תיבת גומא
בת פרעה מוצאת את משה בתיבה. ציור מעשה ידי קונסטנטין פלביטסקי (אנ')וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.
תֵּבַת הגֹּמֶא הייתה תיבה עשויה גומא פפירוס שצופתה בחימר וזפת כדי למנוע חדירת מים, שאליה הוכנס משה על ידי יוכבד אמו, שביקשה להגן עליו מגזירת פרעה.[1]
התיבה הייתה עשויה מגומא, המזוהה עם גומא פפירוס, וחוזקה "בַחֵמָר וּבַזָּפֶת".[2] צמח הפפירוס גדל לאורך גדות הנילוס ומצוי לרב באזור הדלתא של הנהר. צמח הגומא מגיע לגובה של 2.5 מטרים והוא מעוטר בעלים ופרחים. המצרים הקדמונים השתמשו בגומא כדי להתקין נעליים, מחצלות ואף סירות. לעשיית תיבת משה הספיק קנה אחד של גומא. את התיבה הניחה אם משה בין קני הסוף על שפת היאור כדי שלא תיסחף.[3] במצרים העתיקה סימל הגומא חיים ארוכים וענפי הגומא שימשו כקמע המביא ברכה למחזיק בהם.[4]
המילה 'תיבה' מופיעה בעוד סיפור תנ"כי, תיבת נח. גם בסיפור זה, התיבה מסמלת הצלה. בשני הסיפורים, משה בתיבה ותיבת נח, ניצלים השוכנים בה בחסדו של האל.
תיבת משה הייתה כ 1.5 מטרים
סיפור ידוע נוסף מהמזרח הקדום, בו היה שימוש לסל נצרים הוא סיפורו של סרגון מאכד, אשר אמו הכוהנת הפקירה אותו לחסדי הנהר.[5]
