אוהל הדוד תום
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | הארייט ביצ'ר סטואו  |
| איורים | האמט בילינגס |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | רומן |
| נושא | עבדות בארצות הברית |
| הוצאה | |
| הוצאה | The National Era |
| מקום הוצאה | בוסטון |
| תאריך הוצאה | 20 במרץ 1852 |
| סדרה | |
| הספר הבא | מפתח לבקתת הדוד תום |
  | |
אוהל הדוד תום (באנגלית: Uncle Tom's Cabin; or, Life Among the Lowly; מילולית: "בקתת הדוד תום") הוא ספר מאת הארייט ביצ'ר סטואו, שהיה בעל השפעה רבה בגיוס דעת הקהל בארצות הברית נגד תופעת העבדות בארצות הברית.
הספר מתאר את ייסורי עבד שחור המשרת בנאמנות את בעליו, אדם טוב לב ונוח שמוקיר את נאמנותו. עקב שינוי נסיבות, העבד מועבר מיד ליד ובסופו של דבר נופל לידיו של אדון אכזר ורע לב. גם במצבו החדש הוא מקבל על עצמו את הדין ואין הוא מוחה למרות ההשפלות והמכות שהן מנת חלקו.
"אוהל הדוד תום" פורסם לראשונה ב-20 במרץ 1852 והיה לרומן הנמכר ביותר של המאה ה-19 ולספר הנמכר ביותר בארצות-הברית אחרי התנ"ך. הסיפור פורסם לראשונה בהמשכים בעיתון "The National Era" (אנ')[1]. בתחילה תוכנן להיות סיפור קצר, אך לבסוף התפרש על פני ארבעים פרקים. המו"לים היו ספקנים לגבי הדפסתו כספר, אך משפורסם במהדורה של 5,000 עותקים נמכרו ביום הראשון 3,000 עותקים וביום השני יתר הספרים, ובתי דפוס עמלו על הדפסת מהדורות חדשות שלו ללא הרף.
יש הסבורים כי האווירה שהקרין הרומן עודדה את פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית ואת התנועה לשחרור העבדות ומקובל לחשוב שכך אמר הנשיא האמריקני אייברהם לינקולן למחברת, סטואו, כשפגש אותה.
כיוון שבאותה תקופה זכויות היוצרים לא היו מעוגנות בחוק, יצא, במקביל לפרסום הרומן, מופע בימתי הנושא את השם "המופע של תום" (Tom Show).
ב-1853 פרסמה סטואו את הספר "מפתח לאוהל הדוד תום" (A Key to Uncle Tom's Cabin).
עלילת הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת הסיפור, הדוד תום (אנ') הוא עבדו של בעל האחוזה ארתור שלבי (Shelby), המתגורר בקנטקי. תום הוא עבד בגיל העמידה, נשוי ואב לילדים. חייו שקטים ושלווים והוא משרת את אדונו בנאמנות, עד שנקלע בעל האחוזה שלבי לחובות כבדים ועומד לאבד את חוותו. כדי להציל את עצמו, הוא מוכר לסוחר העבדים היילי (Haley) את תום ואת הארי בן החמש, בנה של המשרתת אליזה. זו מחליטה לקחת את בנה, ולהימלט עמו לקנדה, המשוחררת מעבדות. סוחר העבדים שוכר צייד עבדים שירדוף אחר האם ובנה ויחזיר אותם לקנטקי. אליזה, בנה ובעלה ג'ורג' (אשר היה עבדו של בעל אחוזה אחר ונמלט גם הוא), מחליטים לברוח לקנדה באמצעות "מחתרת השחרור" (כינוי למערכת דרכי בריחה חשאיות בה השתמשו העבדים במדינות הדרום בארצות הברית כדי להימלט לצפון).
בינתיים, קונה סוחר העבדים את תום ולוקח אותו אל שוק העבדים שליד נהר המיסיסיפי. על הספינה פוגש תום ילדה לבנה בשם אווה, המתיידדת עמו. כאשר אווה נופלת מהסיפון, מושה אותה תום מן המים ומציל את חייה. אביה של אווה, ג'נטלמן צעיר בשם אוגוסטין סיינט קלייר (St. Clare), קונה את תום מסוחר העבדים, ולוקח אותו עמם אל ביתם אשר בניו-אורלינס.
בינתיים, מצליח צייד העבדים להשיג את אליזה ובעלה ואת בנם הארי, אך נורה על ידי הבעל. אליזה חוששת לחייו של צייד העבדים, והם משאירים אותו בצפון ארצות הברית, על-מנת שיקבל טיפול רפואי, ונמלטים בבטחה לקנדה.
לאחר שנתיים בהן מתגורר הדוד תום בבית סיינט קלייר, חולה אווה במחלה אנושה ומתה. אביה מתכוון לשחרר את תום כפי שהבטיח לבתו לפני מותה, אך לפני שהוא מספיק לעשות זאת הוא נרצח בתגרת שיכורים, בעת שהוא מנסה להפריד בין הניצים. אשתו, הרואה את יחסו הטוב של בעלה לעבדים כמיותר, מוכרת את תום למר סיימון לגרי (Legree), בעל מטעי כותנה במדינת הדרום לואיזיאנה. תום משכנע שתי נשים שחורות לברוח מסיימון לגרי אדונן, ומסייע להן בכך. כאשר הדבר מתגלה, תום מושפל, וסופג מכות רצח, המובילות למותו הטראגי כקדוש מעונה.
ג'ורג' שלבי (בנו של ארתור שלבי שנפטר בינתיים) מגיע לניו אורלינס כדי לקנות את תום, על מנת לשחררו, ומגלה כי איחר את המועד, משום שהדוד תום נהרג. על קברו של תום נשבע ג'ורג' כי יקדיש את כל כוחו למלחמה בעבדות.
בדרכו חזרה לקנטקי, פוגש ג'ורג' את אחת הנשים שנעזרו בתום על מנת לברוח מלגרי, ומגלה שהיא אימה של אליזה, שהופרדה ממנה כילדה. שניהם פוגשים בדרך גם את אחותו של בעלה של אליזה, וג'ורג' מסביר לשתיהן לאן ברחו אליזה ואשתו. שתי הנשים מתאחדות איתם בקנדה.
בשובו לקנטקי הוא משחרר את כל עבדיו על מנת למנוע מצב נוסף של פרידה ממשפחה ומוות בנכר. ג'ורג' מציע לעבדים להישאר בחווה כפועלים בשכר, ומבקש מהם להביט בבקתתו (אוהלו) של הדוד תום שתזכיר להם את תום שהעניק להם במותו את חירותם, ולהחזיק באמונה הנוצרית הטובה בה החזיק תום עד יומו האחרון.
השפעת הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר יצא לאור ב-20 במרץ 1852. שמונה שנים לאחר מכן, ב-1860, נבחר אברהם לינקולן לנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית והביס את יריביו הדרומיים שדגלו בהרחבת האזורים המדינות שבהם הייתה מותרת העבדות. לאחר שנבחר לינקולן, פרשו מדינות הדרום מארגון המדינות, צעד שהפך לסיבה לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית .
ישנה אנקדוטה המספרת שכאשר פגש הנשיא לינקולן את הסופרת סטואו, אמר לה: "אז זוהי האישה הקטנה שהתחילה את המלחמה הגדולה הזו". אחרים טענו שלספר הייתה השפעה כה חזקה על הקוראים הבריטים, שבריטניה נמנעה בגללו מלהצטרף למדינות הקונפדרציה במלחמת האזרחים.
לשאלות לגבי כוחו של הספר, ענתה הארייט ביצ'ר סטואו:[2] "לא אני כתבתי את 'אוהל הדוד תום'. אלוהים הכתיב לי את הסיפור ואני רק רשמתי את המילים מפיו".
הכינוי "הדוד תום"
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשיצא הספר, הדמות של "הדוד תום" נחשבה לדמות חיובית - לסוג של קדוש מעונה. אך בעשור השני של המאה ה-20, דברים השתנו. לאחר מותו של בוקר טי. וושינגטון, מנהיג והוגה מוביל אשר עודד שיתוף פעולה עם הממסד הלבן, ויחד עם עליית תנועות לאומיות שחורות כמו זו של מרקוס גארבי - כל מה שהיה ניתן להבין כהתרפסות כלפי לבנים נהיה שלילי. אחד המקרים הראשונים שהכינוי נשמע ברבים היה כאשר הכומר הלאומני השחור, ג'ורג' אלכסנדר מגווייר, אמר בפני הכנס של האגודה לשיפור האוניברסלי לשחורים ב-1919: "כושי 'הדוד תום' חייב ללכת, ובמקומו חייב לבוא מנהיג חדש לגזע השחור... לא איש שחור עם לב לבן, אלא איש שחור עם לב שחור." לאחר מכן, הלאומנים של גארבי גם צעדו עם פוסטרים אשר הודיעו על פטירתו של הדוד תום.[3] עד היום משמש הכינוי "הדוד תום" בקהילה האפרו-אמריקאית ככינוי גנאי לשחור המתרפס ללבנים ומנסה לחקות את מנהגיהם, תוך ביטול עצמי של זהותו.
תרגומים ועיבודים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אהל תם, או, החיים בין עבדי עולם: ספור / העתיק אברהם זינגער... ווארשא : א’ גינז, תרנ"ו. 1896
- אהל הדוד תם: מספר לילדים... / תרגם מאנגלית אשר ברש. מצפה (תרפ"ז). 1927
- אהל הדוד תם: מסופר לילדים / הריט ביצ’ר סטו; עם 8 ציורים מאת א"ס פורסט; מאנגלית - אשר ברש. מצפה, 1936
- בקתתו של הדוד תום / הרריאט ביצ’אר-סטואו; עברית - אליהו מייטוס. תבל, 1952
- הדוד תום: על-פי הספר "אהל הדוד תום" להריט ביצ’ר סטו / עבד יהושע חלמיש; הציורים - איזה. אל המעין, תשי"ב 1952
- אהל הדוד תום / עבד וקצר שלמה סקולסקי; ציורים - א’ אבדי. עמיחי [תשט"ו]. 1955
- אהל הדוד תום / ביצ’ר סטו; עברית - עדה צרפתי; ציורים - ג’יו-פן. מ’ מזרחי, 1969
- אוהל הדוד תום / הרייט ביצ’ר סטו; עברית - רפאל אלגד. כתר, 1986
- אוהל הדוד תום / הריאט ביצ’ר סטו; נוסח עברי - יעל רון-לרר. עופרים, תשנ"ה 1995
- זה אני הדוד תום / על פי הרייט ביצ'ר סטאו; תמר ורטה-זהבי איורים: נורית צרפתי, הקיבוץ המאוחד, 2017
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוהל הדוד תום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הארייט ביצ'ר סטואו, אוהל הדוד תום, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אתר של אוניברסיטת וירג'יניה "Uncle Tom's Cabin and American Culture: A Multi-Media Archive" (אורכב 11.06.2007 בארכיון Wayback Machine) מסקר את השנים 1830–1930, ומציע קישורים למקורות אודות הרקע התרבותי, הגרסאות השונות והתפישה הציבורית של הספר. האתר מספק את הטקסט המלא של הספר וכן קטעי אודיו ווידאו.
- אריאנה מלמד, המרד השפוף, באתר ynet, 23 באוקטובר 2003
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עיתון שראה אור בוושינגטון די. סי. בשנים 1847–1869 ותמך בביטול העבדות והסחר בעבדים.
- ^ Harriet Beecher Stowe, Uncle Tom's Cabin, Signet Classic, Afterword by John William Ward, 1966, p.480
- ^ When 'Uncle Tom' Became an Insult Adena Spingarn, The Root
| עבדות | ||
|---|---|---|
| עבדות מודרנית | סחר בבני אדם • שימוש צבאי בילדים ובנערים • גיוס חובה • סחר בילדים • סחר במין • תיירות מין • עבדות מין • חטיפת נשים • עבדות חוב בדרום מזרח אסיה | .jpg) |
| היסטוריה | צמיתות • שוק עבדים • תמיכה בעבדות • עבדות בתנ"ך • עבד עברי • ביוון העתיקה • ברומא העתיקה • ספינת עבדים • עבדות בסין • עבדות ברוסיה • עבדות באימפריה העות'מאנית • סחר העבדים הערבי • עבדות באסלאם • עבדות באפריקה • סחר העבדים האטלנטי • עבדות בברזיל • עבדות בקובה • עבדות בארצות הברית • מדינת קונגו החופשית | |
| התנגדות לעבדות | התנועה לביטול העבדות • ציר זמן של ביטול העבדות והצמיתות• חוק סחר העבדים 1807 • מרד העבדים בהאיטי • מסילת הרכבת המחתרתית • חוק העבד הנמלט 1850 • מלחמת האזרחים האמריקנית • התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית • ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם | |
| עבדות בתרבות | אוהל הדוד תום • שורשים • הרפתקאותיו של האקלברי פין • 12 שנים של עבדות | |