SS7

שיטת איתות מספר 7 (אנגלית: SIGNALING SYSTEM 7, בקיצור: SS7) הוא פרוטוקול מודרני לתקשורת בין מרכזיות סיפרתיות המאפשר לנצל בצורה יעילה את מערכת התמסורת, להשביח את טיב השירות ולהרחיב את מגוון התכונות והשירותים ומאפשר שירותי והסכמי נדידה בין ארצות שונות. זהו הפרוטוקול השולט כיום כליל בליבת הרשת של עולם הטלפוניה.

ייחודה של השיטה הוא ההפרדה המוחלטת של פס התדרים המשמש לאיתות מהפס להעברת המידע, דהיינו הקול של המשוחחים בטלפון (שיטה הקרויה CSS). פיתוחן של טכנולוגיות חדשות, כגון ISDN והרשת הנבונה (IN) מיושם אף הוא בשיטת איתות זו. רוב עולם הטלפוניה, לרבות עולם הסלולר, מתנהל לפי פרוטוקול ה-SS7. אמינותו גבוהה מאוד. בין פרוטקולי ה-SS7 מצויים ה-ISUP שמעביר הודעות איתות על שיחה בין שני מתגים וה-TCAP שמעביר מידע בין מסדי נתונים ברשת. למשל, אם אדם מנהל שיחה עם חברו, בעל טלפון סלולרי, הודעות על השיחה עצמה יועברו ב-ISUP (מתי היא התחילה, מאיזה מספרים, מתי התחיל הצלצול, מתי אחד הצדדים ניתק וכו'). תקשורת בין מסדי הנתונים הסלולריים (לאיזה מספר טלפון משויך מכשיר סלולרי, היכן נמצא מכשיר היעד) עוברת על ה-TCAP.

בטרם ה-SS7 היו פרוטוקולים שהעבירו איתות עם קול על אותו פס. כתוצאה מכך ניתן היה, על ידי פברוק צלילים, לזייף הודעות איתות על השיחה (למשל, שהשיחה היא שיחת חינם). דבר זה אינו אפשרי ב-SS7.

רשתות טלפוניה שליבת הרשת שלהן מיושנת ואינה SS7 קיימות כיום רק בעולם השלישי.

סרטון המסביר על חולשות במערכת SS7