AMPS
מערכת טלפונים מתקדמת (באנגלית: Advanced Mobile Phone System; בקיצור: AMPS) היה תקן עבור מערכת תקשורת לטלפון סלולרי אנלוגי שפותחה במקור על ידי מעבדות בל ושונתה מאוחר יותר בשיתוף פעולה בין מעבדות בל ומוטורולה. המערכת הוצגה רשמית ביבשת אמריקה ב-13 באוקטובר 1983,[1] בישראל ב-1986, באוסטרליה ב-1987, בסינגפור ב-1988 ופקיסטן ב-1990.[2] זו הייתה מערכת הטלפונים הניידים האנלוגיים העיקרית בצפון אמריקה (ובמקומות אחרים) משנות ה-80 ועד שנות ה-2000. החל מ-18 בפברואר 2008, ספקים בארצות הברית לא נדרשו עוד לתמוך ב-AMPS וחברות כמו AT&T וורייזון הפסיקו את השירות לצמיתות. AMPS הופסק באוסטרליה בספטמבר 2000, בפקיסטן באוקטובר 2004,[2][3] בישראל בינואר 2010, ובברזיל ב-2010.[4]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאמצים הראשונים לרשת הסלולרית החלו במעבדות בל ובמחקר שנערך במוטורולה. בשנת 1960, הפך ג'ון פ. מיטשל[5][6][7] למהנדס הראשי של מוטורולה למוצרי התקשורת הסלולרית שלה, ופיקח על הפיתוח והשיווק של הביפר הראשון שעשה שימוש בטרנזיסטורים.
מוטורולה ייצרה זה מכבר טלפונים ניידים למכוניות, אך הדגמים הגדולים והכבדים הללו צרכו יותר מדי חשמל מכדי לאפשר שימוש בהם מבלי שהמנוע של המכונית פועל. הצוות של מיטשל, שכלל את ד"ר מרטין קופר, פיתח טלפוניה סלולרית ניידת. קופר ומיטשל היו בין עובדי מוטורולה שקיבלו פטנט על עבודה זו ב-1973. השיחה הראשונה על אב הטיפוס התחברה, לפי הדיווחים, למספר שגוי.[8]
בזמן שמוטורולה פיתחה טלפון סלולרי, מעבדות בל פיתחה מ-1968 עד 1983 מערכת בשם Advanced Mobile Phone System (AMPS), שהפכה לתקן לרשת הסלולרית הראשונה בארצות הברית. המערכת הראשונה נפרסה בהצלחה בשיקגו, אילינוי, ב-1979. מוטורולה ואחרות תכננו ובנו את הטלפונים הסלולריים עבור מערכת זו ואחרות.
מרטין קופר, שהיה מנכ"ל חטיבת המערכות במוטורולה, עמד בראש הצוות שייצר את המכשיר הסלולרי הראשון ב-1973 וביצע ממנו את שיחת הטלפון הראשונה. בשנת 1983 הציגה מוטורולה את ה- DynaTAC 8000x, הטלפון הסלולרי המסחרי הראשון שהיה קטן מספיק לנשיאה בקלות.
בשנת 1992, הטלפון החכם הראשון, שנקרא IBM Simon, השתמש ב-AMPS. פרנק קנובה הוביל את העיצוב שלו ב-IBM והוא הוצג באותה שנה בתערוכת COMDEX של תעשיית המחשבים. גרסה מעודכנת של המוצר שווקה לצרכנים בשנת 1994 על ידי BellSouth תחת השם Simon Personal Communicator. ה-Simon היה המכשיר הראשון שניתן להתייחס אליו "טלפון חכם", למרות שהמונח הזה עדיין לא הומצא בזמנו.[9]
טכנולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]AMPS היא טכנולוגיה סלולרית מהדור הראשון המשתמשת בתדרים נפרדים, או "ערוצים", לכל שיחה. לכן היא דורשת רוחב פס ניכר עבור מספר רב של משתמשים. במונחים כלליים, AMPS היה דומה מאוד לשירות הטלפון הנייד המשופר הישן יותר "0G" שהוא החליף, אבל השתמש בכוח מחשוב רב יותר כדי לבחור תדרים, להעביר שיחות לקווים נייחים ולטפל בחיוב והגדרת שיחות.
מה שבאמת הפריד בין AMPS למערכות ישנות יותר הוא הפונקציונליות של הגדרת השיחות "בקצה האחורי". ב-AMPS, מרכזי הסלולר יכלו להקצות ערוצים למכשירים על סמך עוצמת האות, ולאפשר שימוש חוזר באותו תדר, ללא הפרעות, אם המיקומים היו מופרדים מספיק. הערוצים קובצו כך שסט ספציפי היה שונה מזה שבו נעשה שימוש בתא הסמוך. הדבר אפשר לתמוך במספר גדול יותר של טלפונים באזור גאוגרפי נתון. חלוצי AMPS טבעו את המונח "סלולר" בגלל השימוש שלו ב"תאים" (Cells) קטנים בתוך מערכת.
AMPS סבלה מחולשות רבות בהשוואה לטכנולוגיות הדיגיטליות של ימינו. כתקן אנלוגי, הייתה רגישות לסטטיות ולרעשים, ולא הייתה הגנה מפני 'האזנה' באמצעות סורק או מכשיר טלוויזיה ישן יותר שניתן היה לכוון לערוצים 70–83.[10]
AMPS דיגיטלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאוחר יותר, רשתות AMPS רבות הומרו חלקית ל-D-AMPS, המכונה לעיתים קרובות TDMA (אם כי TDMA הוא מונח כללי המתייחס להרבה מערכות סלולריות מדור שני). D-AMPS, שנפרסה מסחרית בשנת 1993,[11] הייתה תקן דיגיטלי 2G בשימוש בעיקר על ידי AT&T Mobility ו- US Cellular בארצות הברית, Rogers Wireless בקנדה, Telcel במקסיקו, טלקום איטליה (TIM) בברזיל, VimpelCom ברוסיה, Movilnet בוונצואלה וסלקום בישראל. ברוב האזורים, D-AMPS אינו מוצע יותר והוחלף ברשתות אלחוטיות דיגיטליות מתקדמות יותר.
טכנולוגיות שהחליפו את ה-AMPS
[עריכת קוד מקור | עריכה]AMPS ו-D-AMPS בוטלו בהמשך לטובת CDMA2000 או GSM, המאפשרים העברת נתונים בקיבולת גבוהה יותר עבור שירותים כגון WAP, שירות הודעות מולטימדיה (MMS) וגישה לאינטרנט אלחוטי. ישנם כמה טלפונים המסוגלים לתמוך ב-AMPS, D-AMPS ו-GSM במקביל.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ AT&T Tech Channel (13 ביוני 2011). "AT&T Archives : Testing the First Public Cell Phone Network". Techchannel.att.com. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-28 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Ten years of GSM in Australia". AMTA. Australian Mobile Telecommunications Association. 2003. אורכב מ-המקור ב-20 ביולי 2008. נבדק ב-16 באוגוסט 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Home | PTA". pta.gov.pk.
- ^ Estado, Agencia (16 ביולי 2010). "Celulares analógicos estão extintos no Brasil, diz Anatel". Tecnologia e Games.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "John F. Mitchell Biography". Brophy.net. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-28 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Top Giants in Telephony". Historyofthecellphone.com. 11 ביוני 2009. אורכב מ-המקור ב-17 בינואר 2013. נבדק ב-28 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Who invented the cell phone?". Brophy.net. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-28 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lane, Clare (17 ביוני 2009). "John F. Mitchell, 1928–2009: Was president of Motorola from 1980 to '95". Chicago Tribune. נבדק ב-5 בדצמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sager, Ira (29 ביוני 2012). "Before IPhone and Android Came Simon, the First Smartphone". Bloomberg Businessweek. Bloomberg L.P. נבדק ב-30 ביוני 2012.
Simon was the first smartphone. Twenty years ago, it envisioned our app-happy mobile lives, squeezing the features of a cell phone, pager, fax machine, and computer into an 18-ounce black brick.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Analog Cellphone Calls on UHF Channels of a TV". YouTube.
- ^ Anton A. Huurdeman, The Worldwide History of Telecommunications, John Wiley & Sons, 31 juli 2003, page 533