תצפיתנית

ערך זה עוסק במקצוע בצה"ל. אם התכוונתם לאדם שתפקידו לאתר סכנות, ראו תצפיתן.

תצפיתנית ובקרית איסוף יבשתית (בקא"סית) הם תפקידים בצה"ל שמטרתם היא למנוע ניסיונות פגיעה וניסיונות חדירה למדינת ישראל של גורמים הממוקמים בסמוך לגבולות המדינה, באמצעות שימוש במערכות מעקב ממוחשבות.^[1][2] התצפיתניות הן חלק ממערך האיסוף הקרבי של חיל הגנת הגבולות. הבקא"סיות והתצפיתניות מבצעות את אותו התפקיד, ההבדל בשם הוא בגלל המערכות השונות אותן הן מפעילות. תפקידן כולל הפעלת מערכות לגילוי ולסיכול גורמים עוינים לאורך גבולות מדינת ישראל וביצוע מעקב על גדר המערכת באמצעות מכשירים טכנולוגיים שונים. התפקיד מבוצע על ידי נשים בלבד.^[3]

תצפית על האויב היא פעילות צבאית המתקיימת מאז העת העתיקה, שנעשתה תחילה באמצעות עיני הצופה בלבד, ובהמשך גם בעזרת משקפות. התצפית נעשתה בדרך כלל ממקום גבוה (גבעה, הר או מגדל תצפית), כדי לצפות על שטח רחב יותר. דוגמה לכך הן התצפיות ההדדיות של צה"ל וצבא מצרים משני עברי תעלת סואץ, בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. בשלהי המאה העשרים, עם התפתחות הצילום הדיגיטלי ותקשורת המחשבים, הפכו מצלמות דיגיטליות המחוברות בתקשורת למסכי מחשב, לאמצעי תצפית עיקרי. המצלמות מוקמו על עמודי תצפית או על בלוני תצפית, ואפשרו תצפית ללא סיכון ישיר של הצופה. בעקבות התפתחות טכנולוגית זו ניתן בצה"ל תפקיד זה, שבעבר נעשה על ידי לוחמים, לחיילות בלבד.

ההכשרה לתפקיד תצפיתנית נערכת במחנה מגן סיירים ואורכת כחודשיים וחצי וכוללת טירונות ברמת רובאי 02 מורחב.^[2]

במסלול זה ניתן להמשיך לקורס פיקוד על חמ"ל תצפיות בבית הספר להגנת הגבולות, שאורכו כשלושה חודשים ולקורס קצינים בבה"ד 1 במגמת "מעוז", עם השלמה חילית במגמת "חרמון" האורכת ארבעה חודשים. בוגרות קורס קציני איסוף קרבי (קקא"ס) "חרמון" מקבלות את דרגות הקצונה יחד עם מסיימי ההשלמות החיליות של לוחמי חילות היבשה ממגמת "להב", עקב אורך הקורס.^[2]

המטרה העיקרית של תפקיד התצפיתניות והבקא"סיות היא להגן על תושבי ישראל ועל כוחות צה"ל הפועלים במרחב, לסכל הסתננויות וחדירות לשטחי מדינת ישראל ופעילויות חבלניות עוינות. תחום אחריותן: סקירת סדר כוחות האויב וזיהוי ניסיונות חדירה לשטחי מדינת ישראל. הן מעבירות דיווחים שוטפים לחמ"ל ועובדות מול גורמי מודיעין שונים, תוך הקפצת כוחות כוננות במידת הצורך לטיפול באירועי חירום. משמרת מול מסך מוגבלת בשגרה לארבע שעות רצופות שלאחריהן שמונה שעות מנוחה^[3]. את תפקיד התצפיתנית מאיישות כיום רק נשים^[3].

שילובן של טכנולוגיות חדישות בחדר מלחמה מבצעיים, מציב יותר ויותר נשים חיילות בתפקידים רבי השפעה. הצבתן של נשים תומכות לחימה, כמו תצפיתניות, בחדרי מלחמה אסטרטגיים, הופך רבות מהן לשותפות משמעותיות בהגנה על המדינה.^[4]

ראשית התפקיד של התצפיתניות הוא ב-2001, עם הקמת חיל מודיעין השדה, אז נוצרו תפקידי לוחמי האיסוף והתצפיתניות והם יועדו לשרת בשלושת גדודי החיל הפיקודיים.

לפני ההתנתקות, תצפיתניות שרתו גם בתוך רצועת עזה. בהן סמל שרית שניאור, שנרצחה על ידי מחבל בנצרים ב-2003.^[5]

ב-2009 השתנה שם החיל לחיל האיסוף הקרבי.

ב-2011 דווח כי במשך שנתיים התרכזו אצל נציב קבילות החיילים יצחק בריק, תלונות של תצפיתניות על מחסור בשעות שינה, שגרת תורנויות מתישה ושוחקת, אי מימוש חופשות, עיכובים בקבלת טיפול רפואי ואי מימוש המלצות רפואיות.^[6]

ב-2011 התצפיתניות חולקו לשלושה גדודים: גדוד "שחף" בגזרת לבנון-סוריה, גדוד "ניצן" בגזרת יו"ש ובקעת הירדן וגדוד "נשר" בגזרת עזה וגבול מצרים.^[6]

ב-2013 בעקבות התקדמות טכנולוגית, התאפשרה הפעלת מערכות תצפית ומכ"ם משולבות שהביאה להגדרת המקצוע הצבאי החדש הקרוי בקרית איסוף יבשתית.^[2]

ב-2020 עבר התפקיד תחת חיל הגנת הגבולות.

ב-2023 תצפיתניות משולבות בחמישה גדודי איסוף קרבי הפרוסים בכל הארץ: יחידת "שחף" (869) בגבול לבנון, גדוד "עיט" (595) ברמת הגולן וגבול סוריה, יחידת "ניצן" (636) באיו"ש ובקעת הירדן, יחידת "נשר" (414) בגבול רצועת עזה וגבול מצרים וגדוד "איתם" בגבול ירדן וגבול מצרים.^[2]

בתחילת 2023 דווח כי יותר מ-50 חיילות נשלחו לבתי כלא צבאיים כי סירבו לשרת כתצפיתניות. עוד דווח כי תצפיתניות העידו על מצוקה, ניסיונות התאבדות, מחסור במזון וענישה מחמירה.^[7][6][8]

ערך מורחב – אזהרות התצפיתניות (2023)

עד לפני מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, נתפס תפקידן בצה"ל לעיתים כנחות מבחינה מודיעינית.^[9][10][11] יש הסבורים כי נתונים ותובנות מודיעיניות שהופקו על ידי התצפיתניות לא קיבלו את המשקל וההתייחסות המתאימה. מעדויות שהצטברו, התצפיתניות התריעו מספר רב של פעמים אך המפקדים לא התייחסו לכך כאל מתקפה בסדר גודל כפי שאכן עמדה להתרחש.^[10][11][12] בנוסף, הקונספציה של צה"ל הייתה כי קיימים אמצעים לאיתור ומניעת חדירות של מחבלים דרך הגדר והחיילות מוגנות, כך שתצפיתניות הוצבו בחלק מהעמדות הקרובות לגבול ישראל – רצועת עזה, ללא נשק או מיגון.^[13] בשבועות ובחודשים שלפני מתקפת הפתע הצטברו עדויות רבות לכך שמשהו חריג ומדאיג מאוד מתרחש על גבול רצועת עזה. התצפיתניות דיווחו כי הן ראו שיירות טנדרים, אימונים, תרגול השתלטות על טנק, ופיצוץ מטענים קרוב מאוד לגדר.^[14]

צה"ל הציב לאורך קו הגבול שורה של מצלמות מעקב שחוברו למרכז בקרה ושליטה שבו פעלו התצפיתניות. עם תחילת המתקפה ירו מחבלי החמאס במצלמות בטילים נגד טנקים, כבשו את בסיס התצפיתניות במוצב נחל עוז והחזיקו בו במשך שבע שעות, עד לשחרורו בידי סיירת צנחנים.^[15][16] מספר תצפיתניות ננעלו בחמ"ל והמשיכו כל העת לתפעל את האירוע.^[17]

14 תצפיתניות ובקריות איסוף יבשתי מגדוד 414 נרצחו במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר. שתיים נפצעו, ניצלו וחזרו לספר על המאורעות.^[12][15][18]

מתוך 7 החטופות, הצליחו צה"ל והשב"כ לשחרר, לאחר שלושה שבועות, במבצע ראשית האור, את אורי מגידיש, אחת התצפיתניות שנחטפה.^[19] נועה מרציאנו, אחת מהתצפיתניות שנחטפו, נרצחה בשבי.^[20] לפי הידוע לישראל נכון לסוף נובמבר 2023 חטופות בידי חמאס 5 תצפיתניות.^[21][22] שתי תצפיתניות שנחשבו כנעדרות זוהו לאחר כחודש כנרצחות: רוני אשל^[23] וים גלס.^[24]

לאחר המתקפה על ישראל נשמעו טענות כי התצפיתניות סבלו מיחס מזלזל, בין היתר בשל מיקום תפקיד התצפיתנית בשרשרת הכוחות בצה"ל ומגדרן^[11]. נטען כי אם היו מקשיבים לתצפיתניות היה נמנע אסון.^[22] מעט התצפיתניות שנותרו בחיים נדרשו תוך שלושה ימים לחזור לתפקידן באיום של נפקדות ו-10 שנות מאסר.^[22] חודש אחרי הטבח, נחנך חמ"ל התצפיתניות החדש של גזרת נחל עוז במחנה רעים.^[25][26] אך, למרות ההתחייבות של צה"ל לשנות את תנאי המיגון וההגנה על התצפיתניות כגון לצייד אותן בכלי נשק, חשף הכתב הצבאי כי למרות הטבח תצפיתניות בחמ"ל עזה לא יקבלו נשק.^[27]

העיתונאית קרן נויבך הקדישה בתוכנית סדר יום (תוכנית רדיו) ראיון לכל אחד ואחת מהורי התצפיתניות שנרצחו בשבעה באוקטובר.^[28]

בערב יום הזיכרון 2024, שבעה חודשים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, שודר סרט תעודה "חיילות של אף אחד". הסרט מלווה שלוש משפחות של הורי התצפיתניות ממוצב נחל עוז, שנרצחו במתקפת אוקטובר, במסעם מה-7.10 ועד הבאתן לקבורה. בין גיבורות הסרט: גילי לייבשור, אמא של יעל, הוריה של רוני אשל והוריה של נועה מרציאנו.^[29]

• שירות נשים בצה"ל
• נשים במלחמת חרבות ברזל
• קרב מוצב נחל עוז
• חיל האיסוף הקרבי

מדיה וקבצים בנושא תצפיתנית בוויקישיתוף

• תצפיתניות ובקא"סיות, באתר מתגייסים
• על תפקיד התצפיתנית, באתר חיילים מצייצים
• אייל לוי, ‏העיניים של צה"ל בעזה: התצפיתנים בגבול שדרוכים מסביב לשעון, באתר מעריב אונליין, 16 ביולי 2016
• אופיר אוחיון, "אתגרים מנטליים וכושר נפשי בקרב תצפיתניות בצה"ל", עיתון הרפואה הצבאית, 2018
• ינון שלום יתח, תצפתנו על תרגיל השיא של כל תצפיתנית, באתר צה"ל, 9 ביוני 2021
• רס"ן אופיר אוחיון, סא"ל יואב לוינשטיין, ד"ר אבישי אנטונובסקי, תרומת האימון הקשבי לכושר הנפשי של תצפיתניות בצה"ל, הוצאת מערכות, 26 בנובמבר 2021
• יניב קובוביץ, מאות נאלצות לשרת בתפקיד שצה"ל מתקשה לאייש - רבות מהן מעדיפות להיכלא, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2022
• ירדן עזיזי, דברים שרואים משם: לתפקיד התצפיתנית יש בעיה קשה, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2023
• פרופ' יזהר אופלטקה, ‏עדות התצפיתניות: גנרלים יהירים, תתחילו להקשיב לנשים!, באתר מעריב אונליין, 28 בנובמבר 2023
• "הן העיניים על הגדר, ולא הקשיבו להן", באתר ynet, 15 בינואר 2024
• רעות גוויסר, העיניים של המדינה: התצפיתניות שומרות הגבול, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10 בדצמבר 2023