SNCF

SNCF
	רכבת מהירה TGV הנושאת את לוגו חברת הרכבות הלאומית SNCF
נתונים כלליים
סוג	חברה ממשלתית
מייסדים	המדינה הצרפתית
תקופת הפעילות	1938–הווה (כ־86 שנים)
חברות בנות	SNCF Voyageurs; Geodis; Rail Logistics Europe; SNCF Réseau; Keolis ;
מיקום המטה	סן-דני
משרד ראשי	סן-דני
ענפי תעשייה	תחבורה ציבורית
	www.sncf.com

SNCF (ראשי תיבות של Société Nationale des Chemins de fer Français) היא חברת הרכבות הלאומית של צרפת, המנהלת את התנועה ואת שירותי הרכבת במסילות ברזל ברחבי צרפת ובנסיכות מונקו. החברה מפעילה שירותי רכבות נוסעים ומטען, ובין השאר היא מפעילה את מערכת הרכבות המהירות "TGV" ואחראית על מרבית תחנות הרכבת בצרפת.

היסטוריה

החברה נוסדה ב-1938, כאשר ממשלת החזית העממית הלאימה את חברות הרכבת הפרטיות שניהלו את הרשת המסילתית בצרפת.

בעת מלחמת העולם השנייה תפקדה החברה עבור כוחות הכיבוש של גרמניה הנאצית בצרפת הכבושה ובצרפת של וישי, כולל גירוש היהודים מפריז ב-1942. לפיכך היו רכבותיה ותחנות הרכבת שלה יעד לפעולות מחתרת הרזיסטאנס. דו"ח אקדמי מפורט על ההיסטוריה של החברה בשנות המלחמה הוגש להנהלתה ב-1992.^[1] ב-2014 שילמה החברה פיצויים לניצולי השואה בארצות הברית בסך 60 מיליון דולר.^[2]

לאחר המלחמה, השתקמה החברה כחברת רכבות לאומית-ממשלתית. המעצב התעשייתי פול ארזן (Paul Arzens) עיצב את הרכבות והקטרים והוא האחראי על תצורת "החטום השבור" האווירודינמי המאפיין בפרט את רכבות ה-TGV.

החל משנות ה-60 של המאה ה-20, הפכה החרבה למפעילה משותפת של רשת הרכבות הפרבריות של פריז, ה-RER, יחד עם חברת התחבורה הציבורית של פריז, RATP.

בשנת 1981 חנכה SNCF את קו הרכבת המהירה TGV מפריז לליון. הפרויקט פותח עם חברת אלסטום החל מאמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 והפך לסיפור הצלחה עם התרחבות רשת הרכבות המהירות והפיכתן לחלופה לטיסות קצרות, בפרט תוך חיבור הרשת הצרפתית לרשתות דומות ברחבי אירופה כגון Thalys (בלגיה, הולנד וגרמניה).

משנות ה-90 של המאה ה-20 SNCF היא שותפה בכירה במיזם יורוסטאר, הרכבת המחברת את בריטניה ליבשת, ומחזיקה ב-55% מהבעלות על מיזם היורוסטאר.^[3]

בסוף שנות ה-90 החלה SNCF לפתח את רשת TER (ראשי תיבות של Transport express régional) באזור איל-דה-פראנס כרשת פרברית למעגל השני והשלישי סביב פריז, המשלימה את רשת ה-RER. בשנות ה-2000 נוצרו רשתות דומות באזורים אלזס, ברטאן, בורגון, פראנש-קונטה, לורן, פיקרדי, נור-פה דה קאלה, רון-אלפ וקורסיקה.

בשנת 2013 התרחשה תאונת הרכבת בברטיני-סיר-אורז' בה נהרגו 7 ונפצעו 192 אנשים.

נתונים כלכליים

החברה היא בבעלות ממשלתית, עד 2012 שכנו משרדי ההנהלה שלה ברובע הארבעה-עשר של פריז, סמוך לתחנת מונפרנאס, אז עברו לפרבר סן-דני (סמוך לתחנת הרכבת סטאד דה פראנס). היא מעסיקה 245,090 אלף עובדים ב-120 מדינות ברחבי העולם. אורכה הכולל של מערכת הרכבות שבאחריותה הוא כ-32,000 קילומטר, מתוכם 1,800 קילומטר הם של קווי רכבות מהירות, ו-14,500 קווי רכבת חשמליים. החברה מפעילה מדי יום כ-14 אלף רכבות.

ב-2010 דורגה החברה במקום ה-22 בצרפת וה-214 בעולם ברשימת פורצ'ן 500 (הכוללת את התאגידים המצליחים בעולם), עם מכירות של 34.585 מיליארד דולר.^[4]