ANZUS

ANZUS

תקופת הפעילות	29 באפריל 1952 – הווה (72 שנים)

הברית הצבאית של אוסטרליה, ניו זילנד וארצות הברית (באנגלית: Australia, New Zealand, United States Security Treaty - ANZUS) היא ברית צבאית שקושרת בנפרד בין אוסטרליה וניו זילנד ובין אוסטרליה וארצות הברית בנפרד, לצורך שיתוף פעולה ביטחוני באוקיינוס השקט.

הברית הייתה בעבר ברית משולשת מלאה, אך עקב חילוקי הדעות בין ניו זילנד לארצות הברית ב-1984 על רשות העגינה לכלי שיט החמושים בנשק גרעיני או מונעים באמצעות כור גרעיני בנמלי ניו זילנד, הפכה הברית לנפרדת בין אוסטרליה לניו זילנד ובין אוסטרליה לארצות הברית. הברית בין ארצות הברית וניו זילנד פקעה אז, אך נשארה, כאמור, בתוקף בין שתי המדינות הללו לבין אוסטרליה. ב-2012, תחת נשיאותו של ברק אובמה, פתחה מחדש ארצות הברית את נמליה בפני הצי של ניו זילנד ושתי המדינות חידשו את שיתוף הפעולה הצבאי ביניהן.

בעוד שבאופן כללי מקובל לחשוב ש-ANZUS פוצלה ב-1984, הברית בין אוסטרליה לארצות הברית נשארה בתוקף מלא. מפקדי הכוחות הצבאיים של שתי המדינות בכל הדרגים מקפידים על מפגשים תקופתיים אלה עם אלה.^[1]

שלא כמו נאט"ו ל-ANZUS אין מבנה ביטחוני משולב שמיועד לכך. יחד עם זאת אוסטרליה וארצות הברית מנהלות שורה של פעילויות משותפות. פעילויות אלה כוללות תרגילים צבאים משותפים של כוחות צי, כוחות נחיתה וכוחות מיוחדים, חילופי קצינים בין הצבאות ותיקנון (סטנדרטיזציה) של ציוד ותורות לחימה. שתי המדינות גם מחזיקות מתקנים ביטחוניים משותפים באוסטרליה, בעיקר תחנות קרקע ללוויינים צבאיים ורשת מודיעינית לאיסוף אותות במרחב של דרום מזרח אסיה ומזרח אסיה במסגרת רשת אשלון.

במהלך שנת 2010 חידשו ניו זילנד וארצות הברית את יחסיהן הקרובים, אף על פי שלא ברור אם שיתוף הפעולה המחודש הוא במסגרת הברית המקורית של 1951. הצהרה שפורסמה בוולינגטון ב-2010 מגדירה את השותפות האסטרטגית בין ניו זילנד לבין ארצות הברית וניו זילנד הצטרפה לתרגיל הצבאי הדו-שנתי המשותף "הטבעת הפסיפית" (Rim of the Pacific) בהוואי ב-2012 בפעם הראשונה מאז 1984. איסור העגינה לספינות ניו זילנדיות בנמלים אמריקנים בוטל לאחר תרגיל זה.^[1]

ברית ANZUS באה לעולם בעקבות שיתוף הפעולה ההדוק בין ארצות הברית, אוסטרליה וניו זילנד במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר אוסטרליה הותקפה לראשונה בתולדותיה על ידי מדינה זרה, יפן. ב-1951 ארצות הברית הייתה נחושה בדעתה לנרמל את היחסים עם יפן בייחוד לאור העובדה שמלחמת קוריאה התנהלה במרחק קצר מיפן. עם מעורבותה של סין ועם מעורבות אפשרית של ברית המועצות בקוריאה, היה חשש שהמלחמה הקרה תהפוך למלחמה בעצימות גבוהה. יחד עם זאת, ממשלות אוסטרליה וניו זילנד לא רצו לגבש הסכם שלום עם יפן שיאפשר את התחמשותה של זו האחרונה. שתי המדינות התרצו רק כאשר ארצות הברית הבטיחה את קיומה של ברית משולשת. הנוסח הסופי של חוזה הברית סוכם בסן פרנסיסקו ב-1 בספטמבר 1951 ונכנס לתוקף ב-29 באפריל 1952. הברית מחייבת את חברותיה להכיר בכך שהתקפה צבאית במרחב הפסיפי על כל אחת מהן מסכנת את שלומן ואת ביטחונן של בעלות הברית האחרות. בחוזה הברית צוין ש:"הצדדים לברית יקיימו התייעצויות בכל עת שלדעת כל אחת מהן יהיה איום על השלמות הטריטוריאלית, על העצמאות המדינית או על ביטחונה שלכל אחת מהן במרחב הפסיפי". שלוש המדינות התחייבו גם לפתח ולהחזיק יכולות אינדיבידואליות וקולקטיביות כדי לקדם כל מתקפה. קיומה של הברית לא היה נתון לחילוקי דעות במשך 30 שנה עקב השתתפותן של צבאות אוסטרליה וניו זילנד במצב החירום במלזיה ולאחר מכן במלחמת וייטנאם. כחלק מהכוח הצבאי של האו"ם נלחמו אוסטרליה וניו זילנד עוד קודם לכן לצידה של ארצות הברית במלחמת קוריאה. מאוחר יותר ניו זילנד שלחה מטוסי תובלה, מטוסי סיור ימיים, פריגטה ששייטה במימי המפרץ הפרסי, כוח קטן של כוחות מיוחדים, כוחות רפואה וכוחות שמירת שלום לאפגניסטן ולמרות הביקורת שמתחה ראש ממשלת ניו זילנד הלן קלארק על חיוניותה של מלחמת עיראק, שלחה ניו זילנד כוחות הנדסה שהשתתפו בפלישה לעיראק ב-2003. הכוחות הללו היו מעורבים בפעולות שיקום על פי החלטת מועצת הביטחון 1483 ולא השתתפו בפעולות קרביות.^[2]

ב-1983 פנה ממשל רייגן לאוסטרליה בהצעות בנוגע לבדיקות שיתבצעו בדור החדש של הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים מסוג MX. טווחי הניסוי של האמריקנים באוקיינוס השקט היו בלתי מספיקים לניסוי הטילים ארוכי הטווח החדשים וצבא ארצות הברית חפץ להשתמש בים טסמן, שמשתרע בין אוסטרליה וניו זילנד, כאזור מטרות. ראש ממשלת אוסטרליה מלקולם פרייזר מהמפלגה הליברלית, הסכים לאפשר את הקמתן של תחנות מעקב ליד סידני למטרה זו. באותה שנה עלה לשלטון ראש ממשלה חדש ממפלגת הלייבור בוב הוק, שנסוג מהסכמתו של קודמו לניסוי. מפלגת הלייבור אף גילתה סולידריות עם מדיניותה האנטי גרעינית של מפלגת האחות שלה בניו זילנד ותמכה בהפיכת דרום האוקיינוס האטלנטי כאזור נקי מנשק גרעיני.^[3][4][5] כדי להמשיך את הפעלתם של מתקני הקשר המשותפים לאוסטרליה ולארצות הברית, ממשל רייגן אף הבהיר לממשלת הוק כי המתקנים המתוכננים לא ישמשו לצרכים מבצעיים, דבר שמפלגת הלייבור התנגדה לו בחריפות. למרות חילוקי דעות אלה, ממשלת אוסטרליה המשיכה לתמוך בקיומה של ברית ANZUS. היא גם תמכה בצעדי האיסור של ממשלת ניו זילנד על ספינות המונעות בכוח גרעיני או מצוידות בנשק גרעיני מלעגון בנמליה. בעקבות פירוקה של ברית ANZUS בפברואר 1985, ממשלת אוסטרליה הסכימה עם תוכניתו של ממשל ריגן לבטל את התרגילים הצבאיים המשותפים ולדחות את מפגש שרי החוץ של ANZUS. יחד עם זאת המשיכה אוסטרליה לקיים מערכת יחסים צבאיים דו צדדית והמשיכה לחלוק מידע מודיעיני עם ניו זילנד.^[5] שלא כמו ניו זילנד, אוסטרליה ממשיכה להתיר לספינות מלחמה אמריקניות לעגון בנמליה והמשיכה להשתתף בתרגילים צבאיים משותפים עם ארצות הברית.

ב-1985 השתנה אופייה של ברית ANZUS באופן משמעותי. עקב רגשות אנטי-גרעיניים בניו זילנד, התגלעו מתחים בין חברות הברית בהיותה של ארצות הברית מעצמה גרעינית בגלוי. צרפת, שהיא מעצמה ימית וגרעינית, קיימה ניסויים גרעיניים באיים בדרום האוקיינוס השקט. בעקבות ניצחונה של מפלגת הלייבור בניו זילנד בבחירות של שנת 1984, אסר ראש ממשלת ניו זילנד דייוויד לנג על ספינות המונעות באנרגיה גרעינית או נושאות נשק גרעיני להיכנס לנמליה של ניו זילנד. הנימוקים לצעד זה היו הסכנה שבנשק הגרעיני, המשך הניסויים הגרעיניים הצרפתים וההתנגדות למדיניותו התקיפה של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן כלפי ברית המועצות. בשל סירובו של הצי של ארצות הברית להכחיש או לאשר את קיומם של כלי נשק גרעיני על הספינות, מנעו חוקים אלה את כניסתן של כל ספינות הצי לנמלים ניו זילנדים. בפברואר 1985, סירבה ניו זילנד להתיר את ביקורה של המשחתת "ביוקנן" עקב יכולתה של המשחתת לשאת פצצות עומק גרעיניות. במשאלי דעת קהל שהתקיימו בניו זילנד לפני המשבר ולאחריו הייתה תמיכה רחבה לאיסור זה ולכך שניו זילנד תפעל לקידומו של תהליך פירוק נשק גרעיני עולמי על ידי האו"ם ולקידומם של הקמתם של אזורים נקיים מנשק גרעיני. לאחר התייעצויות עם אוסטרליה ולאחר שהמשא ומתן עם ניו זילנד עלה על שירטון, הכריזה ארצות הברית כי היא משעה את התחייבויותיה החוזיות עם ניו זילנד עד שיבוטל האיסור על ספינות הצי שלה לעגון בנמלי ניו זילנד, בציינה כי ניו זילנד נותרה "ידידה, אך לא בעלת ברית". המשבר תפס כותרות ראשיות בשבועות הבאים בתקשורת האמריקנית, בעוד חלק ניכר משרי ממשלת ארצות הברית צוטטו באומרם כי הם מרגישים נבגדים. יחד עם זאת, לא נסוג לנג מברית ANZUS, אף על פי שמדיניות ממשלתו גרמה לארצות הברית להשעות את התחייבויותיה כלפי ניו זילנד. במשאל דעת קהל שנערך בניו זילנד ב-1991 תמכו 54% מהנשאלים בדעה כי עדיף שההסכם יפקע ובלבד שלא תותר כניסתם של ספינות גרעיניות לנמלי ניו זילנד.^[6] המדיניות שהחלה ב-1985 הפכה לשורה של חוקים שהפכו את כל הארץ לאזור נקי מנשק גרעיני הלכה למעשה.^[7] למרות מדיניותה זו של ניו זילנד, הכריז מזכיר המדינה האמריקני ג'ורג' שולץ כי ברית ANZUS קיימת ושרירה ועל ניו זילנד להחליט בעתיד אם ברצונה להמשיך במדיניות אנטי-גרעינית זו ולחזור לשיתוף פעולה ביטחוני מלא עם ארצות הברית. הנשיא רייגן אף הוא הכריז כי ניו זילנד נותרה "ידידה, אך לא בעלת ברית".^[8] ב-10 ביולי 1985, סוכנים של סוכנות הביון הצרפתית, הניחו פצצה בספינה ריינבו וורייר של ארגון גרינפיס שעגנה בנמל אוקלנד. הפיצוץ גרם להרוג אחד והימנעותם של מנהיגי מדינות המערב מלגנות פעולה אלימה זו שבוצעה על אדמתה של מדינה ידידותית, גרמה לשינוי משמעותי במדיניות החוץ והביטחון של ניו זילנד, וחיזקה את ההתנגדות מבית של הציבור בניו זילנד לטכנולוגיה גרעינית על כל צורותיה. ניו זילנד הרחיקה עצמה מבעלת הברית המסורתית שלה, ארצות הברית, בנתה מערכות יחסים עם שכנותיה הקרובות בדרום האוקיינוס השקט, והמשיכה לשמור על יחסים טובים עם אוסטרליה ובמידה מסוימת גם עם בריטניה.

הן אוסטרליה והן ניו זילנד, הקצו כוחות צבא, כולל כוחות מיוחדים וספינות צי, כדי לסייע לפעולה שהובלה על ידי ארצות הברית לסילוק שלטון הטליבאן באפגניסטן לאחר פיגועי 11 בספטמבר ב-2001. בשולחה 1550 חיילים נותרה אוסטרליה התורמת הגדולה ביותר של כוח אדם באפגניסטן. שאינה נמנית עם מדינות נאט"ו, ניו זילנד שלחה 191 חיילים.

בין 1999 ל-2003 כוחות צבא אוסטרלים וניו זילנדים השתתפו יחדיו במבצע רחב היקף במזרח טימור שמטרתו הייתה למנוע ממיליציות פרו –אינדונזיות מלסכל משאל עם על עצמאות האי. ארצות הברית סיפקה סיוע לוגיסטי מוגבל, אך ספינת הטילים האמריקנית "Mobile Bay" סיפקה מטריית הגנה אווירית למבצע. המבצע נוהל על ידי האו"ם.

הנושא שתפס כותרות בשנות האלפיים הייתה האפשרות של התקפה אפשרית של סין על טאיוואן, שנתמכת על ידי ארצות הברית, וההשלכות של מתקפה כזו. בעוד שלאוסטרליה קשרים תרבותיים וכלכליים עם ארצות הברית, היא פיתחה בהדרגה יחסי סחר עם סין. במרץ 2005 לאחר שפקיד רשמי של סין ציין כי יהיה על אוסטרליה להעריך מחדש את חברותה בברית ANZUS ולאחר שסין העבירה חוק שמתייחס לאפשרות של עצמאותה של טאיוואן, ציין שר החוץ של אוסטרליה שבמקרה של מקרה תוקפנות של סין כלפי טאיוואן, הברית תהיה בתוקף, אך הדבר יצריך רק התייעצויות עם ארצות הברית ולאו דווקא יגרום לאוסטרליה להיכנס למצב מלחמה.

הפגישות השנתיות של שרי החוץ של ארצות הברית ואוסטרליה מילאו את מקומן של הפגישות השנתיות של מועצת שרי החוץ של ANZUS. הפגישה הראשונה מסוג זה התקיימה בקנברה ב-1985 ושנה מאוחר יותר ב-סן פרנסיסקו. ארצות הברית הכריזה כי התחייבויותיה הביטחוניות לניו זילנד תלויות בביטול איסור הכניסה לספינותיה לנמלי ניו זילנד. קיומה של הברית מעורר מחלוקת פוליטית באוסטרליה. בייחוד לאחר מעורבותה של אוסטרליה במלחמת עיראק ב-2003, חלקים בציבור האוסטרלי קראו להערכה מחדש של השותפות בין המדינות. יחד עם זאת הברית זכתה לתמיכה רחבה במהלך המלחמה הקרה וממשיכה לקבל תמיכה ציבורית רחבה באוסטרליה.^[9] אחד הפרשנים באוסטרליה טען כי הברית צריכה להיבחן בהקשר למלחמה בטרור, ולתפקידו החדש של האו"ם.^[10] במאי 2006 תיאר עוזר מזכיר המדינה האמריקני כריסטופר היל את מדיניותה האנטי גרעינית של ניו זילנד כארכאית. הוא ציין כי ארצות הברית מעוניינת בחיזוק יחסי הביטחון עם ניו זילנד. הוא גם שיבח את תרומתה של ניו זילנד לכוחות בעיראק ובאפגניסטן. "במקום שכל אחד ינסה לשנות את הדעה של זולתו על נושאים גרעיניים, אני סבור שעלינו להתמקד בנושאי עבודה משותפים", אמר בריאיון לעיתון אוסטרלי. אף על פי שקיימת תחושה שהקיפאון בדיון על הנושא הגרעיני בין ארצות הברית וניו זילנד מפשיר, היה לחץ מצידה של ארצות הברית ב-2006 כאשר פקידי ממשל אמריקנים קשרו את קיומו של האיסור על ספינות אמריקניות לעגון בניו זילנד, עם האפשרות של קיומו של הסכם סחר חופשי בין שתי המדינות. ב-2008 הכריזה ארצות הברית כי היא תצטרף למשא ומתן בין ארבע מדינות במרחב האסייאני-פסיפי: ברוניי, צ'ילה, ניו זילנד, וסינגפור, על כינונו של הסכם סחר חופשי שיכונה "P-4". ב-2010 ביקרה מזכירת המדינה האמריקנית הילרי קלינטון בוולינגטון בירת ניו זילנד ונחתם הסכם המסיים את הסכסוך בן 25 השנים. מאוחר יותר פורסם כי שתי המדינות חידשו כבר ב-2007 את שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן.^[11]

בנובמבר 2011 נפגשו בקנברה הנשיא אובמה וראש ממשלת אוסטרליה ג'וליה גילארד, והכריזו על תוכנית ממושכת לנוכחות אמריקנית צבאית על אדמת אוסטרליה שבמסגרתה 2500 חיילים אמריקנים יוצבו בדרווין. בספטמבר 2012 הכריז מזכיר ההגנה האמריקני ליאון פאנטה כי ארצות הברית ביטלה את האיסור בן 26 השנים על ביקורים של ספינות מלחמה ניו זילנדיות בבסיסים של הצי ומשמר החופים האמריקנים ברחבי העולם. הנחתים האמריקנים התאמנו בניו זילנד והצי של ניו זילנד לקח חלק בתרגיל הצבאי הדו-שנתי המשותף "הטבעת הפסיפית" (Rim of the Pacific) לצידה של ארצות הברית.^[12]

הצי המלכותי של ניו זילנד הזמין את צי ארצות הברית לשלוח כלי שיט שישתתף בחגיגות 75 השנים להקמתו של הצי הניו זילנד באוקלנד שהתקיימו בין ה-19 – 21 בנובמבר 2016. המשחתת מסדרת המשחתות ארלי ברק, "סמפסון" (USS Sampson) הייתה כלי השיט המלחמתי האמריקאי הראשון שביקר בניו זילנד בפעם הראשונה ב-33 שנים. ראש ממשלת ניו זילנד, ג'ון קי, העניק את האישור לביקורה של המשחתת על פי "החוק להגדרת ניו זילנד כאזור חופשי מגרעין, פירוק נשק ופיקוח כלי נשק משנת 1987" (New Zealand Nuclear Free Zone, Disarmament, and Arms Control Act 1987), שעל פיו על ראש הממשלה להיות סמוך ובטוח שכל כלי שיט המבקר במימיה של ניו זילנד לא חמוש בנשק גרעיני או לא מונע באנרגיה גרעינית.^[13] לאחר רעש האדמה בקאיקורה שבאי הצפוני, שהתרחש ב-14 בנובמבר 2016, ה"סמפסון" וספינות נוספות מאוסטרליה, קנדה, יפן וסינגפור נעו ישירות לקאיקורה כדי להגיש שם סיוע הומניטרי.^[14]

מדיה וקבצים בנושא ANZUS בוויקישיתוף

• נוסח הסכם ANZUS מתוך אתר שירות ההוצאה לאור של ממשלת אוסטרליה
• אתר אנטי-גרעיני ניו זילנדי
• ANZUS, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)