אזור ברוקה

אזור ברוקה
שיוך	האונה המצחית
על שם	פול ברוקה
מזהים
מזהה נרוניימס	2062
FMA	242176
קוד MeSH	A08.186.211.200.885.287.500.270.700.500
מזהה MeSH	D065711

לחצו כדי להקטין חזרה

תרשים של צידו השמאלי של המוח המציג את אזור ברוקה ואזור ורניקה

אזור בְּרוֹקָה הוא האזור במוח האנושי האחראי על עיבוד השפה ובעיקר יכולת הדיבור ותקשורת בשפת הסימנים. האזור קרוי על שם הרופא הצרפתי, בן המאה ה-19, פול פייר ברוקה.

מיקום במערכת העצבים

אזור ברוקה ממוקם באונה המצחית של ההמיספירה הדומיננטית (שמאלית אצל 90% מהאנשים הימניים וכן 70% מהשמאליים). הוא נמצא על הפיתול המצחי התחתון, קדימה לחלק של האזור המוטורי העיקרי, האחראי על השליטה בשרירי הדיבור^[1].

אזור ברוקה ואזור ורניקה מחוברים ביניהם ברצועה של סיבים עצביים בשם arcuate fasciculus, והמכלול כולו נקרא אזור פריסילביאן.

תפקוד

אזור ברוקה מעורב בהפקת שפה^[1]. הוא אחראי על השטף השפתי בהפקת הדיבור^[2]. הוא מכיל זיכרונות אודות דפוסי תנועה של שרירים, אשר מייצרים מילים^[1].

אזור ברוקה אחראי על הבנת התחביר, מילות קישור, שליפת המילים, יכולת השיום והגייה נכונה של המילים^[2].

אפאזית ברוקה

פגיעה באזור ברוקה יכולה להוביל לאפאזיה^[1]. היא עשויה לגרום לנזק בלתי הפיך ליכולת הדיבור השוטפת והכתיבה, ומכונה אפאזיה אקספרסיבית. פגיעה זו מתאפיינת ב"דיבור טלגרפי", שימוש חוזר במילים בודדות וקושי ביצירת משפטים, זאת למרות הבנה מלאה של השפה המדוברת או הכתובה.

חולים שנפגעו באזור ורניקה, סובלים מאפאזיה רצפטיבית, שמאפייניה הם דיבור רציף וברור אך בעל תוכן מבולבל וחסר משמעות.

מחקר

קרוי על שם הרופא הצרפתי, בן המאה ה-19, פול פייר ברוקה. ברוקה חקר את תופעת האפאזיה, חוסר יכולת דיבור. במיוחד התמקד בחולה מסוים אשר גילה הבנה מלאה של השפה המדוברת אך המילה היחידה שהצליח להוציא מפיו שוב ושוב הייתה "טאן". לאחר מותו של חולה זה אשר כונה גם "טאן" ב-1861, ערך ברוקה אוטופסיה של מוחו. בניתוח גילה פגיעה משמעותית באזור הקדמי שמאלי של קליפת המוח, אשר לו ייחס את כושר הדיבור.

המושג של אזור ברוקה נוצר בראשיתו מתוך ניסיון להסביר כיצד יצירת דיבור מיושמת בתהליך למידת תקשורת אצל חרשים; היום הוא משמש לתיאור היבטים אנטומיים רבים של תהליכי עיבוד פסיכולוגי במוח.

לאחר שהתפרסם מחקרו של ברוקה, החל נוירוכירורג גרמני ממוצא פולני בשם קרל ורניקה בחיפוש אזורים נוספים במוח הקשורים בדיבור. הוא אכן גילה במקום המפגש של האונה הרקתית לאונה הקודקודית אזור חדש האחראי על הבנת הדיבור. חלק זה במוח נקרא על שמו אזור ורניקה.