SU-85

SU-85
מידע כללי
סוג	משחית טנקים
מדינה מייצרת	ברית המועצות
שנת ייצור	1943
תקופת השימוש	1943–1950 (כ־7 שנים)
דגם קודם	SU-122
דגם עוקב	SU-100
מערכה מרכזית	מלחמת העולם השנייה
יחידות שיוצרו	2,050
מידע טכני
אורך	8.15 מטר
רוחב	3 מטר
גובה	2.45 מטר
משקל	29.2 טון
מהירות	47 קמ"ש
טווח פעולה	400 קילומטר
מנוע	דיזל, 500 כוחות סוס
שריון	45-20 מ"מ
צוות	4
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח 85 מ"מ D-5S
חימוש משני	אין

SU-85 (ר"ת של: Samokhodnaya Ustanovka-85 - 'כן תותח בעל היסע עצמי') הוא משחית טנקים שפותח בברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה, אשר נבנה על בסיס ה-SU-122. שלא כמו תותחים מתנייעים אחרים שפותחו על ידי הסובייטים במלחמה כגון ה-SU-122 וה-SU-76, ששימשו כתותחי סער וככלי נ"ט, ה-SU-85 תוכנן במיוחד כמשחית טנקים כדי להתמודד עם האיום מצד טנק הטיגר הגרמני.

פיתוח ועיצוב

בינואר 1943 שבו הסובייטים בשלמותו טנק גרמני חדש באזור לנינגרד, הטיגר. השריון של הטיגר היה עבה ביותר וחסין מפני תותחי ה-7.62 ס"מ של ה-T-34 וה-KV (הטנקים המתקדמים ביותר של הצבא האדום בתקופה) בטווחי קרב סבירים, מה שהוביל את המהנדסים הסובייטים לנסות ולפתח במהרה משחיתי טנקים עם תותחים חזקים יותר שיוכלו להתמודד עם האיום החדש.

העדיפות הראשונה של המפתחים הייתה לפתח תותח ארוך קנה כמו תותח ה-88 מ"מ הגרמני, שיוכל לחדור את השריון של הטיגר. במבחני שדה שנעשו על ידי הסובייטים התברר כי גם תותח הנ"מ בקוטר 85 מ"מ וגם תותח השדה מדגם A-19 בקוטר 122 מ"מ מסוגלים לחדור את הטיגר. צוות הפיתוח בראשותו של פ. פטרוב (Fyodor Petrov) נתבקש לפתח תותח 85 מ"מ חדש אשר ישתמש באותה התחמושת של תותח הנ"מ 85 מ"מ, ויורכב על כלי משוריין. לאחר שניסיון להרכיב את תותח ה-122 מ"מ על התותח מתנייע SU-122 בתור ה-SU-122P נכשל בגלל משקלו של התותח, פנו המפתחים להרכבת התותח החדש של פטרוב, ה־D-5 בקוטר 85 מ"מ על ה-SU-122 ‏^[1].

מאחר שה-SU-122 (שנבנה על תובת ה-T-34) תוכנן לשאת תותח הוביצר, לא היה לו את הציוד האופטי הדרוש להרכבת תותח נ"ט. המפתחים במפעל Uralmash התגברו על הבעיה בעזרת התקנתו של בסיס תותח בצורת כדור, שהוסיף למיגון ושיפר את צידוד התותח. התקנת התותח דרשה שינויים במבנה העל של הכלי, אולם המתאר הכללי שלו נשאר זהה. הכלי חולק לשני תאים, כשמאחור יושב המנוע מסוג V-12 דיזל בעל הספק של 500 כ"ס, ומקדימה תא הלחימה בו ישבו ארבעת אנשי הצוות^[2].

ייצור

ייצורו של ה-SU-85, שדגם האבטיפוס שלו נבנה בזמן קצר, החל באמצע 1943 במפעלי אורלמש. 100 הכלים הראשונים נכנסו לשירות בחודש אוגוסט 1943. ייצורו של ה-SU-85 נפסק בספטמבר 1944 מאחר שה-T-34-85, שהיה בעל תותח 85 מ"מ זהה נכנס לשירות ולא היה טעם בהמשך ייצורו של משחית טנקים ללא כוח אש עדיף. את מקומו של ה־SU-85 ביחידות השדה תפס ה-SU-100, שהיה בעל כוח אש עדיף ושריון משופר. בסך הכל נבנו 2,050 יחידות של ה-SU-85 ‏^[3].

שירות קרבי

ה-SU-85, שנכנס לשירות באוגוסט 1943, הופעל ביחידות של אגד ארטילרי עצמאי אשר הורכבו מ-12 כלים כל אחד. ב-1944 הופעלו ה-SU-85 גם בגדודי משחיתי טנקים. כל גדוד הורכב תחילה מ-16 SU-85 מחולקים לשלוש סוללות, כלאחר מכן גדל מספר הכלים בכל גדוד ל-21^[4].

ה-SU-85 תוכנן לפעול בקרב מאחורי הכוח העיקרי לו הוא סייע, ולתקוף את הטנקים הכבדים של האויב מטווחים רחוקים. ה-SU-85 לא התאים לקרבות פנים אל פנים, מאחר שמחסור במקלעים הפך את הכלי לפגיע מאוד לחיילים רגלים. בסך הכל הוכיח עצמו הכלי כמצליח ויעיל במיוחד כנגד טנקי אויב כמו הטיגר והפנתר הגרמנים. מלבד הצבא האדום, שירתו SU-85 במהלך המלחמה בצבא הפולני, שם הורכבו מהם שני אגדים עצמיים - מס' 13 ומס' 28. כמו כן בחטיבת השריון הצ'כוסלובקית ה-1 היו 2 SU-85 בפלוגת המפקדה.^[5].

קישורים חיצוניים

SU-85 באתר wwiivehicles

הערות שוליים

^ Zaloga Steven J., James Grandsen (1984). Soviet Tanks and Combat Vehicles of World War Two, London: Arms and Armour Press עמ' 165-164.
^ Rickard, J (16 September 2008), SU-85 Tank Destroyer
^ Zaloga, עמ' 181-180.
^ Zaloga, עמ' 181
^ [1]

[1] Zaloga Steven J., James Grandsen (1984). Soviet Tanks and Combat Vehicles of World War Two, London: Arms and Armour Press עמ' 165-164.

[2] Rickard, J (16 September 2008), SU-85 Tank Destroyer

[3] Zaloga, עמ' 181-180.

[4] Zaloga, עמ' 181

[5] [1]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]