אפרים יער

אפרים יער

אפרים (אפי) יער (נולד ב-21 באוגוסט 1935) הוא פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפי יער (לשעבר יוכטמן) נולד וגדל בתל אביב. הוריו, שעלו לארץ מפולין שלוש שנים קודם לכן, שכלו רבים מקרובי משפחתם בתקופת השואה. המשפחה התגוררה בשכירות בצפון תל אביב עד שעברה בשנת 1946 לשכונת יד אליהו שהוקמה עבור חיילים יהודים מארץ-ישראל, דוגמת אביו, ששרתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. בנעוריו הצטרף אפי יער לתנועת הנוער "התנועה המאוחדת" בה חונך ברוח אותה תקופה להגשמה בקיבוץ, לציונות ולאהבת הארץ.

ב-1949 יער התחיל ללמוד בתיכון חדש, תל אביב, שהיה ייחודי מבחינת החשיבות שהוא ייחס לשילוב בין ערכי הציונות והסוציאליזם ההומני. בתום לימודיו התגייס עם חבריו לתנועה לנח"ל ולאחר שחרורו הצטרף לקיבוץ נחל עוז. בשנת 1957 החל ללמוד בחוגים לסוציולוגיה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. בשנתיים הראשונות ללימודיו עבד לפרנסתו כפועל בניין, והחל מהשנה השלישית התקבל כעוזר מחקר בחוג לסוציולוגיה, תפקיד אותו מילא גם במהלך לימודיו לתואר השני אותם סיים בהצטיינות יתרה ב-1963.

בעידוד מוריו ובסיוע פרס כספי שקיבל מהאוניברסיטה העברית, נסע יער ללימודי התואר השלישי באוניברסיטת מישיגן, אן ארבור. בזמן לימודיו, אותם סיים ב-1966, עבד כאסיסטנט במחקר בו הסתייע לצורך עבודת הדוקטור שלו. הוא נשאר באן ארבור שנה נוספת לצורך לימודי הבתר-דוקטורט, במהלכה עבד כמנהל מחקר באחד ממכוני המחקר הידועים של האוניברסיטה (ISR). במהלך אותה שנה הוא פרסם מספר מאמרים בכתבי עת מרכזיים בסוציולוגיה שהתבססו על עבודת הדוקטור שלו. בשנתיים האחרונות לשהייתו בארצות הברית (1966–1967) הוא היה יו"ר ארגון הסטודנטים הישראלי-אמריקאי באן ארבור.

בשלהי 1967 חזר יער לישראל בעקבות הזמנתו להצטרף כמרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. ב-1970 התמנה לדרגת מרצה בכיר עם קביעות, ב-1975 קודם לדרגת פרופ' חבר ובשנת 1980 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין. שימש כמופקד הקתדרה לסוציולוגיה של העבודה ע"ש ברנרד ואודרי רפופורט, 1993–2005.

במהלך השנים הוא הוזמן כפרופסור אורח במספר אוניברסיטאות מובילות בארצות הברית, ביניהן אוניברסיטאות מישיגן, קולומביה, שיקגו, נורת'ווסטרן, וג'ורג' וושינגטון. ב-1985–1986 הוא הוזמן כ-Distinguished Visiting Professor לאוניברסיטת ריברסייד, קליפורניה.

בשנים 1975–1977 נבחר לתפקיד ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב ובין 1986 עד 1991 כיהן כדקאן הפקולטה למדעי החברה. לאחר שחזר משתי שנות שבתון בחו"ל הוא מונה לעמוד בראש מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום – תפקיד אותו מילא עד 2003. במסגרת זאת הוא יזם ב-1994 את פרויקט "מדד השלום" הנמשך, בשיתוף עם פרופ' תמר הרמן, עד היום. ב-1997 הוא נבחר להיות הזוכה הראשון בפרס פולברייט על-שם יצחק רבין על הישגיו האקדמיים ותרומותיו בחקר השלום.

עם צאתו לגמלאות בשנת 2003 הוא הקים, על פי פניית האוניברסיטה, את התוכנית ללימודי תואר שני ביישוב סכסוכים וגישור (תוכנית "אוונס"), בראשה הוא עומד גם כיום. בשנת 2008 הקים לצידה תוכנית אחות – התוכנית הבינלאומית ליישוב סכסוכים וגישור – המתנהלת באנגלית ומיועדת לסטודנטים מחו"ל.

במהלך השנים יער היה מעורב בפעילות ציבורית מגוונת במסגרת הקהילה האקדמית ומחוצה לה. בין השאר, הוא כיהן כיו"ר האגודה הסוציולוגית הישראלית, יו"ר האגודה הישראלית לקרנות מחקר מיסודה של קרן פורד, חבר הוועדה העליונה מטעם המל"ג למינויים והעלאות בדרגה במכללות, חבר ועדת המינויים העליונה באוניברסיטת ת"א, יו"ר הוועדה לקביעת קוד אתי לנבחרת ישראל בכדורגל, חבר במועצות האקדמיות של מכללות עמק יזרעאל ווינגייט, חבר הוועדה האקדמית במרכז לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל אביב, יו"ר ועדת ההיגוי לחקר הנוער הישראלי מטעם קרן אברט, חבר בוועדה המייעצת לתכנון מדעי החברה במשרד המדע, וחבר הוועדה לייעוץ מדעי במשרד החינוך.

אפרים יער נשוי לגילה (לשעבר יקיר) ולהם 3 ילדים.

פעילות מחקרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיון המועמדים לקורס הטיס בחיל האוויר הישראלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו הראשון של אפי יער נעשה במסגרת עבודת הגמר שלו לתואר השני שהוגשה בשנת 1963 לאוניברסיטה העברית. במסגרת העבודה הוא בנה מודל שנועד לשכלל את מיון המועמדים לקורס הטיס בחיל האוויר הישראלי כך שניתן יהיה לאמוד את סיכויי ההצלחה שלהם בקורס. המודל הועמד למבחן מעשי ולאחר שהוכיח את תקיפותו הוא שולב כאחד מכלי המיון המרכזיים למועמדים לקורס הטיס. בשנים בהן שירת במילואים הוא המשיך ושכלל את המודל. הרציונל העומד ביסוד העבודה ומסקנותיה הכלליות התפרסמו כמאמר שנכתב בשיתוף עם פרופ' משה ליסק, שהיה אחד ממנחי העבודה.[1]

מחקריו על ארגונים, מקצועות ועבודה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודת הדוקטור אותה כתב באוניברסיטת מישיגן, הציג אפי יער גישה תאורטית חדשה למושג יעילות ארגונית (organizational effectiveness) ודרכי מדידתו. חלקה העיוני של העבודה פורסם בשלהי 1967 ב-American Sociological Review, שהוא אחד מכתבי העת היוקרתיים ביותר בתחום הסוציולוגיה.[2] למאמר היה הד רב בדיסציפלינה ובמהלך השנים הופיע במספר רב של אסופות מדעיות בארצות ובשפות שונות. ב-2010 ראה אור כרך מיוחד המוקדש למאמרים החשובים ביותר שנכתבו בנושא של יעילות ארגונית מאז אמצע המחצית השנייה של המאה הקודמת והמאמר של יער הופיע בראש רשימת המאמרים המוקדשת לגישה שפיתח בנושא.[3] חלקו האמפירי של הדוקטורט התפרסם גם הוא בכתב עת מרכזי בתחום של ניהול (Administrative Science Quarterly).[4]

בשנים שלאחר מכן המשיך יער לעסוק בחקר היבטים שונים של ארגונים תוך הרחבת נושאי המחקר שלו לעולמות הקרובים של תעשייה, מקצועות ועבודה.[5][6][7][8][9][10][11]

מחקריו על הקיבוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו ארצה ב-1967 לאחר סיום לימודיו בארצות הברית, פנה יער לחקר התנועה הקיבוצית אותה הכיר מקרוב. במסגרת מחקריו בתחום זה הוא בחן את הוויכוח שהתנהל באותה תקופה סביב העיקרון של "צדק הקצאתי" (distributive justice). על פי עיקרון זה צדק חברתי קיים כאשר תגמולים מחולקים בהתאם לתרומות של אנשים לחברה במסגרת התפקידים שהם ממלאים. השאלה שיער העמיד למבחן היא האם המקרה של הקיבוץ הוא חריג בכך שהוא פועל על פי העיקרון של חלוקת תגמולים שוויונית, בניגוד לעיקרון האוניברסלי לכאורה של צדק הקצאתי. המחקר שביצע העלה כי במישור של הקצאת תגמולים כלכליים, הקיבוץ אכן פעל לרוב בהתאם לעיקרון השוויון. עם זאת, במישורים של כוח וסטטוס חברתי, חלוקת התגמולים בקיבוץ תאמה את העיקרון של צדק חלוקתי. עם זאת, יער טען כי יכולתו של הקיבוץ לפעול ביעילות יחסית על בסיס של חלוקת תגמולים שוויונית במישור הכלכלי מותנית בכך שהוא יצליח לשמור על האופי ה"משפחתי" שלו, שכן רק במצב כזה הקצאה דיפרנציאלית של תגמולים חברתיים שאינם חומריים יכולה לשמש תמריץ יעיל למילוי תפקידים. מאידך, ככל שהקיבוץ יאבד את תכונותיו הקהילתיות, וישתלב יותר בכלכלה הישראלית, הוא יאלץ לאמץ את העיקרון של צדק חלוקתי גם במישור הכלכלי. עיקריו של מחקר זה פורסמו גם הם ב-American Sociological Review.[12]

במחקרים מאוחרים יותר נמצא כי השינויים המפליגים שחלו לאורך הזמן בחלוקת התגמולים ובמבנה הריבוד של הקיבוץ, כמו גם במעמדו בחברה הישראלית, עלו בקנה אחד עם השערותיו.[13][14]

דפוסי מוביליות בחברה הישראלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות השבעים והשמונים הקדיש חלק ניכר מפעילותו המחקרית לבחינת דפוסי המוביליות של קבוצות מוחלשות בחברה הישראלית דוגמת יוצאי עדות המזרח. המחקר הראשון בנושא זה, בשיתוף עם פרופ' יצחק סמואל, בחן סוגיה זאת על בסיס השוואת מערכות החינוך בישראל וארצות הברית. ממצאי המחקר הראו כי למרות קיומם של הבדלים בדפוסי המוביליות שלהן, בשתי החברות יש למערכת החינוך השפעה שלילית על סיכויי המוביליות של הקבוצות המוחלשות בתוכן (מאמר זה פורסם גם הוא ב-American Sociological Review).[15]

על רקע המחקר דלעיל פנה יער לשאלה האם יוצאי עדות המזרח פונים למסלולי ניעות המאפשרים להם "לעקוף" את המכשולים העומדים בפניהם במערכת החינוך וההשכלה. בשלב הראשון בחן יחד עם תלמידו דאז, פרופ' משה סמיונוב, האם גם בישראל, כמו בארצות הברית, הספורט המקצועני משמש כמסלול ניעות חלופי לקבוצות אתניות המתקשות להשתמש בהשכלה כאמצעי לניעות חברתי. תוצאות המחקר הראו שהמקרה האמריקאי אכן תופס גם במציאות הישראלית, כאשר ענף הספורט שנבחר כמקרה בוחן היה הכדורגל, שהוא הספורט הפופולרי והמתגמל ביותר מבין ענפי הספורט בישראל.[16]

בעקבות מחקר זה פנה יער לבחינה רחבה יותר של השימוש במסלולי ניעות חלופיים בקרב יוצאי עדות המזרח. תוצאות המחקר הראו כי בענפי המסחר והקבלנות, להם לא נדרשות בהכרח רמות גבוהות של השכלה פורמלית, לא זו בלבד שיש בהם ייצוג גבוה יחסית של מזרחים, אלא שהם מצליחים יותר מבחינה כלכלית מאשר עמיתיהם האשכנזים.[17]

כשני עשורים מאוחר יותר יער שב ובדק, יחד עם עמיתו פרופ' יוסי שביט, האם דפוס זה של מוביליות חוזר על עצמו למרות השינויים המפליגים שחלו בחברה ובכלכלה הישראלית מאז תקופת המחקר הראשון. הממצאים הפעם הראו כי התופעה של מסלולי ניעות חלופיים היא הרבה יותר מורכבת מכפי שנמצא במחקר הקודם, אם כי השימוש במסלולים מסוג זה על ידי קבוצות מוחלשות עדיין שריר וקיים.[18]

הקונפליקט הישראלי-ערבי והישראלי-פלסטיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים פנה יער בראשית שנות השמונים לתחום מחקר חדש – הקונפליקט הישראלי-ערבי. המחקר, שנעשה עם פרופ' מיכאל ענבר ובשיתוף פעולה עם חוקרים מצריים – שיתוף שהיה ראשון מסוגו מבחינה היסטורית – בחן את עמדות הציבור הישראלי והמצרי כלפי הסכם השלום וכלפי טיב היחסים הרצויים בין שני העמים. תוצאות המחקר הצביעו, בין השאר, על א-סימטריות בשאיפות של הישראלים והמצרים לקיים יחסים קרובים במישורים החברתיים, כלכליים ופוליטיים, כאשר הישראלים שאפו לטפח יחסי קרבה הדדיים הרבה יותר מאשר מהשאיפות המקבילות של המצרים (פורסמו בכתבי העת Journal of Conflict Resolution ו-Comparative Political Studies).[19][20] [21]

בהמשך, בהשפעת החתימה על הסכם אוסלו, פנה יער לחקור את עמדות הציבור הישראלי כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בהקשר זה הוא יזם יחד עם פרופ' תמר הרמן את פרויקט "מדד השלום" באמצעותו ניתן לעקוב באופן שיטתי אחרי התמורות בעמדותיו של הציבור הישראלי כלפי תהליך השלום והגורמים החיצוניים והפנימיים המשפיעים עליהן. המדד מתבסס על סקר שנערך מדי חודש בחודשו מאז יוני 1994 ועד הלום. על סמך סקרים אלה הם כותבים כל חודש את "טור מדד השלום" המתפרסם בשנים האחרונות ב"וואלה". בנוסף, כתבו יער והרמן על בסיס מדד השלום, בצוותא או בנפרד, ספרים ומאמרים רבים שהופיעו בכתבי עת ואסופות מדעיות.[22][23][24][25]

מגמות בהתפתחות החברה הישראלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ראשיתה של התנועה הציונית וההתיישבות היהודית שקמה בארץ בהשפעתה ובסיועה, חלו שינויים עמוקים במאפייניה של חברה הישראלית על היבטיהם השונים. יער ועמיתו ד"ר זאב שביט כתבו וערכו ספר שניתח מבחינה סוציולוגית-היסטורית את המגמות העיקריות המאפיינות שינויים אלה מראשיתה של התנועה הציונית ועד לראשית שנות האלפיים. הספר כולל 12 פרקים, שארבעה מהם נכתבו על ידי יער ושביט ושמונה מהם נכתבו בהנחייתם על ידי מומחים בתחומים שונים של החברה הישראלית.[26] בנוסף יער היה שותף לכתיבת שני ספרים שהוקדשו לבחינת עמדותיו של הציבור הישראלי כלפי הדמוקרטיה הישראלית וערכיה.[27][28]

בחלק ממחקריו על המגמות הרווחות בחברה הישראלית עסק יער בשאלת "כור ההיתוך" העדתי. במחקר המרכזי שפרסם בנושא זה הוא ניתח את המאזן הכולל של תוצאות תהליך הקליטה של יוצאי ארצות המזרח התיכון מאז עלו ארצה בשנות ה-50 וה-60. המסקנה העיקרית העולה מהמחקר היא כי הטענה ש"רעיון כור ההיתוך" נכשל, כפי שהסיקו חוקרים רבים, נכונה רק בחלקה. במובנים מסוימים וחשובים אכן נראה שהרעיון לא הצליח ביותר. אולם במובנים אחרים, חשובים לא פחות, אפשר לקבוע, בפרספקטיבה של חמישים השנים שחלפו מאז אותה תקופה, כי "כור ההיתוך" נחל הצלחה רבה, ואולי אף רבה מאוד.[29]

מחקרים בין-תרבותיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודות מאוחרות יותר הרחיב יער את שדה המחקר שלו באמצעות ניתוח השוואתי של מערכת הערכים בחברה הישראלית ושל מערכות ערכים ב"אזורים תרבותיים" שונים ברחבי העולם בן זמננו. כך, לדוגמה, הוא בחן באיזו מידה ניתן לשייך את החברה הישראלית לקבוצת המדינות המערביות מבחינת מערכת הערכים המאפיינת אותה. את ממצאי המחקר, המראים שישראל אכן קרובה ביותר מבחינה זאת לחברות המערביות, הוא מייחס למורשת היהודית של החברה הישראלית, בעיקר האירופית, כמו גם למורשת של התנועה הציונית.[30]

בשנים האחרונות הוא ערך גם מחקרים השוואתיים בין מערכות הערכים של העולם המערבי והמוסלמי, תוך שימת דגש על הסיכויים לדמוקרטיזציה של המדינות המוסלמיות. ממחקרים אלו, שחלקם נעשה עוד לפני "האביב הערבי", עולה שאין בהכרח ניגוד בין האסלם לבין הרעיון הדמוקרטי ככל שמדובר בהיבטים הפרוצדורליים שלה הדמוקרטיה. לעומת זאת, הסיכויים שהעולם המוסלמי יאמץ את הרעיון של דמוקרטיה ליברלית, כפי שהוא קיים בעולם המערבי, אינם גבוהים ביותר.[31][32][33]

מחקרים יישומיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד מחקריו במישור האקדמי, יער עסק לאורך השנים גם במחקרים בעלי אופי יישומי שנועדו לסייע לקובעי מדיניות בגופים שונים בסקטור הציבורי והפרטי. להלן מספר דוגמאות:

  • "השפעת שיפור הדיור במסגרת פרויקט שיקום שכונות על רווחת המשפחה." דו"ח מחקר שנערך עבור הרשות לבינוי ופינוי של אזורי שיקום, משרד השיכון. אוקטובר 1974 (עם יהודית רם).
  • "כושר הקליטה של ערי פיתוח וישובים עירוניים אחרים בישראל – מאפיינים מבניים ומצרפיים." האגף לתכנון ולמחקר, משרד הקליטה, ירושלים, 1977 (עם אלה הלר).
  • "פרויקט הדמוקרטיה בשדרות – דו"ח מחקר הערכה." המכון למחקר חברתי, אוניברסיטת ת"א והמרכז הבינלאומי לשלום במזה"ת, ינואר 1988 (עם גילה מנחם).
  • "לקחת מהעשירים ולתת לעניים". דמוקרטיה, עמ' 26–32 1992 (עם יוחנן פרס).
  • "השכלה, מדע, ואמונות אחרות בעיני הציבור הישראלי". בשער, מס' 1, עמ' 1–10, 1999.
  • "התרומה של ההשכלה התיכונית בישראל להשכלה הגבוהה ולערכים חברתיים בישראל". בשער, מס' 9, עמ' 20–22, 2000.
  • "מדע וטכנולוגיה בתודעה הישראלית." דו"ח מחקר שהוגש למוסד נאמן, הטכניון, 2006.

מונוגרפיות וספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • International Intervention in Protracted Conflicts: The Israeli-Palestinian Case. Tel Aviv: The Tami Steinmetz Center for Peace Research, Tel Aviv University (Co-editor with T. Hermann), 2002.
  • האם הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא בר-פתרון? תל אביב: מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום, אוניברסיטת תל אביב (עורך שותף עם תמר הרמן), 2002.
  • Between Consent and Dissent: Democracy and Peace in the Israeli Mind. Maryland: Rowman & Littlefield Publishers, Inc. (with Y. Peres), 2000.
  • שילוב או הפרדה? בחינת עתיד היחסים בין ישראל למדינה הפלסטינית. תל אביב: מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום, אוניברסיטת תל אביב (עורך שותף עם תמר הרמן), 1999. 1999.
  • הקיבוץ והחברה הישראלית. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה (עם אליעזר בן-רפאל וזאב סוקר), 1997.
  • Israeli Society and the Challenge of Transition to Co-existence. Tel Aviv: The Tami Steinmetz Center for Peace Research, Tel Aviv University (Co-editor with T. Hermann), 1997.
  • Structural Economic Change in the East and the West: Adapting to Changing Work and Income Opportunities. Greenwich, CN: JAI Press (Co-editor with A. Gottlieb and B. Strumpel), 1995.
  • Trends in Israeli Democracy. Boulder, Colorado: Lynne Rienner Publishers, (with Y. Peres), 1992.
  • Evaluating the Welfare State: Social and Political Perspectives. New York: Academic Press, 1983 (Co-editor with S. Spiro), 1983.1972.
  • The Personal, Corporate and Societal Implications of the Quality of Employment. Ann Arbor, Michigan: Institute of Social Research (with R.P. Quinn and S.E. Seashore).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אפרים יער בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יער אפרים, "פרח הטיס: כמה היבטים בניתוח תפקיד", מגמות, כרך י"ג, 1964, עמודים 159–166.
  2. ^ "A System Resource Approach to Organizational Effectiveness". American Sociological Review 32: 891-903, 1967 (with S. E. Seashore).
  3. ^ Pp. 93-105 in Organizational Effectiveness. Edited by Kim. S. Cameron. Northampton, Mass.: Edward Elgar Publishing, 2010.
  4. ^ Yuchtman-Ya'ar, Ephraim. "Factorial Analysis of Organizational Performance", Administrative Science Quarterly 12:377-95, 1967 (with S. E. Seashore).
  5. ^ "Control in Organizations: Cause or Effect?" Pp. 125-28 in A. S. Tannenbaum (ed.) Control in Organizations, New York: McGraw-Hill, 1968. “Some problems in the Study of Occupational Prestige with an Illustration from Israel” The British Journal of Sociology Vol. XXIII: 159-72, 1972. (with G. Fishelson).
  6. ^ "Work Environment, Reward Distribution and Social Accounting". Pp. 183-90 in M. Dierkes and R. A. Bauer (eds.) Corporate Social Accounting. New-York: Prager, 1973.
  7. ^ "The Status and Situs Dimensions of Occupational Attractiveness". Quality and Quantity - European American Journal of Methodology. Vol. 13: 485-502, 1979 (with Y. Samuel).
  8. ^ "Technological Development and the Meaning of Work: A Socio-Psychological Perspective". Human Relations, Vol. 38, 7: 603-621, 1985 (with A. Gottlieb).
  9. ^ Reprinted in Daniel Yankelovich et al. (eds.) the World at Work: an International Report on Jobs, Productivity and Human Values. New York: Octagon Press, 1985: 210-234.
  10. ^ "Economic Culture in Post-Industrial Society: Orientation toward Growth, Technology and Work". International Sociology, Vol. 2: 77-101, 1987. Reprinted in B. Strumpel (ed.), Industrial Societies after the Stagnation Of The 1970s. Berlin-New York: Walter de Gruyter, 1989: 159-184.
  11. ^ “Reputation, Image, Prestige, and Goodwill: An Interdisciplinary Approach to Organizational Standing”, Human Relations, Vol. 50, 11:1361-1381, 1997 (with O. Shenkar).
  12. ^ "Reward Distribution and Work-Role Attractiveness in the Kibbutz - Reflections on Equity Theory". American Sociological Review, 37:581-92, 1972.
  13. ^ "The Changing Position of the Kibbutz in Israeli Society". In Y. Gorni, Y. Oved and I. Paz, (eds.). Communal Life. New Brunswick: Transaction Books, 1987 (with E. Ben-Rafael).
  14. ^ בן-רפאל, א. יער, א. סוקר, ז. הקיבוץ והחברה הישראלית. האוניברסיטה הפתוחה 1997.
  15. ^ "Determinants of Career Plans: Institutional versus Interpersonal Effects". American Sociological Review 40: 521-31, 1975 (with Y. Samuel).
  16. ^ "Ethnic Inequality in Israeli Schools and Sports: An Expectation-States Approach". American Journal of Sociology 85:576-590, 1979 (with M. Semyonov). Reprinted in: Megamot, Vol. 27, (4), 1982 (Hebrew) and in "Professional Sports as an Alternative Channel of Social Mobility". Sociological Inquiry, 51, 1: 47-53, 1981 (with M. Semyonov).
  17. ^ "Differences in Ethnic Patterns of Socioeconomic Achievement in Israel – a Neglected Aspect of Structured Inequality". International Review of Modern Sociology, Vol. 15, 1:99-116, 1985. Revised and expanded version: "Private Enterprise as a Channel for Socio-Economic Mobility: Another Aspect of Ethnic Stratification in Israel". Megamot, Vol. XXIX, 1986: 393-412 (Hebrew).
  18. ^ “Ethnicity, Education, and the Determinants of Self-Employment in Israel”. International Journal of Sociology, Vol. 31, 1: 59-91, 2001. (With Y. Shavit)
  19. ^ "Some Cognitive Dimensions in the Israeli-Arab Conflict" The Journal of Conflict Resolution, Vol. 29, 4: 699-752, 1985 (with M. Inbar)
  20. ^ "Social Distance in the Israeli-Arab Conflict". Comparative Political Studies, Vol. 19, 3: 283-316, 1986 (with M. Inbar).
  21. ^ "The People's Image of Conflict Resolution", Journal of Conflict Resolution, Vol. 33, 1:37-66, 1989 (with M. Inbar) Revised and Reprinted in: I. Peleg and O. Seliktar (eds.) The Emergence of a Bi-national Israel: The Second Republic in the Making. Westview: 1989:125-142.
  22. ^ "The Israeli Public and the Intifada: Attitude Change or Entrenchment?" Pp. 235-51 in E. Sprinzak and L. Diamond (eds.), Israeli Democracy under Stress: Cultural and Institutional Perspectives. Boulder, Colerado: Lynne Riener, 1993.
  23. ^ "The Latitude of Acceptance: Israelis’ Attitudes toward Political Protest before and after the Assassination of Yitzhak Rabin”. The Journal of Conflict Resolution, Vol. 42, 6:721-743, 1998 (With T. Hermann)
  24. ^ “The Oslo Process and Israeli-Jewish Public: A Story of Disappointment?” Israeli Studies Forum, Vol. 18, 1: 11-25, 2002. Reprinted in J. Ginat. E.J Perkins and E.G. Corr (eds.), the Middle East Peace Process - Vision versus Reality. The University of Oklahoma and Sussex Academic Press, 2002:83-90
  25. ^ "Risk Groups in Exposure to Terror: The Case of Israel's Citizens". the Journal of Social Forces, Volume 88 (3) 11451-1462, 2010 (with Y. Feniger)
  26. ^ מגמות בחברה הישראלית. (כותב ועורך ביחד עם שביט ז.) הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2003.
  27. ^ Trends in Israeli Democracy. Boulder, Colorado: Lynne Rienner Publishers, 1992 (with Y. Peres).
  28. ^ Between Consent and Dissent: Democracy and Peace in the Israeli Mind. Maryland: Rowman & Littlefield Publishers, Inc. (with Y. Peres), 2000.
  29. ^ יער אפרים. "המשכיות ושינוי בחברה הישראלית: המבחן של כור ההיתוך". עמ' 72–104 ב"דורות, מרחבים, זהויות: מבטים עכשוויים על חברה ותרבות בישראל". בעריכת חנה הרצוג, טל כוכבי, ושמשון צלניקר. מכון ואן ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2007.
  30. ^ "Value Priorities in Israeli Society: An Examination of Inglehart's thoery of Modernization and Cultural Diversity". Comparative Sociology, Vol. 1, 347-367, 2002. Reprinted in: R. Inglehart (Ed.). Human Values and Social Change, Brill, 2003: 117-137.
  31. ^ "Political Attitudes in the Muslim World". The Journal of Democracy, Volume 21 (3): 122-134, 2010. (with Y. Alkalay).
  32. ^ "Value-Orientations in Catholic, Muslim, and Protestant Societies" Pp. 149-169 in E. Ben-Rafael and Y. Sternberg (eds.) Trans-nationalism - Diasporas and the Advent of New Disorder. Boston: Brill, 2009.
  33. ^ "Religious Zones, Economic Development and Modern Values: Individual versus Contextual Effects", Social Science Research, Vol. 36, 2, 788-806, 2007 (with Y. Alkalay).
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אפרים_יער&oldid=38905229"