תחרה

כתונת לילה עשויה תחרה.
אישה הלובשת שמלה בעלת עיטורי תחרה לבנה באימרת השרוולים והצווארון, ציור משנת 1773

תחרה היא אריג, סריג עדין, או רשת כלשהי.

תחרה משמשת לקישוט בגדים ,לבני נשים, מפות שולחן, מפיות שונות, ממחטות, וילונות, קישוטי שיער, תיקים ועוד. בתקופות שונות שימשה לבישת או ענידת תחרה לסמל מעמד. שמלות כלה מעוטרות לרוב בתחרה או עשויות כולן מבד תחרה. במאה ה-19 ואמצע המאה ה-20 נהגו גם לקשט מדפים בארונות הכלים והבגדים בפסי תחרה מיוחדים.

תחרה ארוגה נוצרת בנול, או ברקמת יד על בד, בדרך כלל בעל אריג רפוי. ניתן ליצור סריגי התחרה במסרגה אחת בעלת וו בקצה, או במסרגות לסריגה רגילה. שיטה נוספת היא ליפוף חוטים המחוברים לסלילים. בכל אמצעי היצור, קים מגוון של דוגמאות.

על פי 'המילון החדש' של אברהם אבן-שושן, תחרה[1]היא 'צורת משנה של תחרים' תחרים סלסלה, רצועה של רקמה חרורה, גדילים.

סוגי תחרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם סוגים רבים של תחרה, הסיווגים הם על פי אופן היצירה או לעיתים גם על פי מקום המוצא של התחרה. בארצות שונות ולעיתים אף באזורים שונים של אותה ארץ, נוצרו תחרות על פי החומרים המקומיים, או על פי מראות מקומיים.

תחרה ארוגה – אפשר לארוג בד תחרה בנול, או על מסגרת, האורג יכול להשחיל את השתי ואחר להעביר דרכו את הערב, בצורה שייוצרו 'חורים' בבד.

תחרה רקומה או תפורה – שולפים מאריג מספר חוטים ומחזקים ומקבעים את הרווחים שנוצרו בעזרת תכי רקמה.

תחרה סרוגה או מצונרת – על ידי דילוג על עיניים, אפשר לקבל בסריגה כל חורים בגדלים ובצורות שונות, ואפשר ליצרם כך שנוצרת דוגמה מעניינת.

תחרת סלילים – תחרה שנעשית בעזרת סלילים, כל סליל קשור לחוט והתחרה נוצרת על ידי ליפוף וקשרים.

תחרת טנריפה[2] – את חוטי הבסיס מותחים על בד, אחרי שקושרים את החוטים בצורת שונות, משחררים את התחרה מהבד.

תחרה אירית – מצנרים כל מיני יחידות בצורות הנדסיות שונות, עלים, פרחים, חיות וכולי מחברים אותן בעזרת רשת של שרשרות, מעוינים, פרחים, משושים, קשתות ועוד.

תחרת סיכת השיער[3]- (Hairpin Lace) נעשית על ידי סריגת לולאות במסרגה אחת, וסיבוב החוט סביב אחד מזרועות ה'סיכה', שהיא תיל מתכתי בצורת ח (מכאן הכינוי סיכת השיער).

תחרת ספראנג (Sprang) – תחרה הנעשית על ידי מתיחת חוטי שתי כשהם מתוחים בין שני מקלות, בעזרת מקל קטן שאותו מכניסים בין כמה חוטים ומסובבים את החוטים כך שנוצרים חורים משני צידי החוטים על ידי קליעה וסיבוב החוטים זה על זה, מקבלים דוגמאות שונות, לבסוף מקבעים את הדוגמה שנוצרה. על מקלות צד.

תחרת פילה – דומה לרשת דייגים, נעשית על סליל עץ עגול ומסרגה אחת. התחרה עשויה מקשרים.

תחרת מקוק (Tating)[4]- עשויה מקשרים ולולאות בכלי מיוחד הנראה כלהב דו-צדדי. תחרה זו בעיקר משמשת לקישוט ועיטור בגדים.

תחרת השפל הגדול – בזמן השפל הגדול 1933-1929, כאשר לאנשים לא היה כסף למחיה, נשים רקמו על בד משובץ[5]בחוטי תפירה ורקמה ויצרו מעין תחרה.

תחרת שאטלנד – (Shetland lace)[6] סריגה הגיעה לשאטלנד בערך בשנת 1500, ב-1830 התחילו תושבי האיים לסרוג גרביים וצעיפים עדינים כדי להתגבר על השפל במכירת סריגים אחרים. התחרה הזו אינה ממש תחרה אלא בגלל דקות ועדינות החוט הטווי והדוגמאות המורכבות, היא נחשבת למוצר יקר ומיוחד.

תחרת מחט- (Needle Lace)[7]זו צורה של רקמה שאינה מחוברת למצע בכל תך[8], אך מחוברת בקצוות. התכים נרקמים על הקודמים להם.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של התחרה היא ברשתות שקלעו וקשרו דייגים[9][10], ומלכודות לציפורים שקשרו ציידים בין עצים[11]. עם הדורות אנשים פיתחו תחרות יותר עדינות, עם חוטים דקיקים כקורי עכביש. סוגים של התחרות נוצרות כיום בדגמים מוקטנים של כלי הקשירה והקליעה המשמשים דייגים עד היום .

בדנמרק ובנורווגיה נמצאו קטעי תחרת ספראנג[12], כובעים, רשתות שיער וגרביים שתוארכו ל-1500 עד 1100 לפנה"ס. בפרו הקדומה נמצאו קטעי ספראנג. ובציורים יווניים נראות נשים יוצרות משהו דמוי ספראנג.

במצרים העתיקה, גדלו פשתן ועל פי ממצאים שנחפרו במאה ה-19 בקברות עתיקים[13], נמצאו שם מומיות לבושות בבגדים מקושטים בתחרה של חוטים שלופים מהאריגים וכן רצועות פשתן שנכרכו על המומיות. מקלעות שונות שיצרו פסי תחרה שימשו גם להידוק בגדים לגוף. גם חלק מצורות החיבור של חלקי הבגדים נעשה בצורה של קליעה וקשרים הנראים כמו תחרת סלילים. כמו כן נמצאו במצרים רשתות שיער עשויות בספראנג מהתקופה הקופטית. .

במאה ה-18, התפתחה תחרת המקוק[4], בניסיון לשחזר את תחרת הקשרים של המאה ה-16. תחרת קשרים: יוצרים עם חוט כותנה קשרים וליפופים מעל שרוך או פתיל והחוט כרוך על סליל מיוחד שהוא קטן דיו כדי להעבירו מעל ומתחת לפתיל. תחרה זו שונה מתחרת קרושה בהיותה הרבה יותר עדינה, ובגלל המבנה שלה קשה לפרום אותה אם שוגים במהלך העבודה.

ב-1767 נמצאה בקבר בסביבות וארהם (Wareham) בסקנדינביה פיסת תחרה בסגנון היצירה של המצרים, עשויה מחוט זהב, מה שעשוי להצביע על יבוא תחרות ממצרים.

בימי הביניים בין המאה ה-5 ועד המאה ה-15, נוצרו במנזרים בכל רחבי אירופה יצירות שונות דמויות תחרה. דוגמאות של תחרה בימי הבינים הכילו דוגמאות של לכסנית, הפלר דה ליס (fleur-de-lis) וצמחייה שונה.

שיא העידון בהתפתחות התחרה הגיע בזמן שלטונו של לואי ה-14 בצרפת[11]. ההערצה והאהבה לתחרה הגיעה למעלה כזו שאנשים השתמשו בתחרה כבכסף עובר לסוחר. גם לואי ה-15 וגם לואי ה-16 התקשטו בתחרה והעניקו אותה לנשותיהם ולמאהבות שלהם. מאדאם דה פומפדור מצוירת לרוב עם פיסות תחרה על מלבושיה.

בשלהי המאה ה-15 או ראשית המאה ה-16. בגדי תחרה נארגים לרוב מכותנה, אך גם מחוטי משי, כסף וזהב.

במאה ה-16 מתקין הקיסר צ'ארלס ה-5 (Emperor Charles V 1500- 1558) תקנה המחייבת מנזרים ללמד את כל החניכות ליצור תחרה[14].

הנרי ה-8 התקין את תקנות הלבוש[15] (Acts of Apparell) שבו נאסר על מי שדרגתו נמוכה מדרגת אביר ללבוש חולצות ומכנסיים מעוטרים בתחרה.

בבריטניה בתקופה הוויקטוריאנית המוקדמת, תחרה עשויה בקרושה נחשבה הרבה זמן ככתחליף נחות וזול של תחרה רקומה ושל תחרת סלילים[16], ולכן לא הייתה אהודה על ידי האצולה והעשירים. המלכה ויקטוריה השתדלה לחבב[17] תחרה מצונרת שנוצרה ביד האיכרות האיריות, שנאבקו למצוא פרנסה בזמן רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד, שהמית מאות אלפי אירים באמצע המאה ה-19.

המלכה ויקטוריה החליטה ללמוד לסרוג קרושה, ויצרה שמונה צעיפים אותם העניקה כפרס לחיילים ותיקים שלחמו במלחמת דרום אפריקה. בעקבות פעולתה זו של המלכה הפכו יצירות התחרה האיריות מאוד רצויות בבריטניה. ומכירתן ספקה פרנסת להרבה משפחות .

ב-3 בנובמבר 1885, אושר פטנט[18] מספר 329,739 עבור ' תחרה עשויה במכונה'. על שם הממציא הגרמני א. הנקלס (E. Henkels) שגר בלנגרפלד (Langerfeld) בממלכת פרוסיה באימפריה הגרמנית, הוא הגיש את הפטנט ב-8 באוקטובר 1884. על פי דבריו הוא שיפר את התחרה שארוגה במכונה, עלי ידי הוספת האפשרת להוסיף תחרה בצורת זיגזג.

תחרה הפכה כל כך יקרה שלא זרקו שום פיסה, גם מקטעים קטנים יצרו פריטים לקישוט או אף ללבוש. בהרבה בגדים ממוחזרים[19] אפשר לראות גם קטעי תחרות ישנות. כמו כן תפרו לעיתים קטעים שונים של תחרה למעין מפית שנקראה גם דוגמית והיא שימשה כמפית קישוטית.

לעיתים תחרה שמשה גם למטרות פוליטיות, או להצגת דמויות מכתבי הקודש[20]שסמלו או רמזו משהו על לובש/ת התחרה, או ליצוג השושלת של לובש/ת התחרה. במלחמת העולם הראשונה[21] יצרה עקרת הבית לואיז לינו-פרחאו (Louise Lie'naux-Vergauwe) הבלגית בתחרת סלילים סדרה של[22]שש יצירות חתרניות שבהן הביעה את דעתה על מוראות הכיבוש הגרמני.

יהודים שעסקו בטקסטיל יצרו גם תחרות.

בשנות ה-1990 התחילו אמני-סיבים ליצור תחרות שחרגו מהנוהג של עשיית תחרות חד-גווניות וסימטריות, הם קראו לכך 'סריגה וקרושה בסגנון חופשי' עיצוב אקראי[23], שימוש בחוטים שונים בעובי ומרקם. הם יצרו סוג של תחרה אישית חד פעמית.

ברשומות בית המשפט הבריטי "אולד ביילי" (Old Bailey) בין 1676 עד 1913 מופיעים יותר מ-2,000 מקרים של גנבת תחרה[24], מה שמראה לנו את ערכה הרב של התחרה וגם את הקלות של גניבתה. הגנבים מכרו את התחרה או החליפו אותה במזומנים בבתי עבוט.

תחרה בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוברת "אומנים, מרפאים ועושי נפלאות בגליל"[25], שיצאה בהוצאת אריאל ב-1993 תיאר המחבר מיכאל בן דרור, את אינעם[26] הארון, רוקמת התחרה מריחניה.

בשנת 1994 הוצגה תערוכה "תחרה"[27] במוזיאון למוזיקה ולאתנולוגיה בחיפה. התערוכה משכה קהל רב, כיום המוזיאון נסגר.

בישראל יש היום קבוצת יוצרות תחרה בחורפיש[28].

צווארוני תחרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-19 אנשים התרחצו פעם בשבוע לכל היותר והכביסה הייתה עניין מפרך. אי לכך נשים וגם גברים רבים לבשו בגדים חסרי צווארונים, שאליהם תפרו בתפר נסתר ביד, צוארונים וחפתים נפרדים מתחרה[29], שאותם היו מורידים בקלות מכבסים ושוב תופרים על מפתח הצוואר וקצוות השרוולים. מלפנים רכסו את הצווארון עם סיכה קישוטית. לרוב היו לאשה מספר ערכות של צוארון וחפתים תואמים, כל ערכה סרוגה, מצונרת או עשויה מאריג רקום בדוגמה שונה. כאשר האשה כיבסה ערכה אחת וענדה ערכה שנייה היא חשה שהשמלה נראית שונה.

תחרה בספרות ובקולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: תחרה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: תחרה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תחרה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אברהם אבן-שושן, ת, המלון החדש, כרך ש - ת, 1980, ירושלים: קרית ספר, 1980, עמ' 2846, מסת"ב 965-17-0113-7
  2. ^ רבקה לנדן (ע), תרגום: שולמית מנשה, תחרת טנריפה, ידי זהב – אנציקלופדיה למלאכת-יד, כרך 4, 1975, מסדה, 1967, עמ' 826. (בעברית)
  3. ^ Lis Paludan, תרגום: Jean Olsen, Marya Zanders, Hairpin Crochet, CROCHET : History & Techniques, 1995, Loveland, Colorado: Interweave, 1995, עמ' 278, ISBN 746.43,4,094. (באנגלית)
  4. ^ 1 2 Rita Weiss (ע), Introduction, TATTING DOILIES & EDGING, 1980, New York: Dover, 1980, עמ' 3, ISBN 0-486-24051-7. (באנגלית)
  5. ^ Mary Polityka Bush, Cheering Daily Life with Depression Lace, Piecework, ‏May-June 2012 (באנגלית)
  6. ^ Carol Christiansen, https://www.shetland.org/60n/blogs/posts/shetland-lace, Shetland pride of place (באנגלית)
  7. ^ Kris, Make this: Skeleton Leaves, How did you make this (באנגלית)
  8. ^ Jill Denny Nordfors, Needle Lace & Needleweaving, 1985, New York: IMPRINT, 1985, עמ' 9-154, ISBN 1-879504-00-6. (באנגלית)
  9. ^ Fishing Net part of Ancient Egypt Collection, National Museums LIVERPOOL, ‏2019 (באנגלית)
  10. ^ The Romance of Lace, Arizona Edu / Cornell University Library (באנגלית)
  11. ^ 1 2 Annette Feldman, From Primitive Nets to the Glorious Beauty By Fine Lace, Handmade Lace & Patterens, 1975, New York: Harper & Row, 1975, עמ' 3, ISBN 0-06-011231X. (באנגלית)
  12. ^ Hella Skowronski & Mary Reddy, Inroduction, SPRANG , Thread Twisting, A Creative Textile Technique, 1974, New York: Van Nostrand Reinhold, 1974, עמ' 7, ISBN 0-442-27642-7. (באנגלית)
  13. ^ Joyce Elizabeth Cusick, Dawn Cusick (ע), History of Lace, Crafting with Lace, 1993, New York: Sterling, 1993, עמ' 8, ISBN 0-8069-0443-7. (באנגלית)
  14. ^ Suzanne Smith Arney, On Lace`s Trail ,Bruges, History , Secrets -and Nancy Drew, PIECEWORK Preserving the Legacy of Needlework XXVI, INTERWEAVE, 2018, עמ' 30
  15. ^ Virginia Churchil Bath, Introduction, LACE, 1979, Chicago: Penguin, 1974, עמ' 2, ISBN 978-0809289264. (באנגלית)
  16. ^ Sylvia Cosh and James Walters, 1, The Crochet Workbook, 1989, London: B.T.Batsford, 1989, עמ' 9, ISBN 0713459158. (באנגלית)
  17. ^ Queen Victoria`s Crochet, The British Museum BBC, ‏2014 (באנגלית)
  18. ^ ארנסט הנקלס, Machine - made Lace, Untited States Patent Office, ‏November3, 1885 (באנגלית)
  19. ^ Nanacy Grubb & Maria da Conceicao, Recreating, WEARABLE ART, 1979, New York: VIKING, 1979, עמ' 109
  20. ^ Francky Knapp, The Coded Couture of Antique Lacework, Messy Nessy, ‏14/1/2020 (באנגלית)
  21. ^ Evelyn McMillan, Subversive Lace, PIECEWOR Preserving the Legacy of Needlework XXVI, 2018, עמ' 8-15
  22. ^ Louise Carter, Amazing historical lace pieces depict anguish of WW1, Talk of the TOWN, ‏28/10/2017 (באנגלית)
  23. ^ Prudence Mapstone, Introduction to Freeform, FREEFORM: Serendipitous Design Techniques for Knitting & Crochet, 2002, Brisbane, Australia: Prudence Mapstone, 2002, עמ' 7, ISBN 0-9580443-0-9. (באנגלית)
  24. ^ Christopher John Brooke Phillips, Thief, Thief: Tales of Larceny and Old Lace, PIECEWORK XXIII, Interweave, 2015, עמ' 56-60
  25. ^ מיכאל בן דרור, אלי שילר (ע), רוקמת התחרה מריחניה, אומנים, מרפאים, ועוש נפלאות בגליל, התשנ"ד 1993, ירושלים: אריאל, התשנ"ד 1993, עמ' 22. (בעברית)
  26. ^ הקמת התחרה מריחניה, באתר כותר
  27. ^ נינה בנצור, בת-שבע דרימר, תחרה, 1994, חיפה: המוזיאון למוסיקה ולאתנולוגיה, התשנ"ד 1994, קטלוג
  28. ^ The lace makers of Horfeish come to MetroWest, NJJN New Jersey Jewish News, ‏11.4.2018 (באנגלית)
  29. ^ Nicole H. Scalessa, Nineteenth-Cemtury American Women`s Collars and Cuffs Beautiful and Necessary, Piecework X no2, Interweave, 2002, עמ' 59-62
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תחרה&oldid=38999486"