וול סטריט ג'ורנל
 | |
 | |
| תדירות | עיתון יומי |
|---|---|
| פורמט | גיליון ניילר מלא צר |
| מו"ל | דאו ג'ונס  |
| מייסד | צ'ארלס דאו, אדווארד ג'ונס, צ'ארלס ברגשטרסר |
| בעלים | דאו ג'ונס |
| עורך ראשי | אמה טאקר |
| תאריכי הופעה | 8 ביולי 1889 – הווה (135 שנים) |
| שפה | אנגלית |
| מערכת | השדרה האמריקאית 1211, מנהטן, ניו יורק |
| תפוצה | 654,000 עותקים (יוני 2022) |
| מדינה |  ארצות הברית |
| ISSN | 0099-9660, 2574-9579, 0193-2241, 1092-0935 |
| עמוד ראשון | עמוד ראשון מהיום |
| WSJ.com | |
  | |
וול סטריט ג'ורנל (באנגלית: The Wall Street Journal) הוא עיתון יומי (שש פעמים בשבוע), היוצא לאור בעיר ניו יורק. העיתון הוא השני הנפוץ ביותר בארצות הברית ונכון ל-2022 מודפס ב-654,000 עותקים.[1] העיתון מפיץ גם גרסה אסייתית ואירופאית. מתחרהו העיקרי כעיתון כלכלי יומי הוא העיתון Financial Times הלונדוני, המפרסם אף הוא מהדורות בין-לאומיות. העיתון נמצא בבעלות חברת דאו ג'ונס אנד קומפני. החברה היא בבעלות ניוז קורפ שבשליטת רופרט מרדוק.
העיתון פועל בתחום עיתונאות כלכלית ומסקר בעיקר עסקים אמריקאיים, בין-לאומיים וחדשות כלכליות. שמו של העיתון הגיע מרחוב וול סטריט, הרחוב שבו שוכנת בורסת ניו יורק ונחשב כליבו של המרכז הכלכלי. העיתון הודפס ללא הפסקה מאז ייסודו ב-8 ביולי 1889 על ידי צ'ארלס דאו, אדוארד ג'ונס וצ'ארלס ברגסטרסר. העיתון וסגלו זכו בפרס פוליצר 39 פעמים (עד 2015).
העיתון ידוע בשימוש שהוא עושה ברישומים במקום בתמונות. הוא מציג קו שמרני ונוקט לרוב בעמדה פרו ישראלית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת דאו ג'ונס אנד קומפני נוסדה ב-1882 על ידי הכתבים צ'ארלס דאו, אדוארד ג'ונס וצ'ארלס ברגסטרסר. תחילה ערכו השותפים בכתב יד עלוני חדשות כלכליות שהועברו למנויים באזור וול סטריט על ידי שליחים. בשנת 1883 החלה החברה להפיץ את ה-Customers' Afternoon Letter. בשנת 1889 עיתון זה הורחב ושמו הוסב ל"וול סטריט ג'ורנל",[2] והחל להעביר את שירות החדשות באמצעות טלגרף. העיתון הציג את "מדד ג'ונס", שהיה הראשון ממספר מדדי מניות ואיגרות חוב בבורסה לניירות ערך בניו יורק.
העיתונאי קלרנס בארון רכש את השליטה בחברה ב-1902; תפוצתו אז הייתה 7,000 עותקים, אבל טיפסה עד סוף שנת 1920 ל-50,000.
ב-1996 הוקם אתר האינטרנט של העיתון. כיום האתר נחשב כאתר כלכלי בתשלום הגדול ביותר באינטרנט עם 712,000 לקוחות משלמים נכון לרבעון הרביעי 2004.[3] נכון לנובמבר 2006, מנוי שנתי לגרסה מקוונת של העיתון עלתה 99 דולר לחסרי מנוי גרסה מודפסת.[4]
תוכן העיתון בתשלום זמין גם בחינם, במהדורה מוגבלת, של AOL ו-Congoo Netpass. כתבות זוכות פרס פוליצר משנת 1995 זמינות חינם באתר פרס פוליצר.[5]
בספטמבר 2005 השיק העיתון גרסת סוף שבוע, המופצת לכל מנוייו.
ב-2005 דיווח העיתון על פרופיל ציבור הקוראים שלו. כ-60 אחוזים חברים בהנהלות בכירות, עם ממוצע הכנסות של 191,000 דולר, ממוצע הכנסה משפחתית נטו של 2.1 מיליון דולר וגיל ממוצע של 55.[6]
ב-2006 הודיע העיתון כי יכלול לראשונה פרסומות בעמוד הראשון, בעקבות הצלחת ניסוי בגרסאות האסייתיות והארופאיות.
העיתון משתמש עדיין בשיטת איור נקודות דיו בשם Hedcut (אנ'), אשר הוצגה ב-1979[7] במקום בתמונות של אנשים, מיומנות ייחודית בקרב העיתונים הגדולים. עם זאת השימוש בתמונות צבעוניות במהדורות העיתון הפך גם הוא נפוץ בשנים האחרונות, במיוחד במדור סגנון חיים.
בינואר 2007, הפחית העיתון את גודל גיליון הנייר מ-15 ל-12 אינץ' תוך כדי שמירה על אורך של 22 ו-3/4 אינץ' במטרה לחסוך בעלויות דפוס. העיתון דיווח כי החיסכון נאמד ב-18 מיליון דולר.[8]
ב-2008 השיק העיתון גרסה עולמית מורחבת, כדי לכלול מהדורות שפות זרות נפוצות. העיתון הראה עניין ברכישת מתחרהו, ה-Financial Times.[9]
חלקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיתון מספר חלקים ייחודיים:
- חלק ראשון – מאופיין בחדשות תאגידים, ודיווחי פוליטיקה וכלכלה
- שווקים – כולל כיסוי בתחום הרפואה, טכנולוגיה ותקשורת
- כספים והשקעות – מכסה ומנתח שווקים כלכליים בין-לאומיים
- פרסונל – מפורסם בשלישי וחמישי, ומכסה גם השקעות פרטיות, קריירה ותרבות
- סוף שבוע – מפורסם בימי שישי, סוקר אינטרסים אישיים של קוראים כולל נדל"ן
- עיסוק – מפורסם בשבתות, מתמקד בהחלטות זמן פנוי של קוראים עסקיים, כולל אוכל ובישול, בידור, תרבות, אופנה, נסיעות וקניות
עמוד המערכת
[עריכת קוד מקור | עריכה]עמוד המערכת של העיתון מצהיר שהפילוסופיה שלו היא לטובת "שווקים חופשיים ואנשים חופשיים". העמוד מציג נקודת מבט של שוק חופשי בנוגע לסוגיות כלכליות ולעיתים נקודת מבט נאו-שמרנית של מדיניות החוץ של ארצות הברית. מערכת העיתון תמכה רבות במדיניות הגירה מוגבלת פחות. ב-3 ביולי 1984 כתבה המערכת: "אם וושינגטון עדיין רוצה לעשות משהו בנוגע להגירה, אנו מציעים תיקון חוקתי בעל כמה מילים: צריכים להיות גבולות פתוחים". עמוד המערכת מפרסם באופן שכיח קטעים שנכתבו על ידי מנהיגים מהאקדמיה, מעולם העסקים ומהפוליטיקה, הן מארצות הברית והן ממדינות מהעולם.
העיתון זכה בשני פרסי הפוליצר הראשונים שלו עבור כתיבת מערכת ב-1947 וב-1953.
פעילות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מ-1998, עיתון הארץ הדפיס והפיץ את המהדורה המקומית של ההרולד טריביון, שכללה גם זכויות לפרסום קטעי חדשות מתוך המהדורה האירופית של ה"וול סטריט ג'ורנל".[10] בשנת 1999, העיתון ג'רוזלם פוסט החל לפרסם מוסף של ה"וול-סטריט ג'ורנל", העוסק במימון אישי וביתי, השקעות אישיות, וניתוחי קרנות. המוסף "וול סטריט סאנדיי" היה מופץ בעיתון-האם ובעוד 10 עיתונים בתוך ארצות הברית.[11]
החל מינואר 2008, הג'רוזלם פוסט חתם על הסכם לשיתוף פעולה עם הוול סטריט ג'ורנל, במסגרתו הג'רוזלם פוסט מפיץ ומשווק עותקים של "וול סטריט ג'ורנל אירופה" בישראל.[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של וול סטריט ג'ורנל (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של וול סטריט ג'ורנל (בסינית)
- אתר האינטרנט הרשמי של וול סטריט ג'ורנל (ביפנית)
- אתר האינטרנט הרשמי של וול סטריט ג'ורנל (במנדרינית תקנית)
- אתר האינטרנט הרשמי של וול סטריט ג'ורנל (במנדרינית תקנית)
וול סטריט ג'ורנל, ברשת החברתית פייסבוק
וול סטריט ג'ורנל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
וול סטריט ג'ורנל, ברשת החברתית אינסטגרם
וול סטריט ג'ורנל, ברשת החברתית LinkedIn
וול סטריט ג'ורנל, סרטונים בערוץ היוטיוב
וול סטריט ג'ורנל, סרטונים באתר Vimeo
וול סטריט ג'ורנל, באתר פינטרסט- וול סטריט ג'ורנל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- The Wall Street Journal ברשת – האתר הרשמי.
- The Career Journal – אתר קריירה חופשי של העיתון.
- The Real Estate Journal – אתר חופשי של העיתון המתמקד בנדל"ן.
- The Startup Journal – אתר חופשי של העיתון המתמקד בהקמה, הפעלה ורכישת עסקים קטנים.
- The Opinion Journal – אתר חופשי של העיתון המאופיין בדעות ופרשנויות.
- Kevin Sprouls – אתרו של קווין ספרולס, יוצר סגנון פורטרט הקווים של העיתון.
- Noli Novak – האתר של נולי נובק, אומנית ציורי הנקודות של העיתון.
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Top 10 U.S. Daily Newspapers, Cision (באנגלית)
- ^ DOW JONES HISTORY - THE LATE 1800s 2006 Dow Jones & Company, Inc. Retrieved 19 August 2006.
- ^ Starting Today, the Largest Paid Subscription News Site Opens Its Doors to Nonsubscribers for One Week Press Release, דאו ג'ונס, 7 November 2005. Retrieved 4 December 2006.
- ^ Subscribing to the Wall Street Journal, WSJ.com
- ^ פרס פוליצר
- ^ The Wall Street Journal Weekend Edition: Expectations, Surprises, Disappointments Bill Mitchell, Poynter Online, 21 September 2005. Retrieved 19 August 2006.
- ^ Picturing Business in America Smithsonian National Portrait Gallery. Retrieved 19 August 2006.
- ^ Wall Street Journal To Narrow Its Pages Frank Ahrens, Washington Post, 12 October 2005. Retrieved 19 August 2006.
- ^ Wray, Richard. "How the word on Wall Street will spread around the world", The Guardian, 2007 February 1. Retrieved on 2007-02-03.
- ^ אביבה קרול, "וול סטריט ג'ורנל" ב"ג'רוזלם פוסט", באתר גלובס, 2 בנובמבר 1999
- ^ 'ג'רוזלם פוסט': הסכם בלעדי להפצת תכני 'וול סטריט ג'ורנל', באתר TheMarker, 23 בדצמבר 1999
- ^ יעל ולצר, "וול סטריט ג'ורנל אירופה" נכנס לשותפות עם "ג'רוזלם פוסט" בישראל מינואר הקרוב, באתר TheMarker, 19 בנובמבר 2007