אותיות נקודות

אותיות נקודות הן כינוי לסוגי אותיות שבספר התנ"ך שנכתבות - על פי המסורת - כשעל גביהן ישנן נקודות.

לדעת הראשונים מקורן של אותיות אלו אינו מהתורה, והן נתקנו בתקופה מאוחרת על ידי עזרא הסופר, וכך נאמר מדרש רבה:

וְיֵשׁ אוֹמְרִים לָמָּה נָקוּד, אֶלָּא כָּךְ אָמַר עֶזְרָא אִם יָבוֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר לָמָּה כָּתַבְתָּ אוֹתָן אוֹמַר לוֹ כְּבָר נִקַּדְתִּי עֲלֵיהֶם, וְאִם יֹאמַר לִי יָפֶה כָּתַבְתָּ כְּבָר אֶמְחֹק נְקֻדּוֹתֵיהֶן מֵעֲלֵיהֶן

— מדרש רבה, במדבר, ג, יג. וכעין זה בפסקי תוספות מסכת מנחות אות רלא.

האותיות הנקודות נזכרו בתלמוד ובספרי המדרשים השונים, כך לדוגמה נאמר בתלמוד על הפסוק ”וַיֹּאמְר֣וּ אֵׄלָׄ֔יׄוׄ אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל” (ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק ט'):

תני משום רבי יוסי למה נקוד על איו שבאליו לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו

— תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ז, עמוד א'

כן נזכר עניין הנקודות באבות דרבי נתן, ובעוד מדרשים.

ישנה הסכמה בחז"ל על זהותן של האותיות הנקודות: עשר מילים נקודות מופיעות בתורה^[1], עוד ארבע בנביאים ומילה אחת בכתובים.

רש"י בפירושו לתורה מפרש בכל אחד מהמקומות מהו הטעם שניקדו מעל אותן אותיות.

הרעיון הכללי שלהנקודות הללו, על פי המבואר במדרש רבה, הוא להורות כי אותם אותיות דינן כמחוקות. אך לא כמוחקות ממש. וכפי שכתב הרלב"ג בפירושו על התורה:

הנקודות אשר על "אליו" ומה שדומה לו, הוא אצלי להורות על ענין ממוצע בין המחק ובין הכתב. וזה כי הנקודה תעשה על התיבה למחוק מה שעליו הנקודה, ולפי שכבר נשארה התיבה בכתוב עם הנקודות שעליה הורה שאינה נמחקת מכל וכל ואינה נכתבת בשלימות

— פירוש הרלב"ג לספר בראשית, פרק י"ח, פסוק ט'

הרמב"ם בספרו משנה תורה, ובעקבותיו הטור, הזכירו שיש לכתוב בספר תורה את כל האותיות המשונות וביניהם האותיות הנקודות וכפי שמופיעים בספרי התורה הקדומים:

ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות כגון הפאי"ן הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש

— משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ז', הלכה ח'

ברמ"א^[2] נזכר כתיבת אותיות אלו אך לא הזכיר מה דין הספר תורה כשלא ניקדו כנהוג: ”הגה: ויש עוד דברים שנהגו בהן הסופרים כמו שהעתיקו איש מפי איש כמו באותיות גדולות וקטנות והנקודות והמשוכות.” (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רע"ה, סעיף ו').

לדעת הט"ז חסרון ניקוד אינו פוסל את הספר: ”עוד נ"ל בספר תורה שאין לה נקודות הראויות להיות על איזה מקומות כגון על [אליו] איה שרה או בשאר מקומות שאין לפסול מלקרות בההיא ס"ת אע"פ שעדיין לא נתקנה דהא על כל פנים כתבה כנתינתה מסיני שהנקודות שאמרו חכמים הם מתקנת עזרא כמ"ש (התוס' בזבחים פרק ר' ישמעאל) [בפסקי התוס' מנחות פ' כל קרבנות ציבור] וז"ל כשכתב עזרא התורה עשה נקודות ואמר אם יאמר משה למה נקדת יאמר הלא לא מחקתי עכ"ל):” (ט"ז על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רע"ד, סעיף ז').

אמנם לדעת כמה מהאחרונים אין להוציא ספר תורה כזה מלתכחילה^[3].

באבות דרבי נתן מביא את עשרת המקומות בתורה שבהם יש ניקוד מעל האותיות ומבאר את טעמן:

”"יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ" (בראשית טז ה) – נקוד על יו"ד שב"ביניך", מלמד שלא אמרה לו אלא על הגר. ויש אומרים על המטילין מריבה ביני וביניך.
כיוצא בו: "ויאמרו אליו איה שרה" (שם יח ט) – נקוד על אי"ו שב"אליו", מלמד שיודעין בה ומבקרין אחריה.
כיוצא בו: "ולא ידע בשכבה ובקומה" (שם יט לג) – נקוד על וי"ו שב"קומה" הראשון, מלמד שלא הרגיש אלא בעמידתה של צעירה.
כיוצא בו: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו" (שם לג ד) – כולו נקוד, מלמד שלא נשקו באמת. רבי שמעון בן אלעזר אומר: נשיקה זו של אמת וכולן אינן לאמת.
כיוצא בו: "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם" (שם לז יב) – נקוד על "את", מלמד שלא לרעות הצאן הלכו אלא לאכול ולשתות ולהתפתות.
כיוצא בו: "כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן" (במדבר ג לט) – נקוד על "ואהרן",12 למה? מלמד שלא היה אהרן מן המנין.
כיוצא בו: "או בדרך רחוקה" (שם ט י) – נקוד על ה"א שב"רחוקה", מלמד שלא הייתה דרך רחוקה אלא מן אסקופת עזרה ולחוץ.
כיוצא בו: "ונשים עד נופח אשר עד מידבא" (שם כא ל) – נקוד על רי"ש שב"אשר", למה? מלמד שהחריבו האומות ולא החריבו המדינות.
כיוצא בו: "ועשרון עשרון" (שם כט טו) – של יום טוב הראשון של חג הסכות נקוד "ועשרון" בוא"ו, למה? מלמד שלא יהא שם אלא עשרון אחד.
כיוצא בו: "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" (דברים כט כח) – נקוד על "לנו" "ולבנינו" ועל עי"ן שב"עד", למה? אלא כך אמר עזרא: אם יבוא אליהו ויאמר לי: מפני מה כתבת כך? אומר אני לו: כבר נקדתי עליהן. ואם אומר לי: יפה כתבת אעבור נקודה מעליהן”

בספרות הראשונים והאחרונים, היה מצוי שימוש בניקוד מעל גבי אותיות על מנת לרמז למשמעות מספרית לאותיות שנוקדו. כך למשל מצוי בשערי ספרים שרומזים את שנת ההדפסה בפסוק מסוים, כאשר על גבי חלק מהאותיות נקוד, להודיע שהגימטריא של אותן אותיות מהווה את שנת ההדפסה. כמו כן מצוי הדבר על גבי מצבות.

• פסוקים שיש עליהם ניקוד, באתר מחלקי המים
• הערך "האותיות המשונות שבתנ"ך", באתר המכלול
• "הנסתרֹת לה' א-להינו" והמילים בתורה שנקוד עליהן, ד"ר יוסף עופר, דף שבועי אוניברסיטת בר-אילן

ספר תורה
כתיבת סת"ם	כתב סת"ם • דיו סת"ם • קלף • גוויל • סופר סת"ם • שרטוט בסת"ם • כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות • מכון סת"ם
קריאת התורה	הוצאת ספר תורה • אתה הראת • ויהי בנסוע • בריך שמיה • קריאת התורה • בעל קורא • עלייה לתורה • ברכו • ברכות התורה • הגבהה • גלילה • מי שברך
צורת האותיות	קרי וכתיב • אותיות גדולות וקטנות בתנ"ך • אותיות תלויות • אותיות נקודות • תיוג
נוסח התורה	מסורה • נוסח המסורה • כתב יד לנינגרד • כתר ארם צובא • כתר דמשק • תנ"ך קניקוט • ספר תאגי • ווי העמודים
מצוות ואיסורים	מצוות כתיבת ספר תורה • קריאת התורה • תלמוד תורה
מנהגים	הכנסת ספר תורה • היכל • ארון קודש • יד • מעיל • עצי חיים • וימפל • בדיקת מזוזות, תפילין וספרי תורה