אוטו וכטר
לידה | 8 ביולי 1901 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה | 13 ביולי 1949 (בגיל 48) רומא, איטליה | ||||||||
מדינה | אוסטריה | ||||||||
מקום קבורה | קמפו ורנו | ||||||||
השכלה | אוניברסיטת וינה | ||||||||
מפלגה | המפלגה הנאצית | ||||||||
בן או בת זוג | Charlotte Bleckmann (11 בספטמבר 1932–יולי 1949) | ||||||||
| |||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||
צלב הברזל | |||||||||
אוטו גוסטב פון וֶכְטֶר (בגרמנית: Otto Gustav Freiherr von Wächter; 8 ביולי 1901 – 14 באוגוסט (?) 1949) היה, בין היתר, מושל קרקוב וגליציה בתקופת המשטר הנאצי. אף שנמלט ממשפטי נירנברג, הוכחה אחריותו לרצח עשרות אלפי יהודים בזמן השואה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וכטר נולד בווינה בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית ב־8 ביולי 1901. אביו יוזף היה מלוכן, קצין בצבא האוסטרו-הונגרי של הקיסר פרנץ יוזף. הוא היה ממוצא צ’כי ובמקור מהעיירה הַווראן, בחבל הסודטים. אמו הייתה מרתה פופוב, בת למשפחה עשירה מווינה.
מ-1923 היה חבר באס אה, מ-1930 היה חבר המפלגה הנאצית ונשא בתפקידים בכירים בווינה. מ-1933 הוא היה שטורמפיהרר (סג"ם) באס אס.
וכטר עבד כעורך דין בווינה בין 1932–1934. היה לו תפקיד מוביל בפוטש ביולי 1934, שהוביל לחיסולו של הקנצלר האוסטרי אנגלברט דולפוס. לאחר כישלון ניסיון ההפיכה, ברח לגרמניה ונשללה ממנו האזרחות האוסטרית. הוא נשלח לשרת בדכאו לזמן מה, וב-1935 היה אחראי לשלושה מבצעים רצופים.
בעקבות האנשלוס, שרת וכטר בין 1938–1939 כקומיסר הממונה על "הסילוק", תחת המושל הנאצי של אוסטריה זייס-אינקווארט. הגוף הממשלתי שעמד בראשו, ואשר נקרא על שמו, היה אחראי על פיטורים וסילוק של כל הפקידות היהודית באוסטריה.
כמושל קרקוב וגליציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאוקטובר 1939 היה וכטר מושל מחוז קרקוב, בדרגת אובר-גרופנפיהרר (אלוף). בדצמבר 1940 הוא ציווה על ארגון הרדיפה והגירוש להשמדה של 68,000 יהודי העיר. במרץ 1941 הוציא צו נוסף המורה לשאר 15,000 היהודים שנותרו לעבור לגטו החדש שהקים - גטו קרקוב. לדברי חוקר השואה רובין אוניל, וכטר היה בין התומכים הראשיים בהשמדת כל היהודים בשטחי הגנרלגוברנמן (שטחי פולין שלא סופחו לרייך) באמצעות גז. בפגישה בקרקוב עם המושל הכללי של פולין הכבושה, הנס פרנק, באוקטובר 1941, אמר כי פתרון רדיקלי ל"שאלה היהודית" הוא בלתי נמנע.
בין 1942–1944, אחרי השתלטות הנאצים על אוקראינה, שירת וכטר כמושל מחוז גליציה החדש. מעל חצי מיליון יהודים חיו במחוז כשהגרמנים פלשו לאוקראינה. הרצח ההמוני של היהודים החל תחת הכיבוש הצבאי, שנמשך עד להשלטת המינהל האזרחי ב-1 באוגוסט 1941; ממועד זה הוקמו 32 גטאות במחוז גליציה. ב-17 באוגוסט 1942 נידון בכנס בביתו של היינריך הימלר התכנון לגבי גורל היהודים באזור לבוב, בנוכחותם של וכטר, אודילו גלובוצניק ופריץ קצמן. עד סוף 1943 רוב היהודים נרצחו, או נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ.
וכטר היה גם חסיד נלהב להקמת יחידה אוקראינית של מתנדבים מקומיים לוורמאכט, שהקמתה אושרה על ידי הימלר לאחר התבוסה בסטלינגרד. באפריל 1943 "אגף אס אס גליציה" נחנך בפומבי וסופח לואפן אס אס. כמעט 100,000 גברים מאוקראינה המערבית התנדבו, 30,000 מהם גויסו.
בספטמבר 1943 נשלח וכטר לצפון איטליה, כ"מפקד הממשל הצבאי ומיופה הכוח של הוורמאכט באיטליה", ונשאר שם עד 1945.
הסתתרותו ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמה הסתתר וכטר כ-3 שנים בהרי חבל טירול שבאוסטריה יחד עם פושע נאצי אחר, עד שמצא מקלט באיטליה, תחת חסותו של הבישוף האוסטרי הפרו-נאצי אלויס הודאל, רקטור מכללת סנטה מריה אנימה ברומא. הוא חי תחת השם הבדוי אלפרדו ריינהארדט עד מותו ב-1949, וכך הצליח להימלט ממשפטי נירנברג, בהם אוזכרו בהיעדרו כמה מפעולותיו הפליליות. הוא מת ברומא בבית החולים של הבישוף הודאל.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פיליפ סנדס, נתיב העכברושים - בעקבותיו של פושע נאצי נמלט, הוצאת כנרת זמורה דביר, 2022.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יורם מלצר "הנאצי שממשיך להסתתר בארכיון", באתר אלכסון