אנדראש שיף

אנדראש שיף
Schiff András
לידה 21 בדצמבר 1953 (בן 70)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הונגריה, אוסטריה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פסנתרן, מנצח
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים ECM, דקה רקורדס, Denon, Hungaroton, Philips Classics Records עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Yūko Shiokawa עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס קושוט (1996)
  • מדליית באך (2022)
  • פרס בך של האקדמיה המלכותית למוזיקה (2007)
  • דוקטור לשם כבוד מהקולג' המלכותי למוזיקה (2018)
  • מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (2013)
  • פרס רוברט שומאן של צוויקאו (2011)
  • אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (2011)
  • פרס לאוני סונינג למוזיקה (1997)
  • Austrian Decoration for Science and Art First Class (2024)
  • פרס פרנץ ליסט (1976)
  • פור לה מריט
  • Knight Bachelor עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדראש שיף (בהונגרית: Schiff András; בודפשט, 21 בדצמבר 1953) הוא פסנתרן ומנצח הונגרי-יהודי-בריטי, שזכה במספר פרסים חשובים.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרש שיף, 2012

שיף נולד בבודפשט והחל ללמוד נגינה בפסנתר בגיל חמש אצל אֵרְזֶ'בֶּט ודאס. בהמשך למד באקדמיה למוזיקה ע"ש ליסט בבודפשט בכיתות של פאל קדושה ופרנץ ראדוש ואצל ג'ורג' מלקולם בלונדון. הוא ערק מהונגריה בעת מסע קונצרטים בארצות הברית בשנת 1979[1] והוא אזרח בריטי מאז 2001. אנדראש שיף נשוי לכנרת יואוקו שיוקאבה, ומתגורר בלונדון ובפירנצה.

בשנת 1999 הקים תזמורת קאמרית מזדמנת, שכינה בשם "קאפלה אנדראה בארקה", שם שמקורו בתרגום שמו הגרמני לאיטלקית - פירוש המילים בארקה ושיף הוא "סירה", או "אוניה". שיף הופיע כמנצח עם כמה תזמורות חשובות, ובכלל זה הופעות סדירות עם תזמורת פילהרמוניה בלונדון והתזמורת הקאמרית של אירופה.[2]

שיף הוא אחד מגדולי הפרשנים ליצירות באך, מוצרט ושומאן. הקלטותיו הרבות לחברת דקה כוללות את מכלול הסונאטות של מוצרט ושוברט והרבה מיצירות המקלדת של באך, כמו גם מכלול קונצ'רטי לפסנתר של מוצרט עם הקאמרטה אקדמיקה זלצבורג בניצוח שאנדור וג. הקלטותיו לחברת טלדק כוללות את מכלול הקונצ'רטי לפסנתר של בטהובן עם התזמורת הסקסונית הממלכתית של דרזדן בניצוח ברנרד הייטינק. לחברת ECM הקליט שיף יצירות משל יאנאצ'ק ושאנדור ורש, וכן ערך הקלטות חיות של כל הסונאטות לפסנתר של בטהובן באולם טונהאלה בציריך (מחזור בטהובן זכה בפרס מבקרי המוזיקה האיטלקים על שם פרנקו אביאטי). שיף הגיש בלונדון סדרת רסיטלים מוסברים של מכלול הסונאטות של בטהובן. הקלטותיו החיות לחברת ECM כוללות גם פרטיטות של באך ואת וריאציות גולדברג. עוד הקליט לידר של בטהובן ושוברט עם פטר שראייר וצ'צ'יליה ברטולי ואת שלושת הקונצ'רטי של בארטוק.[3]

אנדראש שיף ערך את האצבוע למהדורה החדשה של הפסנתר המושווה של באך (שיצאה לאור ב-2006) וכן סיפק את האצבוע ואת הקדנצות החסרות להוצאה חדשה של הקונצ'רטי לפסנתר של מוצרט (החל ב-2007).

בשנת 2011 גילה המוזיקולוג והמנצח כריסטופר הוגווד דרך מקרה בארכיון של אוניברסיטת פרינסטון יצירה לא נודעת שברהמס חיבר בגיל 20 והקדיש למארחו, מוזיקאי גרמני מגטינגן, בשנת 1853, כאשר ביקר בעיר לרגל הופעות עם הכנר אדוארד רמניי. את תווי היצירה הקצרה, בת שתי דקות, כתב לצד דברי תודתו בספר האורחים של המוזיקאי, שם מונצחות גם יצירותיהם של מלחינים אחרים, כאות תודה על האירוח. נושא היצירה שימש כעבור 12 שנים לפרק הסקרצו של שלישיית הקרן של ברהמס. בראיון ב-BBC אמר אנדראש שיף על היצירה, שאותה הוא עתיד לנגן בביצוע הבכורה העולמי שלה, כי היא נושאת אופי אלתורי, על אף הוראות הביצוע הכלולות בה, והוא רואה בה את אחד האינטרמצי של ברהמס. היצירה, על אף מידותיה המיניאטוריות, שלמה ועומדת בפני עצמה. ברהמס תיאר אותה כ"אלגרו און פוקו אג'יטאטו" ("אלגרו, עם נופך התרגשות").[4]

שיף מנגן בפסנתר בזנדורפר, שאותו הוא מבכר על פני הסטיינוויי המקובל יותר בשימוש, ובמידת האפשר לוקח אותו עמו במסעותיו. כמו כן הקליט את מוצרט על פיאנו-פורטה אותנטי. הוא הופיע ברסיטל מיצירות בטהובן על הפסנתר של המלחין, ברודווד משנת 1817.

כיום משמש בתפקיד אמן הבית של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

השקפות פוליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיף נתן פומבי לדעותיו בנושאים פוליטיים באוסטריה[5] ולאחר מכן בהונגריה. ב-1 בינואר 2011 פרסם מכתב ב"וושינגטון פוסט" ובו העלה את השאלה אם "הונגריה מוכנה וראויה לקבל על עצמה" את הנשיאות המתחלפת של מועצת האיחוד האירופי, כפי שעשתה אותו יום, בגלל "גזענות, אפליה נגד בני רומה, אנטישמיות, שנאת זרים, שוביניזם ולאומנות ריאקציונית", ו"חוקי התקשורת האחרונים" (חוקי התקשורת החדשים שהעבירה ממשלתו של ויקטור אורבן). ב-16 בינואר 2011 אמר שיף ל"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" כי בימים אלה הוא פרסונה נון גראטה בהונגריה וקרוב לוודאי שלעולם לא יחזור להופיע "או אפילו לבקר" שם. ב-17 בינואר חבר למנצח אדם פישר ולעוד שישה אנשי רוח ואמנים הונגרים[6] בפרסום מכתב גלוי "לאמני אירופה והעולם", בו יצאו במחאה על "גזענות נגד בני רומה, עם הומופוביה ועם אנטישמיות" ואמרו כי "חירות התקשורת, האמנויות והאמנים וחירותם של אלה היכולים לפעול ביעילות הרבה ביותר נגד מגמות כאלה מקוצצת יותר ויותר." המכתב הופיע בגרמנית ובאנגלית, ולווה בדברי תמיכה של דניאל בארנבוים.

פרסים ואותות הוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדראש שיף בוויקישיתוף

ביקורות על הופעותיו בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיתות אמן

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ נעם בן זאב, "השקט שלפני", גלריה, הארץ, 22 בספטמבר 2011
  2. ^ סטיבן פלייסטו, "אנדרש שיף", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  3. ^ מילון גרוב
  4. ^ חגי חיטרון, עיתון הארץ, "חדשות תרבות ובידור", 22.1.2012
  5. ^ Kate Connolly (2000-02-11),Freedom fighters, The Guardian
  6. ^ András Schiff, Ádám Fischer, András Adorján, Béla Tarr, Ágnes Heller, Géza Komoróczy, László Rajk, Miklós Jancsó (2001-01-17). "An die Künstler in Europa und der ganzen Welt". אורכב מ-המקור ב-2010-12-10. נבדק ב-2011-01-23.{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)


זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980 איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000 מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020 אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אנדראש_שיף&oldid=36577313"