תקיפות כרישים

תקיפות כרישים מתרחשות ברחבי הימים והאוקיינוסים השונים. תדירות ההתקפות נמוכה יחסית ביחס לתקיפות של בעלי חיים אחרים ורק שלושה מיני כרישים גורמים לתקיפות קטלניות לעיתים קרובות: כריש שורי, כריש טיגריסי והקטלני ביותר - עמלץ לבן. גם כריש ארך גף ידוע בתקיפת אנשים, בייחוד של ניצולי טביעות בימי מלחמת העולם השנייה.

למרות ההתייחסות המרובה לתקיפות כרישים בתרבות הפופולרית, בין היתר בסרטי אימה כמו מלתעות מ-1975, רק כ-80 תקיפות כרישים מתרחשות בשנה.^[1]

סטטיסטיקה

לפי קובץ תקיפות הכרישים הבינלאומי (International Shark Attack File) נרשמו ברחבי העולם בין 1958 עד 2016 מעל 2,785 תקיפות ללא התגרות, כש-439 מהן היו קטלניות.^[2] בין 2001 ל-2010 נהרגו מתקיפות 4.3 אנשים בממוצע לשנה.^[3] עם זאת המספר המדויק צפוי להיות גבוה יותר, בעיקר במדינות העולם השלישי בהם הנתונים לא מאומתים בזמן אמת ולא מדווחים.

מרבית המתקפות התרחשו בארצות הברית, כשבממוצע ישנן 16 התקפות לשנה עם הרוג אחד לכל שנתיים. המתקפות התרחשו כמעט בכל מדינת חוף אך בעיקר במשולש האדום שבקליפורניה (בה ישנם גולשים רבים), הוואי, פלורידה, טקסס, קרוליינה הצפונית וקרוליינה הדרומית.

עם זאת מרבית התקיפות הקטלניות התרחשו באוסטרליה ובעיקר באוסטרליה המערבית, בה מאז שנת 2000 אירעו 17 תקיפות קטלניות, בהן מתוך 16,000 תקיפות אחת קטלנית. גם בדרום אפריקה מספר הקרבנות מתקיפות הוא גבוה יחסית, כשלעיתים 27% מהתקיפות בה קטלניות.

אזורים נוספים, בהם תקיפת כרישים היא שכיחה יחסית, הם: ראוניון ורסיפה שבברזיל (בחוף של בואה ויאגם), בה דווח על 37% הרוגי תקיפות. החוף, שנחשב למסוכן ביותר, הוא חוף ניו סמירנה, פלורידה, שם בשנים 2007–2008 אירעו מעל 24 תקיפות.^[4]

עם זאת התקיפות נדירות בהרבה ממה שנראה, והסיכוי למות מתקיפת כריש נמוך בהרבה מהסיכוי להיפגע מברק או מתאונת רכבת.

המינים התוקפניים

הכרישים הקטלניים ביותר לפי שכיחות התקיפות הם: העמלץ הלבן - הדג הטורף הגדול ביותר, כריש טיגריסי, כריש שורי וכריש ארך-גף שכולם גרמו למספר דו-ספרתי של הרוגים מתקיפות. בנוסף על ארבעת הכרישים הקטלניים נרשמו תקיפות מכרישים נוספים, ביניהם: עמלץ כחול, כריש כחול, פטישניים, כריש לימוני, כריש קופר, כריש גלאפגוס, כריש שחור-שוליים, כריש משי וכריש שונית אפור. מינים נוספים עלולים לתקוף בטירוף אכילה. נרשמו גם מספר תקיפות לא קטלניות מכריש הסיגר וזנבתניים.

לרוב הכרישים תוקפים במחשבה שהאדם הוא טרף אך בהמשך מחליטים לעזוב אותו. עם זאת מספר כרישים כמו השורי הם תוקפניים מטבעם ומכוונים לתקוף את האדם. הכרישים יתקפו גם להגנה, לאחר שאדם מתקרב אליהם יותר מדי, מנסה לדוג אותם או מחזיק במזון שהם אוהבים.

ישנם 3 סוגי התקפות ללא התגרות, רובן מתרחשות במים עמוקים או עכורים, בהם הכריש מרגיש בסביבתו:

התקפת פגע וברח - בה הכריש עט על הקורבן במהירות במים עמוקים בעוד הקורבן לא רואה את הכריש, אך עוזב לאחר נשיכה אחת. ככל הנראה התקיפה נגרמת מטעות בזיהוי.
התקפת התגנבות - התקפה נדירה בה הכריש מחליט לחסל את הקורבן והוא עט עליו במהירות וגורם לפצעים חמורים, מתוך כוונה להרוג.
התקפת מכה ונשיכה - בה הכריש ינסה להמם את הטרף בנשיכות חלשות יחסית לפני שיאכל אותו. במקרה של עמלצים לבנים מדובר ב"נשיכת מבחן" האם הקורבן הוא מזון. אם הקורבן יתנהל בפאניקה הכריש עשוי לחשוד שהוא טרף וימשיך לתקוף. תקיפה זו אינה נגרמת מטעות בזיהוי.

בתקיפה נדירה, שהתרחשה במפרץ פולס בדרום אפריקה, עמלץ לבן באורך 3 מטרים קפץ לתוך ספינת מחקר לאחר שהצוות השתמש בסרדינים כפיתיון.

החוקרים מאמינים שבשר אדם לא נאכל בידי הכרישים מאחר שאין לו מספיק שומן כדי לספק אנרגיה לכרישים. לרוב הכריש יעדיף מזון של טורפים ימיים, לווייתנים קטנים או דגים לרבות כרישים אחרים. גלשנים סובלים מתקיפות רבות, ונראה שמראם מזכיר דובי ים,^[5] המהווים מקור מזון עיקרי לעמלץ הלבן.

עם זאת במספר מקרים אנשים כן נאכלו כמו אצל קורבנות האינדיאנפוליס, בה כרישים ארוכי-גף טרפו ניצולים. במספר מקרים תקיפות התרחשו תוך טירוף אכילה מטרף אחר וכרישים נמשכים גם לדם היורד במים. המין כריש סיגר הוא ייחודי מאחר שהוא תוקף צוללנים כדי לאכול מבשרם. עם זאת מדובר בכריש נדיר יחסית וקטן מכדי להרוג במהירות.

הגנה

הסיכוי של אדם להתגונן מכריש במים הוא נמוך מאחר שהכריש תוקפני מאוד, בעל שורות של שיניים חדות ושוחה ביעילות במים. בנוסף רוב המתקפות מתרחשות מבלי שהקורבן מודע לתוקף ולעיתים הכריש עוזב לאחר מכן.

קיימות מספר טכניקות לשחייה במים שורצי כרישים, ביניהם כלוב מוגן-כרישים, מכשירים יוצרי שדה אלקטרומגנטי (Ocean Guardian) וחומרים כימיים שונים דוחי כרישים. מספר ערכות של סונארים מזהים כרישים מרחוק ומצפצפים באזהרה כשכריש מתקרב, עם זאת לרוב הערכות הן בלתי יעילות. בנוסף קרו מספר מקרים בניו זילנד ובקליפורניה בהם דולפינים הגנו על אנשים מכרישים, אף שבמקרים אחרים הם לא מנעו התקפות קרובות.

מספר חופי רחצה ממוגנים מכרישים בידי רשתות או מחסומי כרישים (אנ') תת-קרקעיים. מחסומים אלה לרוב יקרים ויכולים להיהרס בטווח קרוב כך שרק מספר חופים ממוגנים כך, כמו באלבני ובראוניון. במספר חופים אף תייגו כרישים או העבירו כרישים רבים למרחק רב מהם.

בנוסף ישנם חופים שנאסרו ברחצה למעט בזמנים מסוימים או שיש בהם אזהרות על תקיפות קרובות.