I Me Mine
 | |
| עטיפת הגיליון לשיר | |
| שיר בביצוע הביטלס | |
| מתוך האלבום Let It Be | |
| יצא לאור | 8 במאי 1970 |
|---|---|
| תאריך הקלטה | 3 בינואר ו-1 באפריל 1970 |
| מקום הקלטה | אולפני EMI,לונדון |
| סוגה | רוק, פולק |
| שפה | אנגלית |
| אורך | 2:26 |
| חברת תקליטים | אפל רקורדס |
| כתיבה | ג'ורג' האריסון |
| לחן | ג'ורג' האריסון  |
| הפקה | פיל ספקטור |
  | |
"I Me Mine" הוא שיר של להקת הרוק האנגלית הביטלס מתוך אלבומם Let It Be מ-1970. השיר נכתב על ידי ג'ורג' האריסון, והיה השיר החדש האחרון שהוקלט על ידי הלהקה לפני התפרקותה באפריל 1970. השיר נוצר בתחילה בחזרות הלהקה בינואר 1969 באולפני טוויקנהאם כאשר נשקלה האפשרות לחזור להופיע. מילות השיר (שנכתבו בזמן של מתיחות בלהקה) מקוננות על נטיית המין האנושי לריכוז עצמי ומרמזות על המחלוקת שהובילה את האריסון לעזוב זמנית את הביטלס. הסגנון המוזיקלי של השיר עובר לסירוגין בין ואלס לבין הארד רוק.
השיר הושפע גם מטקסטים הינדיים ובהם הבהגווד גיטה. בינואר 1970 לנון עזב את הלהקה ושלושת החברים הנותרים הקליטו את השיר באולפני אבי רוד בלונדון עבור האלבום Let It Be.
רקע והשראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורג' האריסון כתב את "I Me Mine" ב-7 בינואר 1969. זאת במהלך השבוע השני של החזרות המצולמות של הביטלס באולפני טוויקנהאם במערב לונדון. פרויקט הסרט - שנודע בשם Get Back ובסופו של דבר Let It Be - היווה חלק מהחשיבה של הלהקה לחזור להופיע (לראשונה מאז 1966). האריסון טען מאוחר יותר כי היה אופטימי מאוד לגבי הפרויקט, לאחר שבילה חודשיים בארצות הברית בסוף 1968. האריסון התאכזב כגילה שהמצב בלהקה "היה בדיוק כפי כשהיינו באולפן בפעם האחרונה." להאריסון היה קשה עם מאבק הכוחות בין לנון למקרטני ועם הנוכחות המתמדת יוקו אונו.
החזרה ב-7 בינואר הייתה חריפה מאוד, כאשר חברי הלהקה התווכחו על כיוון הפרויקט. הלהקה התאמנה שעות על השיר "Maxwell's Silver Hammer" של מקרטני ללא שיפור משמעותי. במקביל מקרטני התעמת עם לנון בשל היעדר יצירתיות מצידו, מה שגרר תגובה סרקסטית מלנון.[1] בעת ההקלטות האריסון הציג מספר שירים חדשים, שלא קיבלו יחס משאר החברים. באותו יום, הוא התעמת עם חבריו ללהקה על יחסם לשיריו והתעסקות יתר בשירים של מקרטני ולנון.
האריסון טען כי השיר מתייחס ל"בעיה הנצחית" של האגואיזם וכי נקודת המבט שלו מבוססת על חוויות העבר שלו עם סם ההזיה LSD. בנוסף על כך, האריסון אמר שתפישתו הושפעה מזו של סוואמי ויווקננדה - כי מטרת האדם בחיים היא לממש את תכונותיו האלוהיות על ידי התעלות מעל לדאגות האגו ("האני הקטן"). לפי עיקרון זה, האגו מהווה חלק מה"אני" הגדול; כלומר אום: תודעה שלמה, אוניברסלית, נטולת דואליות ואגו.
חזרות בטוויקנהאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החזרות באולפני טוויקנהאם צולמו והוקלטו על ידי הבמאי מייקל לינדזי-הוג מתוך כוונה שהסרט התיעודי ילווה מופע משודר בטלוויזיה של הלהקה. בבוקר 8 בינואר, האריסון ניגן את "I Me Mine" לרינגו סטאר בזמן שהם חיכו להגעת לנון ומקרטני. הוא הציג את השיר כ"ואלס כבד" והתבדח עם סטאר, בהתייחס לתוכניות של מקרטני להופיע.
הביטלס בילו זמן רב בחזרות על "I Me Mine" ב-8 בינואר, וביצעו אותו בסך הכל 41 פעמים. השיר בעת החזרות היה באורך של דקה וחצי בלבד. מקרטני וסטאר התלהבו מהשיר, בניגוד ללנון. בשלב מסוים מקרטני אף הוא לעג ל-"I Me Mine" .
באותו היום לנון לעג על הבלדות של מקרטני "Let It Be" ו"The Long and Winding Road". ב-10 בינואר האריסון יצא מהחזרות, עייף מהדינמיקה בלהקה.
הקלטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1969 השלימה לינדזי-הוג את העריכה של הסרט התיעודי, שכלל צילומים של האריסון מנגן לסטאר את השיר.[2] לאחר מכן נראו האריסון, סטאר ומקרטני מבצעים את השיר בעוד לנון רקד עם אונו. מכיוון שהסצנות היו בולטות יחסית, ב-3 בינואר 1970 האריסון, מקרטני וסטאר נפגשו באולפני EMI (כיום אולפני אבי רוד) כדי לעבד על השיר לסרט עם המפיק ג'ורג' מרטין. לנון לא השתתף בהקלטה לאחר שעזב את הלהקה בסטמבר 1969 ושהה באותה העת בדנמרק עם אשתו.
בשלב זה הקליטה הלהקה 16 טייקים מהשיר הבסיסי ולאחר מכן האריכו את השיר מעט. אחד הטייקים מיום זה פורסמו באוסף משנת 1996, Anthology 3.
הקלטה נוספת בוצעה ב-23 במרץ.
פרסום האלבום והסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]Let It Be הוצא ב-8 במאי 1970 עם "I Me Mine" ברצף כשיר הרביעי, בין "Across the Universe" ל-"Dig It". פרסום השיר הגיע כחודש לאחר ההכרזה הפומבית של מקרטני על עזיבת הביטלס ופירוק הלהקה בפועל. הפירוק הניע את האריסון לעבוד על האלבום המשולש All Things Must Pass, שכלל שירים שנגנזו בתקופת הביטלס.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]"I, Me, Mine" היה השיר החדש האחרון הוקלט על ידי הלהקה בנפגשה עוד פעמים ספורות על מנת לערוך את ההקלטות. האריסון קרא לאוטוביוגרפיה שלו מ-1980 על שם השיר. זו הייתה האוטוביוגרפיה הראשונה של אחד מחברי הלהקה, ופורסמה במהדורה יוקרתית בכריכת עור.
בשנת 2002, דייוויד פריקה מ"רולינג סטון" כלל את השיר ברשימת "25 הביצועים הטובים ביותר של האריסון.
ההקלטה המקורית, שנמשכה רק דקה ו-34 שניות, הופיעה באוסף Anthology 3 משנת 1996. אליוט סמית' ביצע גרסת כיסוי לשיר.[3]
קרדיטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביטלס
- ג'ורג' האריסון – שירה מובילה והרמוניה, גיטרות אקוסטיות, גיטרות מובילות
- פול מקרטני – שירה הרמונית, גיטרה בס, אורגן האמונד, פסנתר חשמלי
- רינגו סטאר – תופים
מוזיקאים נוספים
- ללא קרדיט – 18 כינורות, ארבע ויולות, ארבעה צ'לו, נבל, שלוש חצוצרות, שלושה טרומבונים
- ללא קרדיט – מקהלת נשים
- ריצ'רד היוסון - עיבודי כלי נחושת וכלי מיתר
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על היצירה "I Me Mine" באתר מיוזיק בריינז
מידע על הקומפוזיציה "I Me Mine" באתר AllMusic- גרסאות נוספות ל"I Me Mine" באתר SecondHandSongs
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Lennon had become addicted to heroin over the previous months and had written little since the Beatles completed their self-titled double album (also known as the "White Album") in October 1968. He later attributed his descent into addiction to the other Beatles' hostility towards Ono, Lennon's constant companion from the start of the White Album sessions.
- ^ His comment that "I don't care if you don't want it in your show" was also included, with a stray guitar note added to mask an expletive.
- ^ Fontenot, Robert (2015). "The Beatles Songs: 'I Me Mine' – The history of this classic Beatles song". oldies.about.com. אורכב מ-המקור ב-22 בספטמבר 2015. נבדק ב-20 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)