אקלים תת-ארקטי
אקלים תת-ארקטי הוא אקלים יבשתי המתאפיין בחורף ארוך ובקיץ קצר וקריר. האקלים נפוץ בתוך שטחי היבשות, הרחק מגורמים ממתנים המגיעים מן האוקיינוסים, באזור קווי הרוחב 50°-70° צפון. על-פי שיטת קפן לסיווג אקלימים, אקלים זה כולל שש גרסאות שונות: Dfc, Dwc, Dfd, Dwd, Dsc, Dsd.
האות הראשונה (D) מציינת כי מדובר באקלים יבשתי, האות השנייה (s, w או f) מציינת את העונה היבשה (חורף, קיץ או ללא - בהתאמה) והאות השלישית מציינת את רמת החום ואורך הקיץ (c עבור קיץ בעל שלשה חודשים או פחות עם טמפרטורה ממוצעת מעל C° 10 ו־d לציון עונת קיץ קצרה וקרה אף יותר).
מתוך שש האפשרויות, הנפוצה מכולם היא Dfc, כלומר ללא עונה יבשה, והקיץ קצר וקר - אך לא במידה קיצונית.[1]
באזורים גבוהים במיוחד באיראן, טג'יקיסטן, טורקיה וצפון-מערב ארצות הברית (מערב וושינגטון, מערב אורגון ואיידהו) קיים אקלים תת־ארקטי, המסווג כ-Dsc, כלומר הקיץ ללא משקעים והחורף קר במיוחד. קיימים גם מקומות הסמוכים לאוקיינוסים ובכל זאת בשל מיקומם בסמוך לקטבים, האקלים הוא תת־ארקטי, כמו במחוז קמצ'טקה ומחוז סחלין שברוסיה.
האקלים התת־ארקטי מציג את שינוי הטמפרטורות הקיצוניים ביותר במהלך העונות. בחורף הטמפרטורה צונחת עד ל־C° 40-, ובקיץ הטמפרטורה יכולה להגיע עד ל־C° 30. הקיץ קצר, לרוב לא יותר משלשה חודשים (אך לפחות חודש אחד, כדי להיחשב בקטגוריה זו ולא יותר מ־100 ימים).
בשל הטמפרטורות הנמוכות בחורף והקיץ הקצר, האדמה בעומק של מטרים ספורים קפואה באופן תמידי, דבר הקובע את אופי הצמחייה. בנוסף, באקלים התת־ארקטי המשקעים נדירים ובכמויות קטנות יחסית, לרוב לא יותר מ־380 מ"מ בשנה. יוצאי דופן הם האזורים הגבוהים בעלי האקלים התת־ארקטי, שם בשל עננות אורוגרפית כמות המשקעים יכולה להיות עצומה. כך למשל בהר וושינגטון, שם הטמפרטורות מקבילות לאקלים התת־ארקטי, אך כמות המשקעים הממוצעת מגיעה עד ל־246 ס"מ בשנה, כשהשיא הוא 330 ס"מ.[2] תופעה דומה מתרחשת במחוז חברובסק, שם משקעים רבים מגיעים מן הים. גם בחצי האי לברדור, בעל האקלים התת־ארקטי, יורד עד כ־1,300 מ"מ משקעים בשנה (כמות השווה למשקעים ביערות גשם) בשל השקע האיסלנדי.
הצמחייה אינה מגוונת, כאשר רק מעט מיני צמחים מסוגלים לשרוד את חודשי החורף הקרים. יחד עם זאת, בשל העובדה שהימים בעונת הקיץ ארוכים במיוחד (בשל המיקום בקווי הרוחב קרוב לקטבים), ניתן לגדל ירקות במהלך ימי הקיץ למרות מספר הימים הקצר. היערות מורכבים לרוב ממחטניים (טייגה).
בין הערים בעלי אקלים תת־ארקטי ניתן למנות את מורמנסק ברוסיה, ילונייף בטריטוריות הצפון-מערביות של קנדה ופיירבנקס באלסקה (כולן Dfc); הומר באלסקה (Dsc) ומחוז מואה בחיילונגג'יאנג שבסין (Dwc). הערים ורחויאנסק (Dfd) ואוימיאקון (Dwd) הפכו לסמל למגורים למרות מזג אוויר קר וקשה במשך מרבית חודשי השנה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אקלים תת-ארקטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שיטת קפן לסיווג אקלימים | ||
|---|---|---|
| קבוצה A - טרופי | אקלים משווני טרופי (Af), אקלים מונסון טרופי (Am), אקלים סוואנה טרופי (Aw, As) | |
| קבוצה B - צחיח | אקלים צחיח (BWh, BWk), אקלים צחיח למחצה (BSk, BSh) | |
| קבוצה C - ממוזג | אקלים ים-תיכוני (Csa, Csb, Csc), אקלים סובטרופי גשום (Cfa, Cwa), אקלים ימי (Cfb, Cwb, Cfc, Cwc) | |
| קבוצה D - יבשתי | אקלים יבשתי (Dfa, Dwa, Dfb, Dwb, Dsa, Dsb), אקלים תת-ארקטי (Dfc, Dwc, Dfd, Dwd, Dsc, Dsd) | |
| קבוצה E - קוטבי | טונדרה (ET), אקלים כיפת הקרח (EF), אקלים אלפיני (ET, EF) | |
