגעים שבהם התקדמות וקטסטרופות נפגשים.
לפי בנימין, "ההיסטוריות מתארת את תמונת העבר ה'נצחית'; המטריאליסט ההיסטורי, חוויה עימה, העומדת בפני עצמה" (תזה י"ז). בנימין טוען נגד הרעיון של "תמונת נצח" של ההיסטוריה ומעדיף את רעיון ההיסטוריה כחוויה העומדת בפני עצמה. לפיכך, בנימין אומר:
בדיוק כמו שולם, שראה ב"אנג'לוס נובוס" את "תפיסת הבארוק של היסטוריה" כהתפרקות בלתי ניתנת לעצירה, כך גם מרגרט כהן רואה את התפיסה הקבלית של התיקון, כלומר "שיקום ותיקון" המשיחי של כל הדברים במקורם. יושרה, אשר מצוינת בבירור בתזה ט' בביטוי: "העיר את המתים, והשלם את מה שניפץ" (גרמנית: "die Toten wecken und das Zerschlagene zusammenfügen"). [4]
בתזה הוא מדגיש פרספקטיבה מדעית של זמן רק כדי לעקוב אחריה עם כמה מטפורות פרובוקטיביות:
ביחס להיסטוריה של החיים האורגניים על פני כדור הארץ", מציין ביולוג לאחרונה, "חמישים אלפי השנים האומללות של ההומו סאפיינס מייצגות משהו כמו שתי השניות האחרונות של יממה של עשרים וארבע שעות. כל ההיסטוריה של האנושות המתורבתת תתפוס, בקנה מידה זה, רק חמישית מהשנייה האחרונה של השעה האחרונה. הכאן-ועכשיו, שכמודל הזמן המשיחי מסכם את כל ההיסטוריה של האנושות לקיצור מפלצתי, עולה בקנה אחד עם שערה עם הדמות, שההיסטוריה של האנושות עושה ביקום.
עמיתו של בנימין גרשם שלום, המצוטט במאמר, סבר שביקורתו של בנימין על המטריאליזם ההיסטורי הייתה כל כך סופית, עד שכפי שיכתוב מארק לילה, "לא נותר דבר מהמטריאליזם ההיסטורי [...] אלא המונח עצמו.[1]
שלום[5] גם הציע שדחייתו המוחלטת לכאורה של המאמר הצפוי את המטריאליזם ההיסטורי המרקסיסטי לטובת חזרה לתאולוגיה ולמטפיזיקה של כתביו הקודמים של בנימין באה לאחר שבנימין התאושש מההלם העמוק שחש בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ מ-1939, כאשר ברית המועצות וגרמניה הנאצית, יריבות מרות בעבר, הכריזו על הסכם אי-התקפה. [6]
פרסום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנימין שלח עותק של החיבור לפילוסופית חנה ארנדט, שהעבירה אותו לתיאודור אדורנו. בנימין ביקש שהחיבור לא יפורסם,[1] אך הוא הודפס לראשונה בשם Walter Benjamin zum Gedächtnis ( לזכרו של ולטר בנימין ). ב-1947 הופיע בכתב העת, תרגום לצרפתית ("Sur le concept d'histoire") מאת פייר מיסאק, Les Temps Modernes no. 25. [7] חנה ארנדט הקריאה טיוטה של העבודה לפליטים אחרים שנמלטו מהרייך השלישי באירופה באונייה שאורגנה על ידי וריאן פריי שהבריח אותה ושל מהגרים יהודים אחרים לארצות הברית. היא פרסמה את החיבור המרכזי שלה תחת הכותרת "מושג ההיסטוריה" ב-1957, בין השאר כמחווה ליצירה זו של ולטר בנימין, שעבודתו עדיין לא הייתה ידועה. [8]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Lilla, Mark (1995-05-25). "The Riddle of Walter Benjamin". The New York Review of Books (באנגלית). Vol. 42, no. 9. ISSN 0028-7504. נבדק ב-2024-03-25.
- ^ Arendt, Hannah; Scholem, Gershom Gerhard; Knott, Marie Luise (2017). "Letter No. 4". The correspondence of Hannah Arendt and Gershom Scholem. Chicago (Ill.): University of Chicago press. p. 6. ISBN 978-0-226-92451-9.
- ^ Benjamin, Walter; Arendt, Hannah; Zohn, Harry; Wieseltier, Leon; Benjamin, Walter (2012). ""Theses on the Philosophy of History"". Illuminations: essays and reflections (1. Schocken paperback ed., [Nachdr.] ed.). New York: Schocken Books. pp. 253–264. ISBN 978-0-8052-0241-0.
- ^ Cohen, Margaret (2006). The Cambridge Companion to Walter Benjamin. Cambridge University Press. pp. 119–220. ISBN 9780511999499.
- ^ Beiner, Ronald (1984). "Walter Benjamin's Philosophy of History" (PDF). Political Theory. 12 (3): 423–434. JSTOR 191516.
- ^ Scholem, Gershom. "Walter Benjamin's Angel". Jews and Judaism in Crisis. Schocken. pp. 51–86.
- ^ "Revue Les Temps Modernes - GALLIMARD - Site Gallimard". www.gallimard.fr. נבדק ב-2023-09-19.
- ^ Arendt, Hannah (1958). "The Modern Concept of History". The Review of Politics. 20 (4): 570–590. ISSN 0034-6705.
