אחמד טיבי
לידה | 19 בדצמבר 1958 (בן 65) טייבה, ישראל | ||||
---|---|---|---|---|---|
שם מלא | אחמד כאמל אחמד א-טיבי | ||||
שם לידה | أحمد كامل أحمد الطيب | ||||
מדינה | ישראל | ||||
השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||
מפלגה | תנועה ערבית להתחדשות, חד"ש-תע"ל, רע"מ-תע"ל, הרשימה הערבית, הרשימה המשותפת, ברית לאומית דמוקרטית | ||||
סיעה | |||||
| |||||
| |||||
אחמד טיבי (בערבית: أحمد كامل أحمد الطيبي; שם מרובע: אחמד כאמל אחמד א-טיבי; נולד ב-19 בדצמבר 1958) הוא פוליטיקאי ערבי-ישראלי מוסלמי[1], המכהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת תע"ל החל משנת 1999; היה יועצו לענייני ישראל של יו"ר אש"ף יאסר ערפאת[2]. בעבר שימש כסגן יושב ראש הכנסת. רופא נשים במקצועו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיבי נולד בטייבה[3] כילד השני מבין שבעה, להייפא לבית תאג'י, ילידת רמלה, ולכאמל טיבי[4], יליד יפו. בשנת 1983 סיים בהצטיינות לימודי רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים ובדצמבר 1986 הוסמך לרופא[5]. החל התמחות בגינקולוגיה בהדסה הר הצופים, אך פוטר לפני סיום ההתמחות בשנת 1987 בעקבות תקרית שבה הטיח את תיקו בראשו של מאבטח בכניסה לבית החולים והלה נפצע[6][7].
פעילות פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת לימודיו החל בפעילות פוליטית והשתתף בהפגנות[8]. במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 יצר קשרים עם פעילים פלסטינים בולטים כגון רימונדה טוויל, איבראהים קרעין ורדואן אבו עייאש. ב-1984 נפגש עם יאסר ערפאת בתוניס, תוך עבירה על החוק הישראלי שאסר על מפגשים עם אנשי אש"ף. טיבי המשיך להיפגש עם אנשים אלו במקומות שונים בעולם בשנים הבאות, ועקב כך נחקר מספר פעמים במשטרה, לתקופה קצרה הוצא נגדו צו איסור יציאה מהארץ ופעם אחת אף נעצר. באותה תקופה ליווה אותו עורך הדין אמנון זכרוני[9].
לאחר החתימה על הסכמי אוסלו ב-1993 התמנה טיבי ליועץ לענייני ישראל של ערפאת, שנתמנה ליו"ר הרשות הפלסטינית. בנובמבר 1996 התבטא בקשר ליחסיו עם ערפאת: "כל המהלכים שלי מבוצעים בהנחיותיו. אני מאמין שיש לו אמון בי, ואני מקווה שאני מצדיק אותו"[2]. ב-1998 שימש טיבי כדובר המשלחת הפלסטינית בפסגת ואי פלנטיישן.
ב-1995 הקים עם קבוצת אקדמאים ערביים את מפלגת תע"ל והתמודד בראשה בבחירות לכנסת ה-14, אך המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. ב-1999 נענה לפניית עזמי בשארה, שבאותה עת פרש מחד"ש והקים את מפלגת בל"ד, וחבר עימו לרשימה משותפת שזכתה בשני מנדטים בבחירות לכנסת ה-15. החיבור בין תע"ל לבל"ד לא צלח ולאחר הבחירות פורקה הרשימה לשתי סיעות נפרדות.
לפי המתואר באתר מפלגת תע"ל[10], טיבי שבר את ידו כשהתעמת עם אריאל שרון בזמן שהאחרון עלה להר הבית, ובמהלך מבצע חומת מגן נכנס למחנה הפליטים ג'נין[11].
לקראת הבחירות לכנסת ה-16 החליטו חד"ש ותע"ל להקים רשימה משותפת לשתי המפלגות אשר זכתה בשלושה מנדטים. השותפות בין טיבי לחבר הכנסת מוחמד ברכה הייתה מוצלחת עד תום כהונת הכנסת ה-16 אך חילוקי דעות בתוך חד"ש בין ברכה ואנשיו לבין יוצאי מק"י גרמו לפירוק השותפות עם תע"ל. סיעת הליכוד בראשות חבר הכנסת מיכאל איתן הצליחה להשיג רוב בהצבעה על פסילתו מלרוץ לכנסת ה-17 בגין "תמיכה בטרור", אך בג"ץ פסל החלטה זו.
בשנת 2008 מונה לעמוד בראש ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי.
טיבי נהג לומר כי "איפה שתע"ל תהיה, שם תהיה הרשימה הערבית הגדולה ביותר". בבחירות לכנסת ה-17 הוקם גוש רע"ם-תע"ל, שהניב ארבעה מנדטים וביסס את סיעת רע"ם-תע"ל כרשימה החזקה במגזר הערבי בישראל, מה שנחשב להישג אישי ופוליטי עבור טיבי ומפלגתו תע"ל. בכנסת ה-17 כיהן כסגן יושבת ראש הכנסת.
במהלך כהונתו בכנסת יזם טיבי מספר חוקים, ובהם:
- חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (יחד עם אריה אלדד וחיים אמסלם).
- החמרת הענישה בעבירות של התעללות בבעלי חיים[12].
- חוק איסור מכירה של כרטיסי הגרלות והימורים לקטינים (יחד עם זבולון אורלב ודב חנין)[12].
- חוק הקובע כי רשות מקומית לא תתקשר בעסקה הטעונה את אישור המועצה, אלא אם כן הוגשה לה חוות דעת מנומקת של היועץ המשפטי שלה, לפיה אין מניעה לאשר את העסקה.
- החמרת הענישה על ירי בחגיגות ובאירועים[13].
- חוק המחייב סימון אזהרה על גבי אריזות פיצוחים בנוגע לסכנת חנק, ועל אריזות נקניקיות בנוגע לסכנה שבמתן נקניקיות שלמות מתחת לגיל חמש. (יחד עם מוחמד ברכה ועסאם מח'ול)[14].
- היה בין יוזמי הצעות החוק שביטלו את איחודי הרשויות בשגור ובעיר הכרמל.
בשנת 2005 ביקר טיבי פעמים בלבנון[15]. בעקבות ביקור זה שקל היועץ המשפטי לממשלה להעמידו לדין בשל עברה לכאורה על החוק נגד הסתננות, אך לבסוף החליט לסגור את התיק כנגדו[16].
בשנת 2008 נסע לקטר כדי להשתתף בפורום דוחה לדמוקרטיה. לכנס נסעה משלחת ישראלית שכללה 23 נציגים, בראשותה של שרת החוץ ציפי לבני, אולם בגיליון המשתתפים של הכנס, הופיע רישומו של טיבי כנציגה של "פלסטין"[17]. עובדה זו, לצד הביקורת שמתח בכנס על ישראל, אותה הגדיר כ"מדינת אפרטהייד", בה "הדמוקרטיה היא ליהודים בלבד"[18] גררו תגובות נזעמות בכנסת. באותה שנה נפגש טיבי בפריז עם נשיא סוריה בשאר אל-אסד[19], ועם שרי החוץ של סוריה, תימן, בחריין, ירדן, סודאן ואיחוד האמירויות הערביות בניו יורק[20].
בשנת 2010 השתתף טיבי במשלחת של חברי כנסת ערבים ללוב, בעת שהייתה הנשיאה התורנית של הליגה הערבית. בפגישה עם שליטה, מועמר קדאפי, נשא נאום בו ביקר בחריפות את העולם הערבי: ”למה אנחנו חברה צרכנית ולא יצרנית, למה אין אוניברסיטה ערבית אחת ברשימת 500 המובילות בעולם? למה אין תרגומים והמצאות? לאן הולך הכסף? למה המדען הערבי צומח ומצליח בחו"ל ולא בארץ מולדתו?”[21].
בנאומו בעצרת לציון 42 שנה להקמת הפת"ח שנערכה ברמאללה, קרא "ברכותי לאנשי הפת"ח שמקרבם נפלו השהידים הראשונים ונעצרו האסירים הראשונים. הישראלים רוצים לחסל את פלסטין, אך אנו נמשיך במאבק עד להקמת מדינה שבירתה אל-קודס". הקהל הגיב לדבריו בקריאות: "לירושלים צועדים מיליוני שהידים"[22]. בינואר 2011 השתתף בכינוס תמיכה בפלסטינים שכלואים בישראל, שנערך במרוקו[23].
ב-27 בינואר 2010 נשא נאום בכנסת לרגל יום השואה הבינלאומי. הנאום זכה לשבחים גם מחברי כנסת מהימין ויושב ראש הכנסת, רובי ריבלין, אף הגדיר אותו כנאום הטוב ביותר ששמע במליאת הכנסת[24]. בנאום הביע אמפתיה לקורבנות ולניצולים, דחה את הכחשת השואה, וקרא לעמוד נגד תופעות של אפליה, גזענות ושנאה.
בדצמבר 2013, בעת הפגנה נגד מתווה פראוור בבאר שבע, נשפך עליו כוס תה חם. על השופך נגזרו ארבעה חודשי מאסר[25].
היה מועמד לכנסת במקום הרביעי של הרשימה המשותפת, בבחירות לכנסת ה-20 ונבחר לכנסת. בהמשך מונה לסגן יו"ר הכנסת.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת עזבה סיעת תע"ל בראשות טיבי את הרשימה המשותפת. היא התאחדה עם חד"ש בראשות איימן עודה וטיבי הוצב במקום השני ברשימה המאוחדת. המפלגה קיבלה שישה מנדטים וטיבי נכנס פעם נוספת לכנסת. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוקמה מחדש הרשימה המשותפת. טיבי הוצב במקום השלישי ברשימה ונבחר לכנסת. גם בבחירות לכנסת העשרים ושלוש הוצב טיבי במקום השלישי ברשימה המשותפת ונבחר לכנסת. לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע הוצב במקום השני ברשימה המשותפת.
באוגוסט 2022 דורג בפַּרלמטר של "שקוף" והוכתר כמוביל במספר הצעות לסדר שאושרו בכנסת ה-24[26].
באוקטובר 2024, לאחר ששני תושבי מג'ד אל-כרום נהרגו מפגיעת רקטה במסגרת מלחמת חרבות ברזל, פנה טיבי ליועצת המשפטית לממשלה בבקשה לפתיחת חקירה להסתה וגזענות בעקבות תגובות שנכתבו ברשתות החברתיות[27].
טיבי הוא דמות מוכרת בעולם הערבי. ככזה, הוא גייס את קשריו הענפים בארצות ערב כדי להשיג שישה מיליון דולרים להקמת אצטדיון דוחה בסח'נין, מעשה שהעניק לו פופולריות רבה במגזר הערבי[28].
פולמוסים שגרם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2012 השעתה ועדת האתיקה של הכנסת את טיבי למשך שבוע בשל דברים שנשא במליאה והכילו, לדברי הוועדה, "שפה נמוכה ודברי עלבון בעלי קונוטציות מיניות, משפילות ושוביניסטיות". טיבי קרא אז במליאה טקסט היתולי שכתב בעקבות תקרית שבה שפכה חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי מים על חבר הכנסת ראלב מג'אדלה[29]. כמה שבועות לאחר מכן אסרה עליו הוועדה לשאת במשך חודש נאומים קצרים בני דקה במליאה, בעקבות עימות עם סגן היושב ראש יצחק וקנין, לאחר שחזר במליאה על עיקרי אותו נאום[30].
במרץ 2012 הטילה ועדת האתיקה על טיבי נזיפה חמורה בשל דבריו בנאום ב"יום השהיד הפלסטיני" ברמאללה, שבו אמר: "אין ערך נעלה יותר מאשר השהאדה. השהיד הוא אשר פורץ את הדרך ומשרטט בדמו את הדרך לחירות ולשחרור... ברכות לאלפי השהידים במולדת ובניכר וברכות לשהידים שלנו ושלכם בקו הירוק. אלה שהכובש רצה שיכנו אותם מחבלים, בעוד שאנו אומרים כי אין דבר נעלה יותר מאלו שמתו למען המולדת". טיבי טען שהסרט שהובא לפני הוועדה ערוך והושמטו בו קטעים שבהם הזכיר אנשים שנהרגו, ולא כאלה שהרגו, ולהם הוא קורא שהידים. הוועדה לא קיבלה את הסבריו וכתבה כי "כפי שניתן להבין את פשוטם של הדברים על ידי מרבית אזרחי המדינה, יש במקרה זה תמיכה של חבר כנסת באנשים שנהרגו בעת שהרגו אחרים בפיגוע טרור"[31].
ביוני 2013 שפך טיבי מעל דוכן הכנסת מים על הצעת החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב וקרע אותה. בשל המעשה, שהביא את הכנסת להוצאה של 21 אלף ש"ח על מערכת ההגברה שבדוכן, החליטה ועדת האתיקה להענישו בכך שלא ינהל את ישיבות הכנסת עד לסוף המושב, במשך כשבוע[32].
בפברואר 2014 רשמה ועדת האתיקה הערה לחבר הכנסת טיבי על "פגיעה בכבוד הכנסת ובכבוד חבריה", לאחר שבמשך כשעה לא אפשר ליו"ר ועדת הפנים מירי רגב לנהל דיון בנושא עליית יהודים להר הבית[33].
באוגוסט 2015 דחף טיבי שני סוהרי שב"ס כאשר ניסו למנוע ממנו להיכנס עם טלפון נייד לחדר בבית החולים ברזילי שבו אושפז עציר מנהלי שובת רעב. השניים הגישו תלונה גם על כך שכינה אותם "פשיסטים"[7].
במאי 2022 בעת פעילות משטרתית בבית חנינא עוכב צעיר לבירור בעקבות חשד כי הפר את הסדר הציבורי והשחית דגל ישראל. בתוך כך הגיע ח"כ טיבי והפריע לשוטרים בביצוע העיכוב, ולבסוף סיכל את העיכוב בכך שאפשר לצעיר לברוח - תוך שהוא מנצל את חסינותו. לאחר שהחשוד נמלט, הוא נתפס בשנית על ידי כוחות מג"ב בתום מרדף רגלי[34].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתגורר בטייבה. נשוי למאי, ילידת טולכרם, רופאת שיניים לילדים, ואב לשתי בנות. גיסו הוא חבר הכנסת לשעבר אוסאמה סעדי, גם הוא איש תע"ל.
עמדותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיבי רואה עצמו כערבי פלסטיני עם אזרחות ישראלית. הוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית חילונית לצד ישראל ובו זמנית הוא דוגל בביטול אופייה היהודי של מדינת ישראל. הוא תומך במדינת לאום מדינתית. כחלק מתפיסה זו הוא סבור כי יש לבטל את הסמלים המייצגים את מעמדו המיוחד של הרוב היהודי במדינה, בהם חוק השבות, הדגל וההמנון, וכן את מגילת העצמאות (אותה הוא מציע להחליף במגילה אזרחית) ומעמדה העליון של השפה העברית[35]. מתנגד לגיוס צעירים ערבים לצה"ל גם במסגרת של "מדינת כל אזרחיה". לדעתו "זכות השיבה" של פליטים פלסטינים לתחומי ישראל היא "תנאי בל יעבור" לפיוס בין הפלסטינים לישראל, אם כי הוא סבור שרק חלק קטן ממיליוני הפליטים יממשו זכות זאת[36][2]. בנוסף, דוגלת תע"ל בהנהגת טיבי בדמוקרטיה רב-תרבותית, בשותפות אזרחית מלאה, ובהפרדת דת ממדינה[35]. בעבר אמר כי "הנשק הטוב ביותר נגד גזענים הוא אחמד כמוני".
טיבי מתנגד לשלטון הישראלי על יהודה ושומרון, שבו הוא רואה כיבוש שיש לבטל[37]. לטענתו, יש לפנות את ההתנחלויות, אותן כינה "גידול סרטני שיש להסיר"[38]. הוא התנגד גם לשלטון הישראלי ברצועת עזה. את חיסולו של מנהיג החמאס השייח' אחמד יאסין כינה "פשע מלחמה"[39]. הוא הטיל את האשמה על חטיפת החיילים בהר דב על ידי החזבאללה על מדינת ישראל. לדבריו, "ההתנגדות הלבנונית נאלצה לחטוף את החיילים, לאור דרך המחשבה של ההנהגה הישראלית וטמטומה"[2]. טיבי הצהיר שהוא מתנגד לפיגועים ולפגיעה באזרחים חפים מפשע[40]. בראיון בשנת 2009 אמר טיבי שהוא לא רואה בחמאס ארגון טרור[41]. הוא חזר על האמירה בראיון בשנת 2019, והוסיף: "זה פלג לגיטימי שרבים בעם הפלסטיני בוחרים בו בקלפיות"[42]. את השתלטות החמאס על עזה תוך שימוש בנשק הגדיר כ"טעות קשה", אך טען שעל העולם היה לקבל את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות, וכי טענת ישראל וארצות הברית "שהדמוקרטיה מותנית בתוצאה" היא "בלתי דמוקרטית בעליל"[8]. בספטמבר 2013 אמר טיבי בריאיון בערבית כי מסגד אל-אקצא שייך למוסלמים בלבד וליהודים אין זכות לטמא אותו. עוד אמר כי "הכיבוש הישראלי" של ירושלים יסתיים כמו הכיבוש הצלבני והבריטי[43]. הוא חזר על עמדה זו בריאיון לעמית סגל ואף הכחיש את קיומו של בית המקדש בהר הבית[44].
טיבי מגלה עניין באיכות הסביבה ובצער בעלי חיים. הוא מתמיד להשתתף מדי שנה באירוע "לכל איש יש שם" בכנסת ומתנגד תקיף למכחישי שואה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שייקה בן-פורת, שיחות עם אחמד טיבי, ספרית פועלים, 1999. (הספר בקטלוג ULI)
- יורם יובל, ישראל - שיחת נפש, כנרת זמורה ביתן, 2012, עמ' 165 - 171 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אחמד טיבי, באתר הכנסת (לגרסה בערבית)
- אחמד טיבי, ברשת החברתית פייסבוק
- אחמד טיבי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- אחמד טיבי, סרטונים בערוץ היוטיוב
- אחמד טיבי, באתר כנסת פתוחה
- כרטיס ביקור – אחמד טיבי, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
- עמוס גלבוע, ד"ר טיבי, עושה השליחויות של ויצמן, מעריב, 12 בינואר 1990
- נורית וורגפט, מדינת כל אזרחיה? אני מתנגד לזה, באתר הארץ, 15 במרץ 2006
- נעמה נחושתאי, אחמד טיבי, באתר ynet, 13 באפריל 2009
- יאיר נתיב, "מוחמד היה איש של צדק, ענווה ומנהיגות", באתר מאקו, 11 באוקטובר 2012
- יעקב אילון, "כשאני מדבר על מבצע בעזה, יש לזה סקס אפיל", באתר מאקו, 22 בנובמבר 2012
- מירב ארלוזורוב, סיון קלינגבייל, "ישראל מדינה גזענית; אין שום תחום שבו יהודים וערבים שווים - לא קרקע, לא חינוך, לא תעסוקה", באתר TheMarker, 9 בינואר 2013
- עמית סגל, בן מיטלמן, טיבי: "ליהודים אין זכות להתפלל בהר הבית", באתר מאקו, 31 באוקטובר 2014
- רפי רשף, "אינטימי" ראיון אחד על אחד עם אחמד טיבי, באתר nana10, 10 בנובמבר 2016
- יעקב אילון, ח"כ טיבי: "כבר היה גוש חוסם, אין סיבה שלא יהיה שוב בעתיד", באתר וואלה, 13 ביולי 2017
- יעקב אילון, טיבי בוואלה! TALK: "ממשל טראמפ חשוך ואיסלאמופובי, לא נשארנו אדישים, באתר וואלה, 25 בינואר 2018
- שחר אילן, אחמד טיבי: "היעדר הפיתוח דוחף ערבים לגור בערים יהודיות", באתר כלכליסט, 7 בפברואר 2019
- אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, טיבי: "רוצים להיות חלק מהשינוי ולהפיל את הימין", באתר ynet, 28 ביולי 2019
מכתביו
- אחמד טיבי, מדינת כל לאומיה, באתר nrg, 10 במאי 2005
- אחמד טיבי, הנשק ביישובים הערבים הורג אותנו. קחו אותו, באתר ynet, 25 באוגוסט 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יאיר נתיב, "מוחמד היה איש של צדק, ענווה ומנהיגות", באתר מאקו, 11 באוקטובר 2012
- ^ 1 2 3 4 דן שיפטן, זהותם החדשה של הח"כים הערבים, תכלת 13, סתיו התשס"ג 2002
- ^ אריק בנדר, טיבי: ישראל יצרה את עלילת הסרט עג'מי, באתר nrg, 7 במרץ 2010.
- ^ גידי וייץ, אם הבן שלי יכול להיות טייס אגייס אותו, אמר אביו של טיבי, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2022
- ^ אחמד טיבי בפנקס הרופאים
- ^ משה הורוביץ, המטאור מטייבה, כותרת ראשית, 29 ביוני 1988. בעקבות זאת הוא אינו מוגדר כמומחה לגינקולוגיה; ראו: אחמד טיבי - חד"ש-תע"ל, באתר וואלה, 16 בדצמבר 2002. הוא רשום במשרד הבריאות כרופא ללא מומחיות.
- ^ 1 2 דליה מזורי וניקי גוטמן, גורם בהדסה: "אחמד טיבי פוטר בשל עימותים עם האבטחה", באתר nrg
- ^ 1 2 נעמה נחושתאי, אחמד טיבי, באתר ynet, 13 באפריל 2009
- ^ יוסף אלגזי, ח"כ ישראלי או שגריר פלסטיני, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2002
- ^ אתר האינטרנט הרשמי של תע"ל (בערבית)
- ^ תע"ל מתפארת: אחמד טיבי היה "לוחם נועז בשנות האינתיפאדה", באתר הקול היהודי
- ^ 1 2 אמנון מרנדה, החוק אושר: קטינים לא ישתתפו בהגרלות פיס, באתר ynet, 9 באוקטובר 2007
- ^ אושרה לקריאה שנייה ושלישית: שימוש בכלי ירייה בחגיגות ובאירועים יגרור אחריו עונש של ארבע שנות מאסר. זאת בעקבות ריבוי מקרי פגיעה תוך ירי בשמחות במגזר הערבי., באתר ערוץ 7, 1 בנובמבר 2005
- ^ עופר מאיר, בקרוב: אזהרה מחנק על אריזות של נקניקיות ופיצוחים, באתר ynet, 29 בנובמבר 2004
- ^ יובל יועז, בעקבות נסיעה ללבנון, מזוז יפתח בחקירה נגד ח"כ אחמד טיבי, באתר הארץ, 29 ביוני 2005
- ^ נסגר תיק החקירה נגד ח"כ אחמד טיבי, באתר ערוץ 7, 14 בדצמבר 2008
- ^ רוני סופר, כנס דוחא: ח"כ טיבי רשום כמייצג את פלסטין, באתר ynet, 15 באפריל 2008
- ^ אורנית עצר, "טיבי מנצל את תפקידו כדי לפגוע במדינה", באתר ערוץ 7, 15 באפריל 2008
- ^ פנחס וולף, ח"כ אחמד טיבי נפגש הערב עם נשיא סוריה בפריז, באתר וואלה, 13 ביולי 2008
- ^ איתמר ענברי, ח"כ אחמד טיבי נועד עם שר החוץ הסורי בניו יורק, באתר nrg, 27 בספטמבר 2008
- ^ שרון רופא-אופיר, קדאפי לח"כים: רוצים לגרש אתכם? תתרבו, באתר ynet, 25 באפריל 2010
- ^ אבי יששכרוף, 42 שנה לפתח: אבו מאזן הוביל את החגיגה הצבעונית בנאום אפור, באתר הארץ, 12 בינואר 2007
- ^ חגית רוטנברג, בשבע, 27 בינואר 2011, עמוד 14
- ^ יהונתן ליס, אחמד טיבי: אין דבר יותר מטופש ויותר לא מוסרי מאשר הכחשת השואה, באתר הארץ, 27 בינואר 2010
- ^ אילנה קוריאל, 4 חודשי מאסר למשליך תה חם על אחמד טיבי, באתר ynet, 9 בפברואר 2016
- ^ עידן בנימין, מדד הצעות לסדר בכנסת ה-24: אחמד טיבי מוביל את הכנסת, באתר שקוף, 2022-08-09
- ^ אלי אשכנזי, "שניים זה כלום חבל שלא יותר": ח"כ טיבי פנה ליועמ"שית שתפתח בחקירה להסתה וגזענות, באתר וואלה, 28 באוקטובר 2024
- ^ ג'קי חורי, קטאר תקצה 6 מיליון דולר להשלמת האצטדיון בסכנין, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2005
- ^ מורן אזולאי, נאום "אנסטסיה והאינסטלציה": טיבי הורחק לשבוע, באתר ynet, 17 בינואר 2012
- ^ מורן אזולאי, טיבי שוב נענש: חודש בלי נאומים בני דקה בכנסת, באתר ynet, 7 בפברואר 2012
- ^ מורן אזולאי, נזיפה חמורה לח"כ טיבי על הנאום ב"יום השהיד", באתר ynet, 5 במרץ 2012
- ^ מורן אזולאי, "הנזק משפיכת המים של טיבי: 21 אלף שקל", באתר ynet, 23 ביולי 2013
- ^ החלטה מס' 11/19, באתר הכנסת, 5 בפברואר 2014
- ^ ניצן שפירא, המשטרה ביצעה מעצר, ח"כ אחמד טיבי הפריע - והחשוד נמלט, באתר מאקו, 12 במאי 2022
- ^ 1 2 קרולינה לנדסמן, אחמד טיבי כבר מוכן להיות ראש ממשלת המדינה האחת. ראיון חגיגי, באתר הארץ, 2 במרץ 2017
- ^ מדינת כל לאומיה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2005
- ^ סיכומים מטעם חבר כנסת ד"ר אחמד טיבי, בעתירה לבג"ץ על ההחלטה לפסול מועמדותו לכנסת
- ^ ח"כ טיבי בסילוואן: ההתנחלויות הן גידול סרטני שיש להסיר, באתר ynet, 19 במאי 2009
- ^ אטילה שומפלבי ואילן מרסיאנו, מופז: "אחמד יאסין היה בין לאדן הפלסטיני", באתר ynet, 22 במרץ 2004.
- ^ פנחס וולף, טיבי גינה את הפיגוע באיתמר, בן ארי הוצא מהמליאה, באתר וואלה, 14 במרץ 2011.
- ^ ירון לונדון ואחמד טיבי, נבדק ב-2024-01-22
- ^ טיבי: "חמאס הוא לא ארגון טרור, חלק לגיטימי מההנהגה הפלסטינית. ישראל מפעילה טרור". Yossi Assouline | By חדשות בחדרי חרדים | Facebook, נבדק ב-2024-01-22
- ^ דלית הלוי, טיבי: לא נתיר ליהודים לטמא את אל-אקצה, באתר ערוץ 7, 20 בספטמבר 2013
- ^ עמית סגל ובן מיטלמן, טיבי: "ליהודים אין זכות להתפלל בהר הבית", באתר מאקו, 31 באוקטובר 2014