תיאסיר
 | |
| טריטוריה |  הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | טובאס |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 3,311[1] (2016) |
| קואורדינטות | 32°20′26″N 35°23′48″E / 32.340433333333°N 35.396783333333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
תיאסיר (בערבית: تياسير) הוא כפר פלסטיני, הממוקם בנפת טובאס, שבצפון הגדה המערבית, כ-12 ק"מ מדרום-מזרח לג'נין, צפונית מזרחית לטובאס (שני הכפרים התרחבו וכיום הכפרים סמוכים זה לזה). לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית הכפר מנתה 3,311 תושבים בשנת 2016.[1]
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי עדויות שונות, הכפר היה מיושב עוד מהתקופה הכנענית והמילה "תייסיר" נגזרת ממילה כנענית "אשר", כלומר" הנאה" או "אושר".[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי עדויות ארכאולוגיות הכפר היה מיושב החל מתקופת הברונזה התיכונה. בכפר נמצאים שרידים ארכאולוגיים, כולל ארמון רומי קדום, בית בד, כמה מערות ומסגד עתיק. חרסים מתקופת הברונזה התיכונה, תקופת הברזל, התקופה הרומית הקדומה והמאוחרת. דרך רומית עתיקה עברה בכפr, ונמצאה קרמיקה ביזנטית. נראה כי נקרא אשר על ידי צלייני המסע מבורדו, בשנים 333–334 לספירה.
הגאוגרף הערבי מימי הביניים אל-מוקדאסי, שכתב בסוף המאה ה-10, כינה את הכפר "תעאסיר", ותיאר אותו כמקום רחוק באותה מידה משכם וביסאן.[3][4]
בתקופה העותמאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1500 התיישבו במקום משפחות ג'אביר וטאלב והקימו את הכפר המודרני, בשל מיקומו האסטרטגי ואדמות החקלאיות המבודדות. ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע ככפר בסנג'ק שכם (מחוז שכם) עם 39 בתים. תושבי הכפר שילמו מס על גידולי חיטה, שעורה, זיתים, והכנסות מזדמנות מכוורות לגידול דבורים ועזים.[5]
בשנת 1870, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן בכפר, וכתב:
בשעה עשר ושלושים דקות, לאחר טיפוס חמש דקות, הגענו לתיאסיר, כפר שיש בו כמה בתים הרוסים ואחרים רעועים מאוד. מספר מסוים של אבני גזית המשוקעות בבתים אחדים מעידות שהכפר הזה נבנה על גבי עיר קדומה, דבר שמעידים עליו גם הרבה בורות מים חצובים בסלע הפזורים פה ושם, הקברים שהזכרתי את מציאותם בעמק הסמוך ובניין קבר נאה מאוד בריחוק מאתיים וחמישים מטר מדרום לגבעת תיאסיר. זה מבצר רבוע שאורך צלעו מבחוץ תשעה מטרים. הוא נבנה מאבני גזית מהוקצעות היטב ומתואמות שהונחו בלי חומר מלכד. הוא מכוון מצפון לדרום ועומד על תשתית שמעליה הונחו, קצת מפנים לשפתה, הנדבכים התחתיים של הבניין הקטן הזה. ארבע אומנות עיטרו כל אחד משלושת כתליו: המזרחי, המערבי והדרומי; ואילו לכותל הצפון היו רק שתי אומנות. אכן בכותל הזה נפער פתח הכניסה, שנשתמר במצב טוב למדי, ובו נכנסים לחדר הפנימי.
— ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל – כרך רביעי: השומרון (א), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 236
בשנת 1883, בסקר ארץ ישראל המערבית תואר כ”כפר קטן בעמק מבודד ופורה, עם אדמה טובה ואדמה חקלאית. מדרום לכפר היו עצי זית ישנים.”[6]
בתקופת המנדט הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר למחוז שכם. במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט, בתיאסיר הייתה אוכלוסייה של 146 נפש, כולם מוסלמים.[7] במפקד 1931 היו בכפר 36 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 192 תושבים, כולם מוסלמים.[8] בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 260 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 23,258 דונם. אשר מתוכם הוקצו 763 לחקלאות שלחין, ו-5,315 לגידולי דגנים.[9]והכפר היה נוי על 29 דונם.
לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית.
לאחר 1967
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, תיאסיר עברה משליטה ירדנית לישראלית. ב–1 באוגוסט 1967, חתם מפקד פיקוד המרכז עוזי נרקיס על צווי סגירה לתשעה שטחים לצורך אימונים, לאורך הרצועה המזרחית של גב ההר. ביניהם "שטח 901" שממערב לתיאסיר ששימש למרעה ולגידולי דגנים.[10]
לאחר הסכמי אוסלו, רוב הכפר הוגדר כשטח A עם זאת מצידו המערבי והצפוני הוא גובל בשטח C, בשליטה ישראלית מלאה. אזור זה של ספר המדבר היורד לכיוון בקעת הירדן שהוגדר כשטח אש והגישה אליו מוגבלת.[10]
תשתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מים – על אף שבשנת 1997 נפרסה בכפר רשת צנרת מים, אין אספקת מים לבתים וכל בית דואג למלא בור מים, או מיכל פרטי במים שמגיעים לכפר במכליות.[11]
- ביוב – אין רשת ביוב בכפר וכל משק בית מזרים את השפכים לבור ספיגה. ככל הנראה, זה הגורם העיקרי לזיהום מי התהום.[11]
- חשמל – הכפר מחובר לרשת חשמל, משנת 2003. מועצת הכפר מנהלת את חלוקת החשמל והתשלומים לחברת החשמל.[11]
תצורת תיאסיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]תצורת תיאסיר (או וולקני תיאסיר) היא תצורה גאולוגית מחבורת כורנוב הקרויה על שם הכפר תיאסיר, מאחר שהיא נחשפת בסמוך אליו. התצורה היא יחידת מסלע הבנויה בעיקר מסלעים געשיים מגיל קרטיקון תחתון (מלפני 145 מיליוני שנים עד לפני 100 מיליוני שנים). עובייה המרבי של התצורה הוא כ-230 מטר, והיא בנויה שפך בזלת תחתון דק שעוביו כ-10 מטר, מעליו סלעים פירוקלסטים ופצלי שמן, הבאים בזה אחר זה לסירוגין, ועוביים כ-160 מטר, ושפך בזלתי עליון עבה שעוביו כ־60 מטר.[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Welcome To Tayasir
- Tayasir Welcome to Palestine
- Survey of Western Palestine, Map 12: IAA, Wikimedia commons
- Tayasir (Fact Sheet), המכון למחקר יישומי - ירושלים (ARIJ) February, 2006
- Tayasir village profile, ARIJ
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ The Applied Research Institute - Jerusalem - ARIJ, Tayasir village profile, ARIJ, 2006, עמ' 3
- ^ Mukaddasi, Description of Syria, including Palestine. London: Palestine Pilgrims' Text Society., London: Palestine Pilgrims' Text Society, 1886, עמ' 95
- ^ Mukaddasi, Description of Syria, including Palestine., London: Palestine Pilgrims' Text Society מצוטט ב:Le Strange, G. (1890). Palestine Under the Moslems: A Description of Syria and the Holy Land from A.D. 650 to 1500, 1886, עמ' 540
- ^ Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft
- ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 228
- ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramleh, p. 21
- ^ Mills, 1932, p.67
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26
- ^ 1 2
עמירה הס, צה"ל לא חס על הבדואים ומתאמן בחצר האחורית שלהם, גם ברמדאן, באתר הארץ, 17 במאי 2019 - ^ 1 2 3 ARIJ, Tayasir village profile, ARIJ - The Applied Research Institute - Jerusalem, 2006, עמ' 9
- ^ ספי בן יוסף, מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול – כרך 11: הרי יהודה, ירושלים, כתר הוצאה לאור, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 2001, עמוד 21
 | ||
|---|---|---|
| ערים | טובאס |  |
| מועצות מקומיות | טמון • עקאבה | |
| כפרים | אבזיק • אל-עקבה • אל-בוקיעה • ברדלה • ואדי אל-פארעה • כרדלה • סלחב • עין אל-בידה • ראס אל עמר • ראס אל פארעה • תיאסיר | |
| מחנות פליטים | פארעה | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
